Skip to content

האל אינו מוכן להלשין, למה שהאזרחים ילשינו?

בעקבות קמפיין "המלשינון": האם גישה המבקשת מהעם להפוך אותו בעל כורחו מחברה אזרחית לחברה חוקרת, מבקרת, מלשינה ורכילאית, המזכירה שיטות משטר אפלות שזכרן נכחד מהעולם, למעט במדינות אנטי דמוקרטיות בעליל, היא זו שראויה לאימוץ אצלנו? בואו נלמד מסיפורי המקרא
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

רשות המסים פתחה בקמפיין נגד הטפילים החברתיים, אותם אלו שרווחיהם מושגים באמצעות "עבודה בשחור", אותם אלו שהונם הכלכלי נצבר על ידי העלמות מיסים. היקפה של תופעה זו  נאמד, בהתאם לפרסומי רשות המיסים, בכמה מיליארדי שקלים חדשים כל שנה.

תופעת העלמות מס ועבריינות מס יכולה לנבוע משני מקורות. מקור אחד הוא הלקוח עצמו, שמבקש, משדל ומכריח את בעל העסק לוותר על תשלום המס או המע"מ. יש המלווים את בקשתם באמירה שיש בעל עסק מתחרה, שכבר נתן הסכמתו לוותר על המע"מ. היעדר הסכמה מצד בעל עסק לתכתיב לא חוקי זה תביא לנטישה של הלקוח לטובת עסק אחר. במצב דברים זה יימצאו בעלי עסקים קטנים שיתפתו לקיים את העסקה חרף הבעייתיות, ובלבד שלא להפסיד לקוח. פיתוי זה מתחדד שבעתיים בתנאי שוק קשים וקיומם של תנאי תחרות לא הוגנים.

מקור נוסף לעבריינות מס הוא יוזמה של בעלי עסקים, אלו נוטלים מהלקוח שכר בגין מרכולתם ו/או משלח ידם, אלא שבמקום להוציא חשבונית מס כדין – משלשלים את הכסף ישירות לכיסם. בישראל של היום קיימים סקטורים שלמים, ענפים גדולים ומגזרים בחברה, שהתנהלותם העסקית מתנהלת כאילו הדיווחים לרשויות הם בגדר המלצה בלבד. בעלי עסקים אלו מדווחים רק מה שנוח להם ומשרת את האינטרסים שלהם.

מעלימי מס - אנחנו סוחבים אותם על הכתפיים. האם עלינו לסחוב על כתפינו גם את רשות המסים? (מתוך הסרטון)

המכנה המשותף לשני המקרים הוא שמדובר בהעלמת מס. השוני הוא בדפוס ההתנהגות: האם מדובר בבעל עסק שצריך להחליט בין כניעה לדרישות הלקוח לבין הפסד העסקה, או שמדובר בעבריין מס, שבלי תלות בלקוח עושה מה שנוח לו. שני מקורות אלו שונים מהותית זה מזה, ולכל אחד יש להתייחס בצורה אחרת.

אין חולק כי יש לבער מקרבנו כל תופעה אנטי חוקית, לרבות העלמת מס, שבסופו של דבר  פוגעות באזרח עצמו. ברור כי על רשויות אכיפת החוק להגביר את פעילותן ולהתחקות אחר עברייני מס, דרכי פעולתם, שיטותיהם, ולבסוף גם להעמידם לדין ולנקוט נגדם גישה מחמירה.

מה שלא ברור הוא אם התפקיד מוטל עלינו, כאזרחים. ובכלל, האם נכון להטיל תפקיד זה על הציבור? האם גישה המבקשת מהעם להפוך אותו בעל כורחו מחברה אזרחית לחברה חוקרת, מבקרת, מלשינה ורכילאית, המזכירה שיטות משטר אפלות שזכרן נכחד מהעולם, למעט במדינות אנטי דמוקרטיות בעליל, היא זו שראויה לאימוץ אצלנו? 

