Skip to content

פרשת תצווה – שבת זכור, על גנים של שמחה

פורים מתאפיין בריבוי השמחה. כל חודש אדר כולו מתאפיין בכך, חכמינו אמרו "משנכנס אדר מרבין בשמחה" (תענית כ"ט עמ' א'). מאמר זה מחייב הסבר. ראשית, מה אירע בחודש אדר? שנית, כיצד מקיימים מאמר תלמודי זה? שלישית, האם אפשר לצוות על השמחה?
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

שמחה היא רגש חיובי שבו האדם נתון במצב רוח מרומם, לרוב בעקבות התרחשות וחוויה שהוא מפרש אותה כחיובית מבחינתו, הרגש מתאפיין במחשבות ובביטויים גופניים מסיימים, כמו חשיבה אופטימית, מבע פנים צוהל, עיניים מאירות. חיוכים ותחושה אנרגטית וקלילה של הגוף. השמחה מרחיבה את כוחות הנפש, הופכת את האדם לאנרגטי, ומדרבנת אותו לפעילות ולעשייה, לעומת הרגש ההפוך – העצב שמכנס את כוחות הנפש ומשבית את פעילותו של האדם.

פורים מתאפיין בריבוי השמחה. כל חודש אדר כולו מתאפיין בכך, חכמינו אמרו "משנכנס אדר מרבין בשמחה" (תענית כ"ט עמ' א'). מאמר זה מחייב הסבר, ראשית, מה אירע בחודש אדר? שנית, כיצד מקיימים מאמר תלמודי זה? שלישית, האם אפשר לצוות על השמחה, האם אדם הנתון במשבר יהיה מסוגל בעקבות מאמר תלמודי לחולל מהפך בנפשו ולחוש שמחה?

"עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי" (צילום: דן בר דוב)
"עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי" (צילום: דן בר דוב)

שאלות אלו מחייבות ליבון. הסיבה המהותית שבגללה חודש אדר מאופיין בריבוי השמחה היא חג הפורים המבוסס על סיפור מגילת אסתר. על פי המסופר במגילת אסתר, נקבע החג לזכר הצלת היהודים באימפריה הפרסית בתקופה שלאחר חורבן בית המקדש הראשון. באותה עת שלטו הפרסים על חלקים נרחבים מיבשת אסיה ובירתם הייתה שושן. על פי המסופר במגילה, זמם המן האגגי, שר שהיה מקורב ביותר למלך אחשוורוש, שמונה להיות "מעל כל השרים", "להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים" שחיו בכל ממלכת פרס, ולבוז את רכושם. הסיבה למזימה זו הייתה נקמה על כך שמרדכי היהודי סירב לכרוע ולהשתחוות להמן. המלך נעתר לבקשה, והוציא כתב מלכות המתיר לאנשי כל מדינה לטבוח ביהודים, ביום י"ג באדר, יום שאותו בחר המן על ידי הטלת "פור" – גורל.

ואולם מזימה זו סוכלה הודות לשורה של אירועים, שהובילו להוצאתו להורג של המן, ומהמלך יצאה פקודה חדשה המאפשרת ליהודים להתגונן ולעמוד על נפשם באותו יום מיועד, אותו יום שבעקבות רצף אירועים המתוארים במגילת אסתר התהפך הגלגל, והיהודים הם שהרגו באויביהם – נקרא פורים.

רש"י בפירושו לתלמוד ביאר את מאמר חז"ל "משנכס אדר מבין בשמחה" באופן הבא: "ימי ניסים היו לישראל פורים ופסח" (תענית כ"ט עמ' א'), מדוע קשר רש"י בין פסח החל בניסן, לפורים החל באדר? מחשבת היהדות ביארה את דבריו. לוח השנה – אפשר להתבונן עליו בשני אופנים. הראשון, זמן המתקדם והולך אל קיצו, והשני, זמן המתקדם בתנועה מעגלית ומחזורית אל תחילתו. המן הפיל גורל על חודש אדר שהוא החודש האחרון ללוח השנה לפי חשבון התורה. להבנתו, זהו זמן ראוי ל"פתרון הסופי", אלא שלוח העברי מעגלי ומיד בסופו ממתין חג הפסח, חג האביב והגאולה. בימי החושך של גזירת המן שהייתה באדר, כבר עמדו בפתח ימי ניסן ועימם בשורת הגאולה.

