מי יחליף את בנדיקטוס ה-16?

התפטרותו המפתיעה של האפיפיור המכהן סוללת את דרכם של חשמנים רבים להתמודד על כהונת יורשו של פטרוס הקדוש. המנצח יחזיק בידיו עוצמה אדירה, כשיוכל להשפיע ישירות על אמונותם של יותר ממיליארד בני אדם. מי יזכה בטבעת הדייג? הנה כמה מועמדים בולטים

Print Friendly

התפטרות מתפקיד רם מעלה היא אולי סוף פסוק עבור המתפטר, אבל רק תחילת הדרך עבור חלק מיורשיו הפוטנציאליים. החלטתו של בנדיקטוס ה-16 לעזוב את תפקידו ולהקדיש את יתר שנותיו לסיגוף ותפילה אינה עוצרת ולו לשנייה את המנגנון הפוליטי הסבוך שגלגליו מוסיפים להסתובב במסדרונות הוותיקן. פרשנים פוליטיים כבר מנתחים את המועמדים האפשריים ומנסים לבדוק אילו קואליציות יוקמו בתוך יושבי הקונקלאבה כדי לתמוך בהם.

פיטר טורקסון. סוס שחור? (מקור: ויקימדיה).

פיטר טורקסון. סוס שחור? (מקור: ויקימדיה)

צריך להביא בחשבון שמדובר בפוליטיקה סבוכה למדי. בחבר הבוחרים, שבוותיקן מקווים כי יגיע להחלטה עוד לפני חג הפסחא, יש לו מעט מקח וממכר בין המועמדים השונים. כל בחירה שתהווה סטייה מהדפוס המוכר – כומר אירופי קשיש ולבן – תהווה הפתעה גדולה.

המעניין הוא שדווקא מועמד אחד שאינו עונה על השטאנץ הזה, תופס עתה חלק גדול מתשומת הלב.

הנה כמה מהמועמדים הבולטים (בסוגריים: מדינת המוצא והגיל).

  • אנג'לו סקולה (איטליה, 71) – מכהן כיום כארכיבישוף של מילאנו. נחשב כמי שמבקש להעצים את תפקידה של הכנסייה במלחמה בחילונה של אירופה. נחשב כמי שנהנה מתמיכה גבוהה בקרב "הגוש האיטלקי" שבין החשמנים. 

  • טרסיסיו ברטונה (איטליה, 78) – משמש כיום כשר החוץ של הוותיקן. נחשב לפוליטיקאי המיומן ביותר מבין חשמני הכס הקדוש. מכיר את כל השלדים בארונות, ואחראי יותר מכל אחד אחר לגיבושו של "הגוש האיטלקי", הפועל בתיאום פוליטי מחושב מראש. 
  • אנג'לו בניאסקו (איטליה, 70) – מכהן כארכיבישוף של גנואה וכנשיא הארגון האפיסקופלי האיטלקי. נחשב כמי שמבקש ליישם את הדוקטרינות הליברליות של הוותיקן מתקופת יוחנן ה-23 באופן שמרני יותר. יתכן שיהיה המועמד המוסכם על הגוש האיטלקי, בהיעדר הסכמה על מועמדים אחרים ממדינה זו. מצד שני, יש חוששים כי שמרנותו מוגזמת אפילו במונחים של הוותיקן. 
  • ג'יאנפראנקו ראוואסי(איטליה, 70) – נשיא המועצה האפיפיורית לתרבות. מועמד איטלקי בולט מאוד, אף שרבים מזכירים כי כמעט ולא שירת ככומר קהילתי. תומך בהפצת הנצרות בקרב עמים לא-נוצריים. נחשב למי ששותף לדאגתו של בנדיקטוס ה-16 בנושא "

    ג'יאנפראנקו ראוואסי. פופולארי, אך ללא ניסיון קהילתי (מקור תמונה: ויקימדיה).

    של היחסיות התרבותית" הנפוצה בקרב חוגים רחבים במערב. 

  • כריסטוף שנבורן (אוסטריה, 68) – משמש כארכיבישוף של וינה. בחירתו תשמר את ההגמוניה של אפיפיורים ממדינות דוברות גרמנית. מתח ביקורת על טיפול הכנסייה בפרשות הפדופיליה שנחשפו בשנים האחרונות, אבל נזהר שלא להגיע למתח מופרז ביחסיו עמה. נחשב ללא-אורתודוכסי במונחים אפיפיוריים: לאחרונה פעל בגלוי למינויו של הומוסקסואל מוצהר כחבר במועצת אחת הקהילות שתחת מרותו. 