דומה כי תשובה לסוגיה זו ניתן למצוא בסיפורי המקרא, בתקופת יהושע בן נון, שעה שבני ישראל החלו כובשים את הארץ ונוחלים אותה. בין מלחמות כיבוש הארץ מוזכרת מלחמת העי, הנמצאת בקרבת בית אל של היום [יהושע פרק ז']. מלחמת העי היתה אמורה להיות מלחמה קלה עבור יהושע ובני ישראל, סוג של מבצע קטן. אלא שלהפתעת יהושע והעם, הלוחמים במלחמה זו נוחלים הפסד מפתיע, במהלכו נהרגים 36 לוחמים. בעקבות תבוסה זו פונה יהושע לאל בכדי לקבל הבהרות ולדעת את הסיבה לכישלון, האל משיב כי הסיבה בעטיה מפסידים בני ישראל בקרב היא תוצאה של גניבה, גזל, ואם תרצו – העלמה של רכוש שנלקח במלחמה הקודמת מול יריחו, שלל שלפי הכתוב אמור היה להיות קודש לאל.  

למחרת מטיל יהושע גורלות כדי לאתר את הפושע. בתום התהליך נתפס עכן, המודה באשמה. הדיאלוג בין יהושע לאל, כפי שהוא מופיע בתנ"ך, הוא חסר ותמציתי. חז"ל [בבלי סנהדרין, י"א] מרחיבים את הדו-שיח בין יהושע לאל ומוסיפים כי יהושע ביקש מהאל שיגלה לו מי הפושע, מי הוא זה אשר בעטיו בני ישראל מפסידים במלחמה, מיהו האיש שעליו האל כועס כל כך עד שבעטיו נהרגו 36 לוחמים ובני ישראל נסוגים מפני אנשי העי? בהקשר זה מרתקת תשובת האל, המשיב ליהושע: "וכי דילטור [=רכלן מלשן] אני? לך הטל גורלות". האל אינו מוכן להיות המלשן התורן ולספר ליהושע מיהו אשר העלים מהשלל.

מסר למנהיג ולרשויות, לפיו בהתנהלות מול העם לא ניתן לבצע קיצורי דרך

כמה מדהים: יהושע מבקש לגלות מיהו הפושע, האל יודע מי הפושע, האל גם מעניש את בני ישראל בגין אותה העלמה ומעשהו של הפושע, אך יחד עם זאת האל אינו מוכן לשמש כמלשן תורן. ואם נתהה מדוע, הרי שהתשובה לכך נועדה להעביר וללמד מסר למנהיג ציבור ולרשויות הציבור, לפיו בהתנהלותם מול העם לא ניתן לבצע קיצורי דרך. קיצורי דרך כאלה, יותר משיכולים להביא לצמיחה ולתיקון החברה, יש בהם כדי להביא לקרעים בחברה. פילוג בחברה הוא דבר קל להשגה יותר מאשר השגת אחדות בעם. מנגד, ולמרות שהאל אינו מגלה מיהו המעלים נכסים, הוא כן מצפה שיהושע המנהיג ימצא את העבריין ויענישו על כך. או אם תרצו – אנחנו כן מצפים שרשויות אכיפת החוק, באמצעות אנשים שזה עיסוקם, יבצעו את תפקידן ואת חובתן וילכדו את עברייני המס. 

הנה כי כן, דומה כי נכון יהיה אם רשות המיסים תחדל במסע גיוסם של אזרחים למלשינים, שכן אימוצה של גישה זו ועידוד אזרחים שידווחו על עברייני מס פרטיים, לא פעם בעקבות יצר נקמנות  מצד לקוח, יש בה כדי להביא לקיטוב בעם, לחשדנות מיותרת של אדם בחברו ואולי גם להאטה נוספת בכלכלה. כאזרחים, תפקידנו בחברה לראות כל אחד מעלת חברו ולא חסרונו.

תחת זאת, על הרשות הציבורית להמשיך ולמקד את כוחה באותם סקטורים ידועים בחברה,  ענפים שלמים המוכרים בגישתם האידיאולוגית להעלים מס – ובהם להילחם.

