אם ברצונכם לראות את הקולנוע הקטן ביותר בארץ, ואת המכונות העתיקות להקרנת סרטים שהורכבו מחלקים, בעבודת יד, ובהן מנועים של מכונות תפירה; להתבשם מהקירות ה"מספרים סיפורים" מההיסטוריה התרבותית והשפה העברית של מדינת ישראל – הבאים לידי ביטוי ביצירות מתובלות בהומור – כדאי שתבקרו בפינה קסומה, ייחודית ונוסטלגית השוכנת ברחוב ברדיצ'בסקי 9, הסמוך למתחם תיאטרון "הבימה" ושדרות רוטשילד בתל אביב.

זהו מפעל של איש אחד: הסטודיו (שני חדרים, מטבח, חדר אמבטיה ומרפסת), שבו פעל במשך ארבעים שנה יוסף באו, איש צנוע ונחבא אל הכלים, אוטודידקט שבנה את כל המכשירים בעצמו. כאן, הכול עומד על מקומו כמימים ימימה. דומה, שעוד רגע הוא ייכנס ויסב אל שולחן העבודה העמוס במכחולים, בציפורנים לכתיבת אותיות מיוחדות, בכלי שרטוט, ובקופסאות שעברו מיחזור והותאמו על ידו מחדש לצרכי העבודה.

ניצבות גם מכונות ההקרנה לסרטים של 16 מ"מ ושל 35 מ"מ וישנם גם הסרטים, שערך על שולחן האור, המטבח שהפך לחדר חושך ובו פיתח צילומים, ומסביב – בקבוקים המכילים צבעים וכימיקלים.

יוסף באו, שהיה חלוץ האנימציה בארץ, צייר, סופר וגרפיקאי, נולד ב-1920 בבית אמיד בעיר קרקוב שבפולין. אימו, צילה, הייתה מעצבת כובעים ואביו, אברהם, היה אספן אמנות.

סיפורו של שולחן העבודה

לפני מלחמת העולם השנייה, בהיותו בן 18, החל יוסף באו ללמוד באקדמיה לאמנות פלסטית בקרקוב שבפולין. הוריו רכשו עבורו שולחן לשרטוט. בתום שנה ללימודיו ועם פרוץ מלחמת העולם השנייה, בספטמבר 1939 , נאלץ להפסיק את לימודיו. וכשנלקח לגטו – לקח איתו את השולחן.

בסרט "רשימת שינדלר", נראים יוסף ורבקה באו בחתונתם. "הם הכירו במחנה הריכוז פלאשוב בקרקוב", אומרת בתם צלילה ומוסיפה:"אבא התחפש לאישה, התגנב למחנה הנשים ושם נישאו בסתר. אמא, היתה קוסמטיקאית ואחות בגטו ובמחנה. ביומניה שייצאו בקרוב לאור, הנקראים "בשם אלוהים", העלתה על הכתב כיצד הצילה אנשים רבים. אבא, מציינת צלילה, הציל גם הוא יהודים רבים על ידי זיוף והכנת תעודות פולניות (על שולחן השרטוט שרכשו לו הוריו) שבאמצעותם יוכלו לברוח מן התופת. כשיעצו לו לזייף מסמכים עבורו, השיב: 'אם אזייף לעצמי – מי יציל?'…

הנאצים ניצלו את כישרונו לביצוע כל עבודות הגרפיקה והשרטוט להם היו זקוקים. במקביל, פעל יוסף, כאמור, למען הצלת בני עמו. בתוך כך, זייף באותה תקופה גם תעודות עבור המחתרת היהודית. אנשי המחתרת מכרו אותן בעבור כסף רב ובתמורה קנו נשק. אף אחד לא ידע על מעשיו של יוסף באו. בגטו ובמחנה הריכוז כתב ספר זעיר עם 100 שירים הומוריסטיים ו-11 ציורים. היה קורא אותם בפני הקהל ומספר בדיחות והיו כאלה שאמרו, שדבריו חיזקו את רוחם והחזיקו אותם בחיים.