"אסתר" (1865) מאת ג'ון אוורט מיליי (מקור: ויקימדיה)
"אסתר" (1865) מאת ג'ון אוורט מיליי (מקור: ויקימדיה)

ה-DNA קובע את תכונות הגנים. כלל הגנים נקראים גנום והוא נושא את המידע שעל פיו נוצרים החלבונים בגופנו הקובעים, בין השאר, מראה, תפקוד, ייצור אנרגיה ממזון, מלחמה במחלות, אפילו מחשבות והתנהגות. מערך הגנים של האדם נקרא גנוטיפ. כל תכונות האורגניזמים נקבעים על ידי מערך הגנים שהאדם יורש מהוריו, אך הם יכולים להיות מושפעים גם מגורמים סביבתיים. לכן הדמיון בין קרובי המשפחה יכול לנבוע גם מכך שלרוב הם חיים באותה סביבה. הסביבה משתנה ולכן האורגניזם, אם הוא רוצה לשרוד, חייב להשתנות איתה.

מפורסם מאמרו של ר' נחמן מברסלב "מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד" (ליקוטי מוהר"ן, מהדורא תנינא, סימן כ"ד) האם קיימת מצווה מן תורה להיות בשמחה? התשובה היא לא! אין מצווה מן התורה לשמוח, אין זו אלא עצתו הטובה של ר' נחמן. מעיון במקרא נגלה שאת מצוות השמחה קשרה התורה ברגלים "חג הסכת תעשה לך שבעת ימים באספך מגרנך ומיקבך, ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך…שבעת ימים תחג לד' אלוקיך…כי יברכך ד' אלקיך בכל תבואתך ובכל מעשה ידיך והיית אך שמח" (דברים פרק ט"ז י"ג-ט"ו). רבי נפתלי צבי ברלין בפירושו לתורה ביאר פסוק זה וכתב "…תחוג משמע שמחה הבאה בריקודים ומחולות… דבסוכות יש שבע שמחות, סוכה, וד' מינים, וחגיגה, ושמחה… למאי נצטווינו על שמחה וחגיגה הרי היינו הך… דמצוות ריקוד אינו מצד שמחה, כדרך השמחה שמביאה לידי ריקוד, אלא ריקוד הוא לאות על הניצוח, ואם כן אפשר דאפילו אינו שמח בלב מכל מקום מצווה לרקד" העמק דבר שם ט"ז).

הנצי"ב עורר לקושי הרב שיש בציווי לשמוח, וביתר שאת אף לחגוג "תחוג", לדבריו קיימים שבעה טעמים מקדימים המביאים לשמחה, אחד מהם איסוף היבול. לאחר שנאסף היבול בחג הסוכות מופיעה מצוות השמחה "ושמחת בחגך", הסוכה הנבנית מפסולת הגורן והיקב, אינה אלא סוג של הודיה על סיומה של עונה חקלאית מוצלחת. הברכה הכלכלית היא סיבה לשמחה. שמחה אם כן אינה אלא תוצאה של השפעת האירועים.

הרמב"ם כתב על מעלתה של השמחה גם בהקשר הכללי של קיום המצוות "השמחה שישמח האדם בעשיית המצווה ובאהבת הא-ל שצוה בהן, עבודה גדולה היא, וכל המונע עצמו משמחה זו ראוי להיפרע ממנו שנאמר תחת אשר לא עבדת את ד' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב…" (הלכות שופר וסוכה פ' ח' הט"ו). משנתו הסדורה והבהירה של הרמב"ם מיקמה את ההלכות בהקשר המתאים. את מצוות השמחה הכללית במצוות ד' בחר הרמב"ם למקם בסמוך להלכות הקשורות ב"שמחת בית השואבה", שמחה מיוחדת, שהייתה בימי חג הסוכות בזמן שבית המקדש היה קיים, עליה נאמר "מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו…" (סוכה נ"א ע"א), כלומר השמחה היא חלק מן המכלול של חג הסוכות, חג המתאפיין במשפחתיות בזמן בעלייה לרגל, התנאים הסביבתיים מאפשרים שמחה ועדיין "עבודה גדולה היא" (רמב"ם שם), למרות התנאים המקדימים שמחה הינה משימה לא פשוטה.