[related-posts title="מאמרים קודמים מאת אלישי בן-יצחק"]

_________________________________________________________________________

2 Comments

  1. חגי קמרט
    13 בפברואר 2013 @ 0:35

    אמירת האמת ,כיבוש היצר ,ריסון האצבעות המדגדגות לקחת מן המוכן את שלא שייך לך,
    דחיפת מרפקים ודריכה על גופות כדי להתקדם אלו תכונות אנוש שליליות, המצויות לדעתי בהרבה מן המגזרים ,המוסדות למיניהם, לרבות משרדי הממשלה ובהם משרד מס הכנסה (ידע אישי).
    לגופו של עניין:
    אני אומר שעצם הערך מלשין או מלשינון על הטיותיו השונות צריך היה מזמן להימחק משמוש מכל שפה המכבדת את עצמה ורואה עצמה כמייצגת עם תרבותי. עוד שם בהיותי שייך לאותו גוף אשר קרא לעצמו באותם ימים מס הכנסה נדהמתי והתביישתי מעצם הכנסת האמצעי המביש שנקרא מלשינון. כמו שם חיבה; ילדון פעוטון חמודון. יעני לייפות את השם. זה עורר בי גועל ודחייה בדיוק באותה מדה שראיתי את שוטרי מג"ב הבאים לשמש כעזר לפקידי המס במילוי תפקידם לאכיפת המס וכן מצורת ואופן גביית המס מאנשים ( צורת השוּק :עמידה על המקח התדיינות וכו..)

    מדינת משטרה? אולי זו ההתחלה וכאשר כבר אי אפשר יהיה לעצור את הגלגל אפשר ונגיע גם "למשטרת מחשבות" עם אביזרי שמע ריגול ממיטב הטכנולוגיה המודרנית. בושה וחרפה. עם הספר עם התרבות , עם שספג יותר מכל עם אחר מכה אחר מכה לרבות החורבן של השואה. עם כזה אסור היה לו להצמיח ראשי ציבור כאלו המשתמשים באמצעים קלוקלים הממריצים אזרחים להלשין על חבריהם. והאוזן של הילד שומעת ועיניו רואות. ומה יהיה בדור הבא כשילדינו יגדלו בנתיב ההלשנות הרמאויות ההסגרות וכד'. והרי רק בשל דבר כזה הייתי רואה את ראשי אגפי המיסים כאנשים קטני קומה אינטרסנטים היושבים בכיסאות פאר גדולים פי כמה ממידותיהם. שהרי הם אחראים ראשונים לעניין המלשינון המקלקל את השורה וגורר את הציבור כקטליזאטור לסור מהטוב אל הדרך הראשית המובילה לרע וכל שלוחותיו.
    הפתרון של מלשינון מראה על אוזלת יד , על בערות מחשבה , על רמה נמוכה של כח מניע הבא מתוך אינטרסים אישיים שהופכים לאינטרס קיבוצי אזורי על למדיני.

    הפתרון צריך לבוא מלמטה : ואינו יכול שיתבצע תוך שנה או שנתיים,אלא זו צריכה להיות תוכנית לשנים ועיקרה בחינוך . אם בשנות החמישים יכלו האנשים בשכונת נחלת אחים ,שביליתי בה את ילדותי, לגור יחדיו בשכנות טובה כאשר דלתות הדירות כלל לא היו ננעלות כי לא היה חשש לגנבה, ואיש לא חשש להשאיר דלת פתוחה, הרי שאם רק נרצה נוכל להשיג שוב ולהחזיר ימים שכאלו. הכל עניין של רצון טוב שינוי כיוון מחשבה, והתחלה בחינוך מסיבי בעקרונות וכללי האזרחות הטובה כבר בבתי הספר.

  2. Omessi
    11 בפברואר 2013 @ 15:04

    האל וחז"ל צדקו.
    במקום "מלשינון" או "קו צדק" עדיף שנפיל גורלות.
    אולם משום מה ידוע מראש,
    שמי שתמיד יעלה בגורל
    יהיה דווקא האזרח הקטן. אולי בגלל שהוא הרוב.

    לענייננו – צודק עו"ד בן-יצחק.
    השלטון צריך להיות זה שיקבע את המתווה למציאת המעלימים הגדולים.
    וגם כאן, משום מה, ידוע מראש שזה לא יקרה.

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן