החל מינואר 2013 נותרו בעולם 16 אנשים שנולדו במאה ה-19 (נולדו לפני 1900), כך על פי חברת המחקר הגרונטולוגיה. במהלך חייהם עלו המניות בארה"ב פי 28,000. רוב אפורי השיער חושבים שהם כבר ראו כבר הכל בשוק. אך את מה שקורה היום, הדפסת כסף לרכישת אגרות חוב ע"י הבנקים המרכזיים הם בוודאות לא ראו.

בורסות אירופה עלו בסופ"ש ות"א עולה הבוקר על רקע ההסכם שנחתם באירופה לקיצוץ ראשון מעולם בתקציב האיחוד. המשקיעים רואים בקיצוץ לא רק מאמצים של אירופה להדק את החגורה אלא גם בגרות של הגוש ויכולת לקבל החלטות משותפות בתקופה קשה שכזאת.

מנגד, ארה"ב עוברת "התיילדות", קובעי המדיניות רבים ולא מסכימים על כלום והציבור גם מתחיל להראות סימנים מוזרים: מסתבר שמאז 2008, אמריקאים תרמו 19.1 מיליון דולרים למשרד האוצר האמריקאי כדי לעזור לו לשלם את החוב הלאומי. הם רציניים? מול העליות בשוקי המניות מחירי הסחורות דווקא יורדים (ראו הרחבה).

השמש עולה על יפן – כדאי לחקות בישראל?

מאז בחירתו של ראש ממשלת יפן, שינזו אבה, השווקים שם מזנקים. מה הסוד שלו? ולמה שלא נאמץ אותו? יפן החליטה להכפיל את יעד האינפלציה שלה, כחלק ממלחמת חורמה נגד הדפלציה, מה שהוביל להיחלשות מאסיבית במטבע שלה. הין ירד ב 20% בתוך חודשים ומדד המניות היפני, הניקיי זינק ב- 33% לעומת התקופה מקבילה. בתוצאה, הציבור היפני ישלם כעת כ-20% יותר על מוצרים מיובאים, כולל דלק, טלפונים, רכבים ועוד, מצבם של בעלי ההון השתפר מעט, שווי הנכסים שלהם זינק (הבורסה), אך במונחי דולר הוא נותר כמעט ללא שינוי (משום הפיחות בין). לכאורה מצב היצואנים היפנים השתפר אבל זה קרה רק בגלל ששכר העובדים שלהם נשחק במונחי דולר. כלומר, בסה"כ במקרה הטוב שיעור האבטלה ירד בגלל שהפחיתו (שחקו) לעובדים את השכר.

בשורה התחתונה, אין ארוחות חינם בכלכלה, אולי למראית עין הדפסת כסף נראית חיובית, אך בפועל כדי לתמרץ כלכלה ריאלית יש צורך לבצע רפורמות להתייעלות, כדי שאנשים ייצרו יותר, כזאת שתשפר את מצבם של כולם בצורה אפקטיבית ולא דרך משחקי כספים.

האוכלוסייה בגיל העבודה ביפן עומדת כיום על שיעור של 62.6%. אם היא תישאר במסלול ההזדקנות הנוכחי עד שנת 2050 האוכלוסייה בגיל העבודה ביפן תעמוד רק על 49.1%. זאת בעיה כפולה, מצד אחד יהיה צריך לממן ולייצר מוצרים ליותר אנשים מחוץ לגיל העבודה ומצד שני יהיו פחות אנשים בתוך גיל העבודה לעשות זאת.

תעודות סל – פאקמן

תעודות הסל הופכות להיות פאקמן, הן אוכלות הכל. אפילו מנהלי קרנות ומנהלי תיקים קונים יותר ויותר תעודות סל ללקוחות שלהם. תרשים של חברת המחקר ביאנקו מראה את הנתונים בצורה ויזואלית. לפי הנתונים בחודש שעבר הגיעו נכסי תעודות הסל בעולם לשווי של 2 טריליון דולר. בארה"ב לבדה נסחרים יותר ממחצית תעודות הסל בעולם (ראו גרף).

מניות התנתקו מסחורות

בחודשים האחרונים המתאם בין המניות לסחורות בעולם בכלל ובישראל בפרט יורד. מדד ת"א 100 עלה בארבעה וחצי חודשים האחרונים ב-6.9% בעוד מדד מחירי הסחורות (CRB) ירד במונחים שקלים ב-11.4%. אחד ההסברים שניתנים לתופעה היא ירידת הפחד (בא לידי ביטוי גם במדד ה-VIX). הסחורות מתואמות יותר למניות כשמשקיעים מונעים מפחד וכשחושבים "העולם הולך לעזאזל, אז נזרוק הכל", אך כשהאופטימיות חוזרת המשקיעים סלקטיביים יותר ובוחנים כל נכס לגופו.

למה אנשים שונאים עליית מחירי נדל"ן ולא עליית מחירי מניות?