הגנטיקה המולקולארית סוברת שהכול אפשרי להסבר באמצעות הגנים. ה"נדיבות" היא תוצאה של גן המקודד לייצור קולטן המאפשר להורמון וזופרסין לפעול על תאי המוח. ה"הרפתקנות", הינה מוטציה מסוימת המייצרת את אחד הקולטנים לשליח העצבי הפועל במוח, דופמין. נמצא קשר בין הגן של טרנספורטר של סרוטונין, לבין ההשפעה של הלחץ בחיים. הלחץ יכול לגרום לדיכאון פוסט טראומתי. החוקרים בדקו פולימורפיזם של סרוטונין טרנספורטר, כדי לענות על השאלה האם הווריאנט שאדם נושא יכול להסביר אם לחץ בחיים יגרום לאדם לפתח דיכאון או לא.

פורים וחודש אדר אינם יוצאים מכלל זה, השמחה בחודש זה היא תוצאה של אירועים היסטוריים משמחים, המושתתים על יסודות מהותיים. היין הינו רק תוספת לחג ואינו ממהות הפורים, למגיבים לאלכוהול בשמחה יתירה כבר הורו גדולי הרבנים, שראוי שלא ל"הדר" בשתייה זו מפני הסכנות הכרוכות בה על אף הוראת התלמוד "חייב איניש לבסומי בפוריא (להשתכר בפורים) עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי" (עד שלא יבחין בין ארור המן לברוך מרדכי) ( מגילה ז' ע"ב). ההלכה הסתפקה בשינה: "ושותה יין עד שישתכר וירדם בשכרותו" (רמב"ם הל' מגילה פ"ב הט"ו). גם השולחן ערוך צידד בכך "חייב איניש… וי"א דאין צריך להשתכר כל כך, אלא שישתה יותר מלימודו וישן, ומתוך שישן אינו יודע בין ארור המן לברוך מרדכי…" (או"ח סי' תרצ"ה סעי' ג'). ובמשנה ברורה כתב "…וכן ראוי לעשות" (משנה ברורה שם ס"ק ה').

ר' חנוך העניך הכהן מאלכסנדר, ביאר במשל את הפסוק העוסק במצוות השמחה "תחת אשר לא עבדת את ד' אלקיך בשמחה ובטוב לבב" (דברים כ"ח פס' מ"ז), וכך סיפר: ילד נשלח על ידי אביו ללמוד תורה בתלמוד התורה, לימים הגיע האב לבחון את הישגיו. שאל האב, אל"ף כשהיא קמוצה, כיצד נהגת? ענה הבן, קמץ אל"ף – אה! קמץ בי"ת – בה! וכך המשיך, כשהגיעו לאות ה"א המשיך האב והקשה אך פעם שתק הבן, ניסה הרב לדובבו, ניסה האב לשכנעו וללא הועיל, לבסוף קצה רוחו של האב וצעק, אם לא תאמר לי אלקה אותך בני, השיב הבן כשהוא ממרר בבכי, אבא, אתה הורית לי שלא אספר לאיש מה יש מתחת לה"א, האב מתברר גנב טלה והסתירו מתחת לערמת השחת המכונה באידיש ה"א, את בנו השביע שלא יספר לאיש על המעשה, כשנשאל הבן מה יש מתחת לה"א, נחשף אביו בקלונו. אמר הרבי, יהודי יקר, הסיבה מפניה אינך חש את השמחה היא מפני מה שהסתרת והחבאת מ"תחת", כל אותם דברים הם שמנעו ממך את השמחה וטוב הלבב!

מצב האורגניזם הוא תוצאה של שילוב בין התורשה לסביבה. הגנים אחראיים להוראות לאיך האורגניזם ייראה. ומצד אחר, לסביבה יש גם השפעה על מראה האורגניזם. תזונה לקויה, אימון גופני ותאונות משפיעים על מראה האורגניזם. הגנטיקה המולקולארית מתעלמת לא אחת מהשפעותיו של העולם החיצוני על תחושותיהם והתנהגותם של האנשים. במחקר חדשני מאוניברסיטת ייל התברר כי אותם גילויים אינם מסבירים אלא אחוזים בודדים מן הגורמים למצבי חרדה. הגן האחראי מופיע כמעט בכל האוכלוסיות ברחבי העולם, העדר "גן השמחה" אינו בהכרח הסיבה לדיכאון וחרדה.