ממחנה הריכוז פלאשוב לא נותר זכר. הנאצים חיסלו את המחנה ואנשים אינם יודעים שהיה שם מחנה ריכוז. בספרו של יוסף מצויה המפה היחידה לקיום המחנה.

יוסף (ואחיו מרצל) ורעייתו רבקה היו הניצולים היחידים שנותרו ממשפחתם. רבקה מצאה את אחיה היחיד בארץ לאחר 37 שנים. "הורינו דיברו על השואה בפתיחות ובהומור וזאת בניגוד להרבה בתים של ניצולי שואה אחרים", אומרת הדסה בתו, שעבדה במחיצתו מאז היותה בת 18, "הוא היה נכנס הביתה ואומר: 'נו, אימאל'ה, איך בנשיקות ובחיבוקים ובחתונה שלנו ניצחנו את כל הצבא של היטלר'…".

בתום המלחמה השלים יוסף באו את לימודיו במשך חמש שנים עד שנת 1950. שמו נודע בפולין כקריקטוריסט מפורסם ועבודותיו פורסמו בשלושה עיתונים. בשנה זו, בהיותו בן 30 עלה לישראל עם שולחן השרטוט, הכלי היחיד הקשור למקצועו, שהתירו לו השלטונות בפולין להוציא ממדינה זו. הוא פתח את הסטודיו שלו ב-1960 ועבד בו משמונה בבוקר ועד שתים עשרה בלילה. יוסף היה הגרפיקאי של הקולנוע הישראלי. הוא עיצב את שמות הסרטים בפונטים שיצר בפרסומות שהוקרנו על מסכי בתי הקולנוע ובכללם הסרטים המצוירים שלו. בנוסף היה משורר וסופר שכתב 12 ספרים. אחד מספריו הינו ספר זכרונותיו מהשואה: "שנות תרצ"ח".

"כשהגיע לארץ, מוסיפה בתו צלילה, לא ידע עברית ולא היה לו זמן וכסף ללכת לאולפן. יום אחד הלך לקנות לחם ושם לב שאת המלה לֶחֶם ואת המלה לָחַם כותבים באותו האופן. 'אני יודע כמה הייתי צריך להילחם עבור לחם' אמר, והחל לחקור את השפה העברית. למעשה, היה בלשן שעסק במחקר זה 36 שנים. אבא", מציינת צלילה, "התעלס עם השפה העברית והביא בספרו 'ברית מילה' דוגמאות רבות של פילוסופיית חיים. לדוגמא: מי שרוצה יותר מידי, סופו שיוותר על הכל (יותר ויוותר). הוא רצה לגרום לאנשים להתאהב בשפה העברית, כחלוץ, והצביע על נקודות מבט שונות שאנשים אינם מודעים להן. בשל חוש ההומור שלו הפך את השפה להומוריסטית. הוא המציא פתגמים וצייר אותם: 'כל אחד הוא סבל של סבלותיו'".

תערוכות מיצירותיו של יוסף באו הוצגו באתר ההנצחה של חיל המודיעין בגלילות, בבנין האו"ם, ובפרלמנט הספרדי במדריד – הוא היה האמן הישראלי היחיד שהציג שם תערוכת ציורים על השפה העברית ועל השואה. אשתקד, במלאת עשר שנים למותו, התקיימו ארבע תערוכות בקרקוב שבפולין, שאחת מהן נערכה במוזיאון של אוסקר שינדלר בעיר.