יש תיעוב כללי בציבור למחירי נדל"ן עולים, אבל לא לעליות של מחירי מניות או אג"ח. כשבפועל כמעט אותן סיבות מסבירות את העליות בשניהם. בזמן שעל מניות ואג"ח הציבור נוטה להסתכל בעיני משקיע שמחפש תשואה (אם בקופונים או אם ברווחים הצפויים לחברות), בנדל"ן נוטים להסתכל על המחיר בשקלים, כשמדובר בנכס השקעה טהור. הטעות הבסיסית הזאת של הסתכלות על נדל"ן כמוצר צריכה ולא כמוצר השקעה היא כנראה הגורם לציבור לשנוא עליות במחירי נדל"ן גם אם הם הבעלים של אחד כזה.

ישראל היא פריפריה ומס החברות צריך להיקבע בהתאם

מדי כמה זמן כשמחפשים מקורות מימון לשומנים המתרחבים בסקטור הציבורי, עולה הרעיון "המקורי" של העלאת מס החברות. לכאורה מס תמים שהציבור כביכול לא משלם, אלא החברות "הגדולות והעשירות". אך הציבור לוקה בתפיסת מציאות סלקטיבית. בתוך המדינה ברור לרבים שבפריפריה חייבים להטיל מס נמוך יותר כדי לעודד תעסוקה וצמיחה וכאשר עוברים לדבר על מיסוי של ישראל לעומת שאר המדינות הם לא שמים לב שישראל היא פריפריה בעצמה ומשווים את מס החברות כאן למס בארה"ב, יפן או גרמניה. אך הנה השוואה של מס החברות בישראל למדינות פריפריאליות/מדינות חלשות ב-OECD. מההשוואה הזאת עולה שמס החברות בישראל הוא בין הגבוהים בין מדינות הפריפריה.

ואגב, ספרד ואיטליה, תיכף יתעוררו ויבינו שהן התדרדרו לפריפריה ושכדי להאיץ את הכלכלה ששלן הן צריכות להוריד את מס החברות לרמות התחרותיות. בינתיים הכלכלות שלהן מתדרדרות ומעניין שהתוצר לנפש בישראל עובר אותן (ראו גרף)

שכר העובדים בחברת חשמל זניח (ביחס לחוסר היעילות)

בשבוע שעבר פרסם האוצר מצגת בה הוא מייחס למרכיב השכר של עובדי חברת החשמל השפעה זניחה על התעריף השולי. והוא צודק, שכר העובדים בחברת חשמל באמת זניח, גם שכר העובדים בנמל אשדוד, שכר השרים ללא תיק, הכפילות במועצות האזוריות, הפקחים המיותרים במשרד החינוך ועוד ועוד ועד. הכל זניח… אבל במיוחד הם זניחים לעומת חוסר היעילות האדירה בסקטור הציבורי והנזקים שאלו גורמים למשק. אם נמל אשדוד היה מתפקד ברמת היעילות של נמל בסינגפור שכר העובדים הגבוה באמת היה זניח, אבל כעת הוא זניח רק לעומת המחיר הגבוה שהציבור משלם על האיטיות, הסחבת, הבירוקרטיה וחוסר התחרותיות המועמסות על המחירים הסופיים לצרכן. שיביאו לי את כל הדברים הזניחים האלה, יש לי תחושה שכל הזניחים הללו הם הנעלם שמסביר את ההבדל בין התוצר לנפש בישראל לתוצר לנפש בעולם המערבי.

הכוח של ריבית אפקטיבית (ריבית דריבית)

יש הטוענים שהכוח החזק בעולם הוא לא המים אלא הריבית דריבית. הנה ניסוי שכדאי לעשות בבית: התחל עם דולר. תכפיל אותו בכל יום. בתוך 48 יום אתה הבעלים של כל הנכסים הפיננסים שקיימים על פני כדור הארץ – כ 200 טריליון דולרים.

שוק המניות האמריקני – היקר ביותר מזה 15 חודשים

מכפיל הרווח (היחס בין רווחי החברה למחיר שלה בשוק), הוא המדד הנכון ביותר להערכת יוקר המחיר של החברה. אך ישנם מספר סוגים של מכפילי רווח, כשהנפוצים בניהם הם מכפיל הרווח לשנה האחרונה, מכפיל הרווח הצפוי (העתידי) ומכפיל הרווח ההיסטורי (ביחס לרווח ב-10 שנים אחרונות). מכפיל הרווח הקלאסי בארה"ב (ביחס לרווח בשנה האחרונה) על מדד ה-S&P500 זינק בימים האחרונים לרמה של 15, הרמה הגבוהה ביותר מאז יולי 2011, כשאז אגב נפל שוק המניות ב-16.5% בתוך כחודש.

בשנת 1980, היו 15,099 אמריקנים בני 100 שנה ויותר. בשנת 1990 היו 36,486, ובשנת 2012 היו 88,510 (על פי מפקד הלשכה). על פי הטלגרף הבריטי "ארבע מתוך 10 בנות שנולדו היום צפויות לחיות עד גיל 100. אם המגמה תימשך, רוב הבנות שייוולדו ב-2060- כ 60 אחוז – יזכו לראות את שנת 2160". האם גם הן יצטערו שלא השקיעו?

הכותב הוא כלכלן ראשי אגף נכסים ומחקר, כלל-פיננסים