Skip to content

הייתם משאילים את האוטו לאדם זר?

אנשים יעדיפו שהמקדחה/האופניים/הספר יישארו במחסן או על המדף וימשיכו לתפוס מקום ולא להביא תועלת במשך 95% מחייהם. למזלנו שיתוף רכבים כבר תפס תאוצה, ואולי זה סימן לבאות
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

כשמתחילים לדבר על צריכה שיתופית, הקול הראשון שמושמע הוא החשש שאנשים לא יהיו מוכנים להשאיל את החפצים שלהם. מה יקרה אם יקלקלו או יפגעו ב… מקדחה, מי ירצה להתעסק בלמסור את האופניים, לקבל בחזרה את האופניים. אנשים יעדיפו שהמקדחה/ האופניים/ הספר יישארו במחסן או על המדף, למרות ששם הם ימשיכו לתפוס מקום ולא להביא תועלת במשך 95% מחייהם, אבל זהו הסטטוס קוו ואת זה קשה לשנות. למזלנו שיתוף רכבים כבר תפס תאוצה, ואם ברכבים נפלה שלהבת – ברור שהיא יכולה להדליק גם את אזובי הקיר…  

רכב אספנות חיפושית (צילמה: שרית פרקול)
מי בא שותף? רכב אספנות עירוני (צילמה: שרית פרקול)

שימוש קצר מועד ברכב הגל השני

אז בראשית הייתה zipcar, שהצליחה לנתק בין הצורך להשתמש ברכב לבין ההכרח להיות הבעלים שלו כדי לממש את הצורך הזה. zipcar מספקת רכבים החונים ברחבי העיר, אותם ניתן לקחת להשכרה קצרצרה: קפיצה לאיקאה, שופינג שבועי, הבאה של חבר משדה התעופה, או סיבוב לרופא. על-פי הסטטיסטיקות של zipcar, כל רכב הזמין להשכרות קצרצרות מחליף 15 רכבים! המשתמשים בהשכרה קצרצרה נוהגים 80% פחות מהממוצע המקובל לרכב פרטי. אין ספק שזוהי מהפכה במונחי קיימות!

עבר עשור וירד לנו עוד אסימון, בעצם למה צריך צי רכבים, כיוון שממוצע השימוש ברכב הוא פחות משעה וחצי ביום – יש שפע מכוניות שפשוט עומדות ללא שימוש, במקום להחזיק צי רכבים, ניתן לבנות פלטפורמה לשיתוף, כך שמי שלא משתמש ברכב בשלוש השעות הקרובות יוכל להשכיר אותו לשכן ממול שבדיוק צריך. כך נולד רעיון ה-peer-to-peer carsharing . כנראה שבאירופה המיזם הראשון היה whipcar, הם סיפקו לא רק פלטפורמה אלא גם ביטוח למשתמשי השירות ואפילו בדיקה ראשונית של היסטוריית התאונות של המשתמשים, החברה הושקה ב-2010, כעבור שנה המאגר הכיל אלפי רכבים ב-400 ישובים ברחבי אנגליה.

הפריסה הגאוגרפית הרחבה היא אחת החוזקות של מודל ההשכרה השיתופית. ארגון בעל צי רכב אינו יכול להציע רכבים במקומות דלילי אוכלוסיה (פרדס חנה למשל?). כדי לפגוש את עלויות התפעול הגבוהות הרכבים צריכים להיות מושכרים ב-40%-50% מהזמן, לכן עבור הפריפריה, במיוחד זו שסובלת מתחבורה ציבורית קלוקלת, אני מאמינה שהישועה תבוא ממיזם השכרה שיתופית.

"זה בחיים לא יעבוד", נאמר כנראה מאות פעמים

"צריך לבדוק את הצד המשפטי, חבל שתשקיעי הרבה כסף ואז יסתבר שזה לא מחזיק מים"
"הביטוח לא מכסה שימוש מסחרי ברכב, מה יקרה אם יתבעו אותך?"
"לדפוק על דלת זרה, להעביר מפתחות, זה טרטור וזה גם מביך, לא נראה לי"

רנדי פאוש ב"הרצאה האחרונה" הבלתי נשכחת אמר שהמחסומים נמצאים שם לא כדי לעצור אותנו; אלא כדי לחשוף את המסירות וההחלטיות שלנו ולעצור את מי שלא מספיק מתכוון לזה.