הגרפיקאי הראשי של המוסד

שנתיים לאחר פטירתו, הוצגה תערוכה שלו בכנסת בלשכתה של חברת הכנסת דאז, קולט אביטל. בטכס הפתיחה קם אחד המוזמנים ואמר "אני רוצה לספר משהו, שאפילו בנותיו אינן יודעות: יוסף באו היה הגרפיקאי הראשי והסודי ביותר במוסד. הוא זה שזייף, בין היתר, את תעודותיהן של המרגל הישראלי בסוריה אלי כהן הי"ד ושל הנאצי אדולף אייכמן". בנותיו, הדסה וצלילה היו מופתעות. אצל הדסה, גרפיקאית וציירת, זמרת ומשוררת, שכאמור, עבדה עימו בסטודיו מאז היותה בת 18- נפל האסימון. היא החלה לשחזר מראות מימים עברו, והיום, היא אומרת לי: "אני זוכרת איך אבא היה מפציר בי לעזוב את הסטודיו. 'לכי'. הוא אמר, 'תקני לך שמלה… לכי למסעדה…. ותחזרי בעוד שעתיים'…". מחוץ לסטודיו המתינו לו אנשים מהמוסד וכשראו שהדסה יצאה- נכנסו פנימה.

הדסה וצלילה מספרות: "באחד הימים פנה אלינו אבא בהצעה: "בואו נצא בהצגת קברט סקסית הומוריסטית. יהיה זה מופע של ניצחון, שיחליף את הצגת הקברט שהועלה בתקופת השואה. קברט של ניצחון לעומת הקברט של המלחמה,שהוא קברט רצח. הוא כתב את המחזה שהיה מתובל בהומור, כתב ספר מצויר עם בדיחותיו בשם "ההוכחה", וכתב בעמוד הראשון: הזכויות לא שמורות".

מגיל חמש לימד יוסף באו את צלילה לספר בדיחות ואת הדסה לימד לכתוב מילים ולחן, שיהיו מאד מצחיקים. מרבית הבדיחות שכתב בספר היו גסות. לצלילה אמר: 'את תספרי את הבדיחות הגסות' ולהדסה אמר: 'את תשירי את השירים' אבל שינה את השירים המצחיקים לסקסיים. "הוא ביים אותנו", אומרות האחיות, "היה בא ובודק את המופע. כשהקהל לא צחק – שינה את הבדיחות…ברחוב פינסקר מצאנו תיאטרון קטן ושם הופענו. אחר כך אבא אמר: 'למה שלא נהפוך את הסטודיו לתיאטרון?' מצאנו שיר שכתב והמחיז "התיאטרון הפיצ'לה מעלה מחזה". זה היה חזונו. התחלנו להופיע איתו בסטודיו וחגגנו פה, למשל, את מסיבת ההפתעה לסופר ישראל ויסלר (פוצו) במלאת לו 70 שנה".

האחיות הדסה וצלילה ממשיכות לשמר את מסורת אביהן ומופיעות במקומות שונים בארץ ובעולם, במופעים: "רבקה ויוסף באו – הנס" ו"ברית מילה" – הקסם וההומור שבעברית. הן מרצות, בין היתר, על השפה העברית ועל השואה והכל בצורה אמנותית והומוריסטית כפי שיוסף באו נהג לעשות. "נעשה את העולם מאושר. אנשים שצוחקים, אוהבים ומאושרים, לעולם לא יחשבו על הרג ומלחמות. זה המסר שהותירו לנו הורינו כירושה עבורנו, ואותו אנחנו משתדלות ליישם", מסכמות הדסה וצלילה.

ביום חמישי, ה-21 בחודש בשעה 19:00 ייערך בבית יוסף באו ערב השקה להוצאה מחודשת של ספרו "לו טוב" – ספר עזר לבעלי חוש הומור וגם השקת הגופן הראשון, אחד מרבים שעיצב יוסף ויצא בקטלוג של חברת גופנים – פונטביט. גופן זה קרוי על שמו: יוסף באו.

בית יוסף באו פתוח למבקרים בהדרכת האחיות לבית באו ללא תשלום, אך בתיאום מראש בטלפונים:
054-4212730 054-4301499.