הסטנדרטים הכפולים של הבי.בי.סי

לאחר חשיפת פרשיית הפדופיל ג'ימי סאוויל שתקף מינית מאות ילדות בחסות רשת בי.בי.סי הבריטית, אולי מותר לתהות בקול רם מי שם את בי.בי.סי כשופטת מוסרית. הפרשה מצביעה על כך שאמנם "בלונדון יש טלוויזיה מצוינת" כמו שאומרת חוה אלברשטיין, אבל גם צבועה ומושחתת.
באותה הזדמנות אולי גם מותר להתחבט בשאלה למה אנחנו כל כך נוהים אחרי הסטנדרטים של "הקידמה" שמייצגת התקשורת המערבית, זו שהצמיחה, למשל את מגזין פלייבוי שעושה עליה. הללויה

Print Friendly

הצדקנות של רשת הטלוויזיה הבריטית, המוחה בחריפות כל אימת שמדינת ישראל האיומה והנוראה מפזרת הפגנות עם רימוני עשן, נחשפת עתה במלוא מערומיה. מרחק יריקה מלונדון, באירלנד של פרנק מק'קורט ("האפר של אנג'לה"), התעללו כמרים בילדים מצאן מרעיתם ובאנגליה הנאורה עצמה נתנו לכוכב הטלוויזיה ג'ימי סאוויל ("קינג ג'ימי") להתייחד בחדרו עם ילדות ולבצע בהן את מעלליו. הרשת הייתה רק צריכה להתעלם. זה הכל. עכשיו נשמעים משם צקצוקי "או מיי גוד". בעיקר לאחר שהרשת חטפה  תביעת מיליונים.

ג'ימי סאוויל: אף אחד לא יאמין לך, כי אני המלך ג'ימי: אמר לילדות (צילום: ויקיפדיה)

הניו יורק טיימס מספר לנו כי החקירה בבריטניה בוחנת מדוע ביטלה רשת בי.בי.סי כתבת תחקיר משנת 2011 החושפת את הדמות שהייתה פעם אהובה: את פרצופו האמתי של סאוויל, המגיש-כוכב של הבי.בי.סי שמת באחרונה ושלמעשה היה פדופיל סדרתי שתקף מאות ילדות חסרות ישע. עכשיו, נכתב בנ"י טיימס,כל אחד מנסה להטיל את האשם על אחרים. ביום שישי האחרון, שחרר הבי.בי.סי לפרסום בתכנית התחקירים פנורמה לא פחות משלושת אלפים מסמכים, אימיילים, תמלילי ראיונות וניירות מתוך חקירה חיצונית שבודקת מדוע בוטלה התכנית אודות המגיש בעבר, ג'ימי סאוויל.

בפנורמה מובאים פרטי הדו"ח החושף מסכת שחיתות ודם רע ברשת הטלוויזיה הנערצת: "דו"ח פולארד" כשמו של יו"ר ועדת החקירה ניק פולארד, מצביע על ניהול כושל ועל מורל ירוד בתחנה. האינדיפנדנט הבריטי אף  מדווח על כאוס ואוזלת יד של הבי.בי.סי בטיפול באישומים שהופנו נגד התחנה.

על רקע זה, ועל רקע הטיוח המתמשך של הפרשה שעתה מתברר כי רבים ידעו אודותיה אך בחרו לשתוק ולהפקיר את הילדות להתעללות של סאוויל, נשמעת הודאת הבי.בי.סי בטעות לא משכנעת ופאתטית.

למעשה, לבי.בי.סי יש היסטוריה של התנצלויות. בדרך כלל, הרשת מתנצלת לאחר ששידוריה כבר נצרבים בזיכרון הקולקטיבי ואזי, ההתנצלויות הללו שוות כקליפת השום. למי זה עזר, למשל, שהתחנה התנצלה על דיווח מוטה של הטבח של משפחת פוגל באיתמר. הרשת לא מצאה שזה מספיק חשוב לדווח על רצח של חמש נפשות, בהן תינוקת בת יומה ודחקה את האסון לשולי הדיווח החדשותי שלה. ההתנצלות כללה הסבר דחוק על "עומס חדשותי" שבגללו טבח של משפחה בשנתה לא מצא את מקומו בראש מהדורות החדשות.

ביולי 2012 , ציפתה לישראל הפתעה נוספת. התברר שהבי.בי.סי אינה מכירה בקיומה של ירושלים בירת ישראל. לעומת זאת, במסגרת המשחקים האולימפיים הופיעה מדינת פלסטין שברישומי הועד האולימפי, קודם לכן,  הופיעה ירושלים כבירתה.. האם זה מקרי שהבי.בי.סי מקבל החלטות מדיניות עבור ישראל? הנכונות הטענות על פרסום אנטי ישראלי מוטה של הרשת למעלה מעשור, ובכלל זה בתקופת האינתיפאדה שבה נרצחו מאות ישראלים? אז ישראל מוחה, נתניהו מוחה, הבי.בי סי מתנצל. מה חדש? גם עכשיו מתנצלת התחנה שלא מצאה לנכון להתמודד בזמן אמת עם התעללות בילדים.

 

Print Friendly

על אודות אורה עריף כץ

עיתונאית, ספרנית, מידענית, כותבת, מתמקדת בתקשורת, חקר תרבות ושאר ירקות. לבלוג שלי ב'רשימות' טחנות הרוח: https://ora21.wordpress.com/
פוסט זה פורסם בקטגוריה ביקורת התקשורת, גלובלי, מאמרי עמדה, מדיה, פנאי, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על הסטנדרטים הכפולים של הבי.בי.סי

  1. מאת סהרה‏:

    אני מניח שגם במשטרה הבריטית היו ידיעות על מעשיו של "סר" סאוויל, אך היא לא טרחה
    לבדוק או לחקור.

  2. מאת שרה‏:

    אורה, הבריטים כמו כל יתר עמי העולם לא סובלים מהסינדרום שנקרא "הלקאה עצמית" ולא מביקורת עצמית או רגשי אשמה. כל אלה הם מנת חלקנו, היהודים והישראלים. למה?