שאלת השימוש בבדיקת הד.נ.א. נוגעת לעניינים הלכתיים מרובים ואין זה הכרח שאם מסתמכים על בדיקה זו בנושא אחד, נסמוך עליה גם בהקשר אחר, קישור בין חלקי גופה וקבורתם בקבר אחד, זיהוי גופה ומנהגי אבלות, קביעת ממזרות, קביעת יורש, היתר עגונה והרשעת אדם במשפט. מיד לאחר אסון התאומים, עסקו רבני ארצות הברית בשאלת היתר העגונות. שניים מחשובים הרבנים בארץ הצטרפו לשאלה זו, הרב זלמן נחמיה גולדברג, והרב עובדיה יוסף. שמונה גברים נעדרו ונשותיהם היו זקוקות להיתר מעגינותן. ארבעה נבדקו עצמותיהם בבדיקת הד.נ.א. הרב גולדברג, על סמך בדיקה זו, התיר את הנשים מעגינותן. הרב ראה בבדיקה זו 'סימן מובהק' "מצאוהו הרוג או מת, אם פדחתו וחוטמו ופרצוף פניו קיימים, והכירוהו בהם שהוא פלוני, מעידין עליו. ואם ניטל אחד מאלו, אע"פ שיש להם סימנים מובהקים ביותר בכליו, אינם כלום דחיישינן לשאלה. ואפילו היו להם סימנים בגופו, ואפילו שומא, אין מעידין עליו…" (שו"ע אבה"ע סי' י"ז סעי' כ"ד).

סימן מובהק – אינדיקציה הנחשבת כטובה ביותר וסופית, כסימן הפרצוף המבוסס על ההנחה שהפרצופים אינם דומים זה לזה, "…אדם יחידי נברא ומפני מה… תנו רבנן, להגיד גדולתו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, שאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד, וכולן דומין זה לזה, אבל הקדוש ברוך הוא טובע כל אדם בחותמו של אדם הראשון, ואין אחד מהם דומה לחברו.."(סנהדרין ל"ז עמ' א'). וכי נבדקו כל בני האדם בעולם שאינם דומים זה לזה שואל הרב גולדברג? וכיוון שעל סמך דברי המומחים סיכוי ההתאמה הוא אחד למיליון, הרי שצריך לבדוק מיליון בני אדם כדי לוודא אם קיימת התאמה, וכי בבדיקת הפרצוף בודקים את כל יושבי תבל לראות שאינם דומים זה לזה? אלא מניחים מתוך התבוננות בבני אדם שאינם דומים שמחכמת וגדולת האלוקים שהטביע את כל בני האדם בחותם אדם הראשון ובכל אופן אינם דומים זה לזה, חוכמה זו היא שגם הטביע את הד.נ.א. שיש לכל איש ואיש בצורה שונה משאר אנשי העולם, באופן שלא ימצאו שניים זהים.

דבריו הם חידוש גדול ונמצא שהמדע וההלכה קרובים ביותר ('קול הצבי' קובץ חידושי תורה, מסכת יבמות). רוב הפוסקים אינם רואים בבדיקה זו אלא 'סימן בינוני' שלא ניתן להסתפק בו כדי להתיר אישה מעיגונה, כך סובר הרב שמואל ווזנר, שחילק בין מקרה בו משווים בין פרופיל שהופק מהנעדר והותאם לפרופיל של הנעדר שהיה במאגר, שבמקרה זה בצירופים קלים נוספים אפשר להתיר את האישה מעגינותה, לבין מקרה בו משווים את פרופיל הנעדר ומנסים להתאימו לפרופיל שנבנה מקרובי משפחתו בדרגה ראשונה, שם לא יהיה זה אלא 'סימן בינוני' שלא ניתן על פיו להתיר אישה מעגינותה.

לגבי ממזרות מוסכם שאין לקבוע ממזרות על סמך בדיקה זו ('תחומין' כרך כ"א, תשס"א עמ' 121 'זיהוי הלכתי על פי הד.נ.א.'), אך לעניין חיבור חלקי גופה כדי לקברם בקבר אחד פסק הרב ווזנר כי ניתן לסמוך על בדיקה זו. לעניין אבלות חילק הרב ווזנר בין רווק לנשוי, היות שקיים חשש באיש נשוי שיתירו את אשתו מעגינותה.

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן