במפעל התכשיטים Yvel שבפאתי ירושלים פועל כבר כמעט שנתיים בית ספר המכשיר עולים יוצאי אתיופיה במקצוע הצורפות. בית הספר, יוזמה פילנתרופית מיוחדת במינה של בעלי המפעל, יצואני תכשיטים מצטיינים, גם מבטיח לבוגרי בית הספר השתלבות במפעל כעובדים מן המניין מיד סיום הלימודים. המחזור הראשון כבר הסתיים, השני החל לפני מספר שבועות.

ממשלת ישראל, באמצעות משרד התמ"ת, תומכת בפרוייקט. משרד התמ"ת מסייע במימון הקורס במסגרת "כיתה במפעל", דרך טובה ויעילה לסייע להכשרת עובדים חדשים. בעלי המפעל החליטו, בצדק, כי עולים בעלי משפחות הבאים ללמוד שנה שלמה מהבוקר עד הערב זקוקים למלגת קיום מינימלית אך ראוייה. לא כזו של 1,500 או 2,000 שקל בחודש, שהרי בסכום זה לא ניתן לכלכל משפחה. שכר מינימום או קרוב לו, הם קבעו. זה אולי לא מספיק, אבל זה לפחות שווה למה שהיו העולים משתכרים בחוץ בעבודות של שמירה או ניקיון.

מספר המבקשים להתקבל לבית הספר גדול. המועמדים מבינים כי יש כאן הזדמנות אמיתית לשנות את חייהם. לזכות במקצוע ראוי ויותר מזה – בביטחון תעסוקתי ארוך טווח. ופה בדיוק מתחילה הבעיה. מה עושה, למשל, אם חד-הורית המקבלת מזונות מהביטוח הלאומי מפני שאינה יכולה לגבות אותם ישירות מהבעל לשעבר, המבקשת להתקבל לקורס? היא צריכה לוותר על תשלום המזונות כדי לזכות במלגת הקיום.

להרגיש אזרחית פעילה במדינה שבה מדברים על שוויון בנטל

האופציה האחרת שלה היא פשוט לוותר על הקורס. וכך, משרד האוצר והביטוח הלאומי, במקום לסייע לנשים לרכוש מקצוע, לרכוש השכלה, באים ואומרים. לא. אם יש לך הכנסה שהיא מעל 600 שקל, פשוט לא תקבלי את מלגת הקיום. במקום שתלכי ותלמדי ותעבדי במפעל מדהים, שבו תוכלי להתפתח, לרכוש כלים להשתלבות בחברה הישראלית וגם לשדרג את הכנסתך, שכן במקום סכום של 3,000 דמי מזונות המיועדים לילדים, תוכלי עכשיו להכניס הביתה בכל חודש 7,000 שקל. לשלם עליהם מיסים, אולי אפילו לקבל מענק הכנסה אם מגיע, לא להזדקק לפטורים והנחות שונות ומשונות, להרגיש אזרחית פעילה במדינה שבה מדברים על שוויון בנטל בלי להבין בכלל את המשמעות של הנטל לגדל משפחה מכלום כסף.

בשבוע שעבר התברר כי שתיים מהתלמידות בקורס ויתרו על תשלום המזונות המגיע לילדיהן. בוגרות מהמחזור הקודם עוד נאבקות בוועדת ההנחות של הביטוח הלאומי, שיבטל את החוב שהטיל עליהן בשל העובדה שקיבלו במקביל למזונות השלמה לשכר מינימום.

איך אומרת המדינה, סליחה. איך אומר משרד האוצר? אם אתם רוצים להיות פילנתרופים, אז תתנו עד הסוף. אנחנו נקשה כמה שנוכל. תזכרו, לא מדובר בתשלומים נוספים שהביטוח הלאומי צריך לשלם. לא מדובר בתוספת תקציבית. מדובר באישור לקבל תוספת המסייעת להתקיים בכבוד מבלי להידרש לעבוד מתחת לשולחן, מבלי להזדקק לצדקה.

כדאי לכם לבוא ולבקר, לרכוש מהתכשיטים הנהדרים ולראות מפעל מדהים של תעסוקה. אבל יותר מזה – אתם חייבים לכתוב לחברי הכנסת, להודיע לראש הממשלה ולשר האוצר הנוכחי ולזה שיבוא אחריו שאת המצב הזה צריך לשנות.

כמו העולות החדשות שרוצות להיות צורפות, יש אלפי אמהות חד-הוריות נוספות הנמצאות בדיוק באותו המצב. הן לא מבקשות יותר כסף מהמדינה. הן רק מבקשות שיתנו להן להתפרנס ככל שהן יכולות ולהמשיך לקבל מהמדינה את דמי המזונות שקבעו בתי המשפט של המדינה.

• באדיבות הבלוג מתבונן חברתי