מסתבר שחוקים משתנים, שלוש מדינות בארה"ב – אורגון, וושינגטון וקליפורניה – הסדירו את נושא שיתוף הרכבים בחקיקה. דברים רעים קורים במיזמי שיתוף, אדם ששכר רכב מ-relayrides עשה תאונה בה הוא נהרג, ותביעת הפיצויים עשוייה לעבור את מיליון הדולר של פוליסת relayrides. ב-airbnb היו מקרים של ונדליזם וגניבה מדירות. אבל מדובר בפחות מפרומיל, והחברות מטפלות ביוצאי הדופן האלה לשביעות רצון הלקוחות הן יודעות שאחרת זה סופן, התשובות על "מה יקרה אם…" מתקבלות תוך כדי ההליכה בדרך, כמו בכל מיזם מהפכני!

מה יקרה כשאנשים יידרשו להעביר מפתח? לפעמים יש לשאלה יותר מתשובה אחת נכונה.

נקודת המפגש – הזדמנות או מחסום

רוב החברות מנסות לעקוף את הרגע שבו השוכר בא לקחת את הרכב וצריך לדפוק בדלת ולבקש את המפתחות. הן מבצעות את המעקף ע"י חומרה שמותקנת ברכב ומאפשרת לפתוח אותו בלי מפתח או באמצעות טלפון חכם דרך חשבון Onstar פעיל.

לדברי רובין צ'ייס, מייסדת zipcar שזורעת אבק פיות בממלכת הצריכה השיתופית משנת 2000 ובשנתיים האחרונות חתומה על buzzcar – העברת המפתחות היא הזדמנות למפגש אנושי מרגש הבונה את רשת השיתוף ויוצר חוויה בלתי נשכחת. צ'ייס משווה בין הפן התפעולי של מיזם כמו zipcar, שם האתגר היה לספק חווית משתמש חיובית ואחידה, לבין הקמת רשת שיתופית, שם בהגדרה חווית המשתמש תנוע בין ה "איכס" ל"וואו!" וזו האחרונה קשורה בהכרח במפגש בין אנשים. עוד על כך בשיחת הטד של רובין צ'ייס.

האם המודל העסקי מצליח?

נראה שכן, בראש חברות ההשכרה השיתופית בארה"ב נמצאות relay rides, הנתמכת ע"י משקיעים כמו גוגל ו-GM, שממרץ 2012 הושקה ב-46 ממדינות ארה"ב, ו-Getaround עם רשימת משקיעים מרשימה לא פחות, הכוללת את zipcar. המודל העסקי מתפשט גם לנישות שיווקיות. ב-2012 הושקה wheelz בקולג'ים ונסגרה Hi –Gear שהתמחתה במכוניות יוקרה (לא מחוסר ביקוש, אלא בגלל חוסר היכולת לסגור פרצות אבטחה שהובילו לגניבה מתוחכמת של רכבי היוקרה). גם במישור הבינלאומי ב-2013 ממשיכות להיפתח חברות דומות בדנמרק ובאוסטרליה. ברור לי שבישראל ברגעים אלה יש מישהו שחולם או מקימה חברת השכרה שיתופית. כאן בפרדס חנה מחזיקים אצבעות!

קהילת הצריכה השיתופית בפייסבוק 

[related-posts title="עוד בנושא קיימות"]

1 Comment

  1. גל
    19 בפברואר 2013 @ 10:48

    זה שינוי כיוון חיובי מתרבות ה"אני", ה"מגיע לי" והאלהת האינדבידואל שיצאה משליטה בשנים האחרונות, וגם כל פעילות שאינה ממשלתית-פקידותית היא דבר טוב.

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן