רגע לפני שהיא משכיבה את זיגמונד פרויד על הספה ומסיימת לכתוב ארבעה מחזות שעוסקים בנשותיו, אהבותיו ובגידותיו, סביון ליברכט עובדת על מחזה חדש על פי סיפורה "סוסים על כביש גהה", וגם על סרט שייקרא "פריפריה". וזה עוד לא הכול. ריאיון מיוחד ל"מגפון"
מאת יעל חן
מעולם לא הייתה סביון ליברכט עסוקה כל כך. הסופרת והמחזאית הפורה ביותר בישראל עובדת בימים אלה על עיבוד לבמה לסיפור שלה "סוסים על כביש גהה", המופיע בספר הנושא את אותו שם ויצא ב-1988.
ליברכט: "זהו סיפור על שני אחים שמאוהבים באישה אחת. אח אחד היה איתה בקשר רומנטי בגיל צעיר, חווה איתה יחסים הרסניים והתרחק לחו"ל. הוא חוזר אחרי שנים רבות לארץ עם מותו של אביו ונפגש איתה. היא נשואה לאחיו ויש להם ילדים. ההצגה אמורה לעלות בתיאטרון בית לסין בבימויה של ציפי פינס".
ליברכט, ילידת גרמניה, בת להורים ניצולי שואה, גרושה ואם לשני ילדים בוגרים, נולדה בשם סבינה סוסנובסקי. היא למדה ספרות ופילוסופיה באוניברסיטת תל-אביב, ואוסף סיפוריה הראשון, "תפוחים מן המדבר" יצא לאור בשנת 1986. סגנון כתיבתה ריאליסטי, מורכב, דחוס ומלא מתח. כמעט כמו הדמויות שעליהן היא כותבת. ליברכט זכתה בלא מעט פרסים על כתיבתה, בין היתר בפרס התיאטרון על "רוח'לה מתחתנת" ועל "הבנאליות של האהבה".
ליברכט אינה מסתפקת רק בתיאטרון. היא כותבת תסריט על פי סיפור שלה, שטרם ראה אור ושמו בישראל "פריפריה". ליברכט קיבלה מענק פיתוח מהקרן לקולנוע, ובשלב זה, היא אומרת, אינה מחפשת במאי או מפיק, אלא אחרי שייכתב התסריט.
אבל הפרויקט הגדול שמעסיק אותה בימים אלה קשור כולו לאדם מיוחד במינו – זיגמונד פרויד. "במגירות שלי מונחים ארבעה מחזות בשלבי פיתוח הדנים בפרויד".
– למה פרויד?
"הכול החל מיבגני אריה, המנהל האמנותי של תיאטרון גשר. הקשר בינינו נוצר עם כתיבת המחזה 'הבנאליות של האהבה', על אהבתם הסוערת של חנה ארנדט ומרטין היידגר. היידגר הוא מגדולי האינטלקטואלים של המאה העשרים, ודמותו שנויה במחלוקת. אריה רצה שהמחזה יעלה בתיאטרון גשר. בסופו של דבר הוצג המחזה בבית לסין – ואריה הזמין ממני מחזה על פרויד.
"כתבתי מחזה על פרויד בכיוון אחר ממה שהוא רצה, והוא 'שיחרר' אותי. ואז כבר הייתי עמוק בין הספרים של פרויד ועם הסיפורים המרתקים והמורכבים שמלווים אותו. כתבתי ארבעה מחזות, אחד עוד בשלב הגולם, מחזה אחר כבר נשלח לגרמניה לסוכנת, שעובדת למצוא לו במה. אגב, גם 'הבנאליות של האהבה' עלה בגרמניה לפני שעלה בארץ, בשנת 2007 בתיאטרון של בון".
– איך את מרגישה עם החיבור לפרויד?
"האמת היא, שכאשר יבגני ביקש ממני בפעם הראשונה לכתוב מחזה על פרויד, סירבתי. חשבתי על שורות של ספרים שהוא הוציא לאור ואמרתי לעצמי – הרי לא אקדיש את חמש השנים הבאות לקריאה של החומר.
"אבל רציתי לעבוד עם יבגני, ועליתי על סיפור, אחד מהארבעה, שהוא על אחיות. מכיוון שכל המחזות שלי, להוציא 'הבנאליות של האהבה', עוסקים בענייני אחיות או אחים, נכבשתי בסיפור על אשתו של פרויד, מרתה, ועל אחותה, מינה, שגרה איתם בביתם חמישים שנים.
"מתברר שאחותה של מרתה באה לבית פרויד כדי לעזור בגידול ששת ילדי המשפחה, ונשארה לגור עם פרויד ואשתו, וגם עברה איתם לאנגליה. כנראה שהיה לה רומן עם פרויד, רומן שאחותה גילתה רק לאחר מותו של בעלה".
המחזה שכתבה ליברכט נקרא "הנשים של פרויד" ומספר איך מרתה פרויד, אלמנתו של זיגמונד פרויד, מתעמתת עם אחותה בנוגע לרומן. המחזה מעלה תמונות מילדותן ומבחרותן, ובתוך כך נפתחים פצעים ישנים, כולל הקשר השנוי במחלוקת של פרויד עם בתו אנה.
המחזה השני שכתבה ליברכט, "הנאצי של פרויד", מספר על הקשר בין זיגמונד פרויד בן ה-82, לבין אנטון זאוארוואלד, נאצי אוסטרי, שהתמנה להיות המשגיח על נכסי משפחת פרויד עם סיפוח אוסטריה על ידי גרמניה. זאוארוואלד עזר לפרויד ולמשפחתו להימלט לאנגליה.
מחזה נוסף ב"פרויקט פרויד" הוא"זיגמונד וקארל היקרים", שבו נפגשים ארנסט פרויד, בנו של זיגמונד פרויד, ופרנץ יונג, בנו של קרל יונג, ומנסים להביא לתיקונו של הקרע שחל בין האבות.
סביון: "פרויד ראה ביונג את בנו ממשיכו, ויונג מרד בו. הם נפרדו במריבה, והעניין האדיפלי מהדהד אצל שני הבנים, ובמחזה. מטרת הפגישה היתה להסכים בדבר פרסום מכתבים שהוחלפו בין האבות לאורך שנים. ידוע שיונג החזיק מכתבים של פרויד, פרויד אחז במכתבים של יונג, יונג כתב ארבע צוואות ונתן בכל פעם הוראות אחרות בנוגע לפרסום המכתבים.
היו ניסיונות לפרסם את המכתבים כדי לעקוב אחרי הלכי הנפש של שני הגאונים הללו, אבל יונג לא הסכים. אחרי מותו, בשנת 1970, בנו פרנץ טס ללונדון ונפגש עם ארנסט פרויד. שניהם היו אדריכלים, שפער הגילים ביניהם 19 שנים, בערך כמו פער הגילים בין יונג לפרויד, והם חתמו על הסכם שאיפשר את פרסום המכתבים. "הספר אפילו תורגם לעברית ויצא לאור בארץ. המחזה הוא על הפגישה ביניהם, ויציג שני גברים זקנים שמדברים".
המחזה האחרון ברשימה, זה שכבר נמצא בגרמניה, נקרא "שפילריין", ומספר את ספורה המרתק והטרגי של סבינה שפילריין, שהיתה בקשר גם עם יונג וגם עם פרויד.
ליברכט: "כריסטופר המפטון, מחזאי אנגלי מוערך מאוד, כתב את המחזה "The Talking Cure" על המשולש הזה. דייוויד קרוננברג, במאי קנדי, עיבד את המחזה לסרט, שמככבת בו קיירה נייטלי, ונקרא "A Dangerous Method". הסרט יצא בארצות הברית לפני חודשים ומגיע בקרוב לארץ.
– מי היתה סבינה?
"סבינה שפילריין היתה יהודייה ממוצא רוסי, מבית עשיר, מבריקה וחולה. בגיל 18 היא התאשפזה בקליניקה בציריך. קיבל אותה רופא צעיר בן שלושים – קרל גוסטב יונג. היא הראשונה שהוא טיפל בה על פי שיטת פרויד, והוא אף כתב לפרויד עליה.
הטיפול הצליח, סבינה הבריאה – והפכה לאהובתו של יונג. היא למדה רפואה בשאיפה להיות פסיכואנליטיקאית. במשך ארבע שנים היתה קשורה ליונג בקשר רומנטי סוער.
"עם סיום הלימודים היא החליטה ללכת בעקבות פרויד, ונסעה לווינה. שם היא נשאה הרצאה, בשנת 1911, שהנושא שלה היה יחסי הגומלין בין הרס להתהוות. משהו מהרעיון הזה לקח פרויד לספרו 'מעבר לעקרון העונג' המדבר על הקשר בין דחפי העונג ואינסטינקט המוות.
"בראשית שנות העשרים, כשעבדה כפסיכיאטרית, חזרה סבינה לרוסיה, הקימה גן ילדים, ואחד הילדים שלמד בו היה הבן של סטאלין. מכיוון שסטאלין אסר על עיסוק בפסיכואנליזה, היא חזרה לעיר הולדתה, רוסטוב, ושם טיפלה בפציינטים ולימדה. בשנת 42' הגיעו הנאצים לרוסטוב, אספו יהודים ושרפו אותם. ביניהם היו סבינה ושתי בנותיה.
"סבינה היתה אחת הנשים הראשונות בעולם שעסקו בפסיכואנליזה, ואומרים שלא רק פרויד גנב ממנה, אלא גם יונג. רעיון ה'אנימה', שפירסם אותו בעולם, היה בעצם שלה".
– במה עוסק המחזה?
"המחזה מתרחש בישראל ומספר על קופסה ובה מכתבים של סבינה שפילריין, שמובאת לארץ על ידי אחייניתה, ונמסרת לאישה צעירה. הקופסה ותכולתה הופכים נושא למריבה בין האישה לבעלה, מריבה שבתוכה מהדהדים נושאי המחלוקת שבין יונג, פרויד וסבינה".
עוד בתרבות: להתראות נעורים, שלום אהבה