מדי שבוע בשבוע עולה כותרת חדשה על הזעזועים והתהפוכות שעוברת חברת הרכב החשמלי "בטר פלייס".
חילופי שלושה מנכ"לים מאז נובמבר 2012 אינם סימן לעתיד ורוד. הפסקת הפעילות באוסטרליה, המדינה הגדולה ביותר שהיתה על מפת הפיתוח של "בטר פלייס" ואחרי כ-40 מיליון דולר השקעות באוסטרליה, היא בשורה רעה אחרת. מדוע החזון לא הופך למציאות אחרי יותר מחמש שנים וכמיליארד דולר הוצאות והשקעות ? אנתח את התהליך והחזון כדי לנסות להבין לאן פני חזון "בטר פלייס" מועדות.
ההקמה
שי אגסי, ילד פלא של תוכנות מחשב, פרץ לעולמנו כבוגר עם רעיון מהפכני – רכב חשמלי שנוסע עם סוללה שאפשר להחליפה. הסוללה מאפשרת להגדיל את טווח הנסיעה בלי צורך להתעכב על טעינה שאורכת זמן רב.

לכאורה, רעיון מדהים. לא עוד רכב מנוע בעירה פנימית מזהם, בעל ניצולת נמוכה ועם תלות בלתי נסבלת במקור אנרגיה שנמצא בעיקר בידיים עוינות למערב וטווח נסיעה בלתי מוגבל.

לכאורה הבטחה לעולם ירוק בזכות רכב לא- מזהם, מנוע חשמלי יעיל וידידותי, מערכת בקרה ממוחשבת שתגביר את יעילות הנסיעה ובטיחות הנהיגה ועוד.

בלעדיות 
בדרכו להגשמת החזון, שכח כנראה "ילד הפלא" כי העולם קצת השתנה, ואפילו עולם המיחשוב של שנות התשעים של המאה הקודמת, השתנה. הצרכן הגלובלי בכלל, והישראלי על אחת כמה וכמה, לא מוכן להיות לקוח שבוי. לא בידי מייקרוסופט, לא בידי אפל, לא בידי חברה סלולרית בוודאי לא בידי חברה חדשה, גם אם יש לה שם מבטיח כמו "בטר-פלייס".

עולם הרכב אינו עולם התוכנה – הקמת תחום בעולם הרכב הוא עתיר השקעות והתוצאות אינן ממהרות להגיע. יצרני הרכב המסורתיים, חברות ענק עתירות ממון לא ישבו בחיבוק ידיים למול הרעיון של "בטר פלייס". האם בחן אגסי את תולדות חזון הרכב החשמלי EV1 של ג'נרל מוטורס? האם צפה לפחות בסרט "Who Killed the Electric Car" ?
בחירת שותפים בעייתית
אחד המכשולים בדרכה של "בטר פלייס" הוא בחירת שותפים עסקיים בעייתיים. הראשון בהם הוא "החברה לישראל", מקבוצת האחים עופר, שבבעלותה בין היתר חברת "כימיקלים לישראל". האם זו שותפות שיכולה להביא פתיחת דלתות בעולם הרכב הבין-לאומי? האם זו שותפה שיש לה כיסים עמוקים דיים לממן פרויקט כה שאפתני? כיצד זה שותף משקיע עיקרי כמו עידן עופר, ששותף בחברת רכב סינית, אינו מייצר רכב חשמלי בסין עם שותפתו, ענקית הרכב צ'רי? האם המשקיע העיקרי בחזון של "בטר פלייס"  על איכות הסביבה, הוא שותף הולם לרעיון הירוק? האם מימון המיזם של "בטר פלייס" באמצעות רווחים מבתי זיקוק במפרץ חיפה ומפעלים כל כך לא-ירוקים בים המלח הוא ראוי?

גם השותפה "רנו פלואנס" היא בחירה בעייתית. אגסי החליט לפרוץ לשוק הישראלי עם רוח גבית של נשיא המדינה שמעון פרס, אבל שכח לעשות שיעורי בית וללמוד את צרכן הרכב הישראלי. זה לא אותו צרכן של גדג'טים וסמרטפונים. זה לא אותו צרכן שמאמץ טכנולוגיות וחידושים מיד ועכשיו. צרכן הרכב הישראלי קונה רכב גם במחשבה שיוכל למכור אותו. שוק הרכב הישראלי הוא במידה רבה שוק של רכב מוביל אחד ( פעם סוברו, אח"כ מיצובישי, לאחריו מזדה ועכשיו יונדאי) ואחד השיקולים הכל החלטה לרכישת רכב בישראל הוא האפשרות למכור הרכב כעבור שנתיים עד חמש שנים. האם רכב של חברת רנו הוא בחירה נכונה לצרכן כזה? האם שי אגסי ניסה פעם למכור רנו יד שניה בישראל? מי ירכוש "רנו פלואנס" יד שנייה עם הסכם כובל ל"בטר פלייס"?

בעיות אלה בבחירת שותפים מצטרפות לעקב האכילס של הרעיון החשמלי של אגסי: סוללה שמשקלה רב מאוד והיא מקור דל יחסית לאנרגיה. האם בטר פלייס מנסה להתמודד ולפתור את המכשלה הגדולה ביותר של הרכב החשמלי בעולם? אגסי, יחד עם היזמים והמשקיעים שגייס בכריזמה ובכושר מכירה מדהים, שעטו קדימה עם רעיון כבילת הצרכן לספק יחיד של רכב, דגם יחיד של רכב, ספק יחיד של סוללה וספק יחיד של טעינת המצבר בבית או במקום העבודה. האם זו ערובה להצלחה? נראה שלרוב השאלות, התשובה שלילית.
לעומת הרעיון המדשדש של "בטר פלייס", יש בעולם לפחות שני יצרני רכב חשמלי מצליחים בדרכם: טסלה ופיסקר הספורטיביות, בעלות טווח הנסיעה המדהים של מאות קילומטרים בין טעינה אחת לשנייה, מוכרות הרבה יותר כלי רכב בחודש מאשר הרכב המשפחתי "רנו פלואנס" החשמלי של "בטר פלייס".

לאן פני שוק הרכב הירוק ?
לשם השלמת התמונה, יש לציין שגם שאר פתרונות הרכב החשמלי אינם מתרוממים לגבהים ולמכירות שיכולות כבר להשפיעה על שוק הרכב או על צמצום זיהום האוויר.

"ניסן ליף" החשמלית מכרה לאחרונה את הרכב ה50 אלף שלה באחת מ-17 המדינות שבהן נמכר הדגם (30 אחוז מהמכוניות  נמכרו בארצות הברית). השיאן בניצול הרכב הוא לקוח מספרד שגמא בשנה יותר מ-43 אלף קילומטרים ללא כל זיהום אוויר.

לאחרונה צוטט נשיא ענקית הרכב היפנית "טויוטה" באומרו כי רכב חשמלי הוא פתרון מוגבל בגלל טווח נהיגה קצר, עלויות וזמן ההטענה. בשל סיבות אלה לדעתו הרכב החשמלי אינו מהווה תחליף ראוי למרבית המכוניות הקיימות כיום בשוק הרכב. "טויוטה" חותרת לפתרון אחר, מחוץ לקונספט הקיים. גם הממשל האמריקני אמר את דברו ושינה את היעד של מיליון מכוניות חשמליות עד 2015 ליעד צנוע בהרבה, מבלי לנקוב במספר.

"טויוטה" ממשיכה להשקיע ולהוביל בסגמנט הרכב הירוק בזכות 12 דגמים היברידים, שמכרו יותר ממיליון ורבע יחידות בשנת 2012 מבין חמש מכוניות היברידיות בעולם.

פתרון מסתמן אחר לרכב ירוק הוא הנעה מימנית. לאחרונה חתמו ביוקוהמה שביפן, שלוש ענקיות הרכב "פורד", "מרצדס בנץ" ו"ניסן-רנו" ( כן, רנו של "בטר פלייס") על הסכם פיתוח משותף של תאי דלק שיהיו בשימוש של כל אחת מהן במכוניות חשמליות (FCEV). הרעיון הוא הנעה של הרכב באמצעות מכל מימן דחוס בריאקציה עם חמצן. הפליטה של הבעירה היא מים (חמצן דו-פחמני) בלבד.

השקעות הקלינטק כוללות גם הן מחשבה ורעיונות בתחום הרכב, ולאחרונה פורסם ש-23 אחוז מההשקעות בתחום הקלינטק היו בתחום הרכב החשמלי.

בחברת "בטר פלייס" סירבו לענות לשאלות שהופנו אליהם.

[related-posts]