  • טימותי דולן (ארצות הברית, 63) – הארכיבישוף של ניו יורק. רטוריקן מבריק שעשה קריירה מהירה ביותר בשירות הכנסייה. מצד שני, לא בטוח שהוותיקן, שהוא בעל אוריינטציה פרו-איטלקית כיום, ימהר לבחור בחשמן אמריקני דווקא, ועוד כזה הנחשב צעיר  במיוחד וששנות כהונה רבות עוד לפניו. 
  • חורחה מריו ברגוליו (ארגנטינה, 76) – כיום הארכיבישוף של בואנוס איירס. נחשב לאדם צנוע מאוד. אם ייבחר, צפוי להעלות את נושא הצדק החברתי לראש סדר העדיפויות של הכנסייה. הגיע במקום השני אחר יוזף רצינגר בקונקלאבה שבחרה את האפיפיור הקודם. נחשב כמי שהתמיכה הפוליטית בו מצויה בירידה. 
  • ליאונרדו סאנדרי (ארגנטינה, 69) – נשיא ארגון הכנסיות המזרחיות (קהילות קתוליות שהליטוריגה שלהם מושפעת מהמזרח). נחשב לאחד מאדריכלי ההתקרבות לכנסייה האנגליקנית. אם ייבחר, צפוי לקדם פיוס דומה עם הכנסיות האורתודוכסיות במזרח. דובר חמש שפות על בוריין. נהנה מתמיכה רחבה בקרב החשמנים, לרבות זו של שר החוץ ברטונה. יש לכך גם צד הפוך: כל הסתייגות פנימית מברטונה עלולה להשליך ישירות גם על סאנדרי. 
  • נורברטו ריברה קאררה (מקסיקו, 71) – הארכיבישוף של מקסיקו סיטי. אם ייבחר, הוא צפוי להעצים את השפעת מדינות אמריקה הלטינית בקונקלאבה ולעסוק בנושא הצדק החברתי. נחשב כאדם שאינו חושש מאיש. בין השאר, מתח ביקורת חריפה כל כך על השחיתות בממשלת מקסיקו, שהנשיא שקל להעביר חוק האוסר על כמרים לדון בנושאים פוליטיים בפומבי. 
  • ג'ורג' פל (אוסטרליה, 70) – הארכיבישוף של סידני. מעמדו בקרב הקרדינלים לא ברור. נחשב כמי שמקורב לדרכו של האפיפיור הפורש. בעל כישורים תקשורתיים מעולים. נחשב כמי שמיומן בבניית בריתות פוליטיות וחברתיות. נחשב כתומך בהתפייסות עם "אגודת פיוס העשירי", פלג של הכנסייה הקתולית שהוצא ממנה ב-1988. אלא שמאחר והוא היה קולני מאוד בנושא זה, הוא נחשב כמי שהביך בכך את בנדיקטוס ה-16, ולכן ייתכן שהדבר יתבטא בהצבעה. 
  • אלברט מלקולם ראנג'יט (65, סרי לנקה) – הארכיבישוף של קולומבו. נחשב כמי שבחירתו צפויה להאיץ את החזרה הכנסייתית לליטורגיה המסורתית, תהליך שקיבל עידוד מהאפיפיור הפורש. ייהנה מתמיכת החשמנים האסיאניים, אבל נחשב כבעל השפעה מועטה בלבד על החשמנים. 
  • פיטר קודוו אפייה טורקסון (64, גאנה) – השם המפתיע ביותר, ואחד החמים ביותר בקרב הפרשנים למיניהם. משמש כיום כנשיא המועצה האפיפיורית לצדק ושלום. מאוד לא בטוח שהחשמנים ישושו לוותר על ההגמוניה האירופית בכנסייה הקתולית ויעבירו את השרביט אל המדינות המתפתחות. נחשב כסמל להתפשטותה העולמית של הכנסייה ולהשפעתה הרבה בעולם השלישי. מקובל מאוד על החשמנים. מצד שני, טורקסון הוא אפריקני, על כל המשתמע מכך: ביבשת השחורה הבעיות המרכזיות אינן פוליטיקה של המינים ומחלוקות תיאולוגיות, אלא כפירה, עבודת אלילים, הצמיחה המהירה של האסלאם והביקורת החריפה נגד הכלכלה המערבית וניצולה את משאבי אפריקה כולה. 

 

 

 

 

Print Friendly

על אודות אורי קציר

עיתונאי, בלוגר, עורך, יועץ תקשורת.
פוסט זה פורסם בקטגוריה אירופה, אמריקה הלטינית, אסיה ואוקיאניה, אפריקה, אקטואליה, ב, בעולם, עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.