החוק השוודי? בדיחה עצובה

אחרי כמה וכמה שנים שבהן הפעילה שוודיה חוק המפליל את לקוחות תעשיית הזנות, התברר שמי שנפגע ממנו יותר מכל אחד אחר הן היצאניות עצמן. אבל דווקא אצלנו רוצים להחיל חוק כזה. התוצאה הצפויה: אותו הדבר בדיוק

Print Friendly

בארץ רחוקה אחת הפכה תופעת הפרוטקשן בענף המסעדנות למכת מדינה. כנופיות עבריינים הפעילו אלימות קשה כדי לאלץ בעלי מסעדות לשלם להם דמי חסות. מי שלא שילם, הוכה, נדקר ואפילו נרצח. המשטרה הודיעה שאין לה מספיק כוח אדם, כי יש לה גם משימות אחרות לבצע. התביעה הכללית מזמזה את תיקי החקירה במשך שנים. בתי המשפט גררו אותם עוד כמה שנים. לא דוברים ולא הרתעה. לבסוף התעוררו כמה אנשי ציבור חכמים והגו את הנוסחה הבאה: אם לא יהיה כסף בענף המסעדנות, לא יהיה מה לסחוט מהמסעדנים וכך הבעייה תיפתר; איך נעשה זאת? נהפוך את האכילה במסעדות לעבירה פלילית. מי שייכנס למסעדה כדי לאכול צהריים, ייעצר, יועמד לדין ויואשם במימון המנגנון שמעביר לידי כנופיות הפשע את דמי החסות שלהן.

החוק השוודי פוגע קודם כל ביצאניות. בחורה עובדת בטורינו שבאיטליה מנסה לארגן לעצמה לקוח נוסף (מקור: ויקימדיה)

החוק השוודי פוגע קודם כל ביצאניות. בחורה עובדת בטורינו פונה ללקוח (מקור: ויקימדיה)

נשמע מטופש? בוודאי. זה לא באמת קרה. אבל תופעה מהסוג הזה מתרחשת כאן ועכשיו אצלנו, בבמדינת ישראל. לא, לא בענף המסעדנות אלא בתחום הזנות דווקא. בישראל מתגברות הקריאות להחיל אצלנו את מה שנקרא "החוק השוודי" – חוק שמניח שאם קניית שירותי מין תיחשב כעבירה פלילית, לקוחות הזנות יעדיפו להימנע מביקור אצל הבנות והתעשייה הזו תתייבש. אז, רק אז, יבינו היצאניות שאין עתיד כלכלי בעסק הזה ויעברו להתפרנס ממקצוע אחר.

האבסורד שביסוד כל זה הוא שהחוק השוודי נכשל כישלון חרוץ אפילו בארץ שהחילה אותו. מי שסובלות ממנו יותר מכל הן היצאניות השוודיות בכבודן ובעצמן. הן טוענות שהוא בלתי-הגיוני ומפלה אותן לרעה ביחס לעוסקות בכל מקצוע אחר. החקיקה השוודית, האסרת רכישת שירותי מין והופכת אותה לעבירה פלילית, גרמה לכך שליצאניות קשה יותר להשיג לקוחות. אלה שמגיעים אליהן לחוצים וחוששים יותר, ולפיכך המשא ומתן על המגע והתמורה מתנהל במהירות רבה מבעבר. התוצאה: ליצאנית קשה יותר לזהות אם הלקוח הפוטנציאלי המשוחח איתה הוא אדם אלים ומסוכן שכדאי להתרחק ממנו או שהוא אדם רגיל ומהוגן.

הלאה. היצאניות השוודיות מדווחות על כך שהן מצויות במעקב מתמיד של שוטרים, עובדים סוציאליים, עיתונאים ופעילים (בעיקר פעילות) המבקשים לשים קץ לזנות. כל זה קורה ברחוב, לעיני כל, ומהווה מבחינתן הטרדה של ממש. זה לא קורה אצל שום בעל מקצוע אחר. היצאניות עצמן חוששות עוד יותר לבקש את סיוע המשטרה במטרה להתמודד עם לקוח אלים. הן שונאות את הרעיון שתיאלצנה להלשין על לקוחותיהן. הואיל ומספר היצאניות העובדות ברחובות צנח, מתפוררות גם הרשתות החברתיות הבלתי-פורמאליות שהן בנו במשך כל השנים. התוצאה: הן אינן יכולות עוד להזהיר זו את זו מפני לקוחות מסוכנים או לתמוך בהן בדרכים אחרות.

המרכז למידע בנושא הזנות שבאמסטרדם. אצלנו הבורות חוגגת (מקור תמונה: ויקימדיה).

אם החוק הזה נועד לייבש את התעשייה, הרי שההשלכות הפיננסיות שלו שונות לגמרי. מאחר ומספר הלקוחות ירד, התחרות על כל לקוח הולכת וגוברת. תוצאה אחת שלו היא שהבנות מורידות מחירים. תוצאה שנייה היא שכדי להשיג לקוחות, הן מוכנות לקיים יחסי מין ללא אמצעי מניעה ובדרכים שבימים כתיקונם אינן מקובלות עליהן. ההמשך הטבעי של כל זה הוא ירידה נוספת בדימוי העצמי שלהן והגדלה של הסיכון להידבק במחלות קשות. חלק מהן פשוט עברו לסביבה הוירטואלית, החלו לפרסם את עצמן ברשת וגובות מחירים גבוהים יותר. קבוצה אחרונה זו פחות מושפעת מהחוק לאיסור רכישת שירותי מין, אבל מצד שני גם התמריץ שלה לעסוק בזנות גדל. לא ממש המקום שאליו כיוונו המחוקקים.

אז נחזור, ברשותכם, ליצאניות הרחוב. הפעילה החברתית השוודית פטרה אוסטרגן, שחקרה את השפעת החוק, מדווחת ששיעור הלקוחות העברייניים והאלימים הולך וגדל, משום שהלקוחות המהוגנים יותר חוששים להיראות באתרים בהן פועלות היצאניות. כלומר, עיקר הלקוחות כיום הם כאלה התובעים מהבחורות לקיים עימן יחסי מין אלימים, הכרוכים לעתים קרובות בהשפלות וברמיסת כבודן העצמי. אלה הם בדיוק אותם האנשים המסרבים להשתמש בקונדומים. הירידה במספר הלקוחות הביאה לכך שליצאניות קשה יותר ויותר לסרב לטיפוסים האלה. אחרי הכל, הן צריכות להתפרנס ממשהו.

גם בישראל יש כאלה המשוכנעים שאפשר "לבטל" את הזנות. זה לא יקרה, משום שאי אפשר למנוע מבני אדם לשלם על טובת הנאה מינית ואי אפשר למנוע ממי שהחליטה לדרוש תמורה עבור יחסי מין להעלות דרישה כזו. את כל הפעילים הללו לא באמת מענייניות הבחורות העומדות ברחוב ומציעות את עצמן. הן לא פועלות למען חקיקה שתאפשר להן לעבוד בדירות שכורות (כיום, מי שמשכיר דירה ביודעו שיתקייןם בה עיסוק בזנות נחשב לעבריין). התוצאה: הבחורות המצויות בתעשייה הזו עובדות בין פחי הזבל, בחצרות המוזנחות ומאחורי מבני תעשייה מחלידים, במקומות שבהם הסכנה להיפצע, לחלות ולהיות קורבן לאלימות גבוהה בהרבה. הן לא מאפשרות למסד פיקוח על הזנות באופן שיחייב את העובדות בתחום לעבור בדיקות תקופתיות. התוצאה: סכנה גוברת להדבקה המונית במחלות מין ובמחלות הפוגעות במערכת החיסונית (איידס, למשל). הן לא פועלות לזירוז והחמרה של ההליכים המתנהלים נגד פושעים המוציאים קטינות לזנות.

בשנת 1976 הציעה ועדה בראשות השופטת הדסה בן-עתו למסד את הזנות בישראל. מיסוד משמעו הסדרה של העיסוק, אכיפה נוקשה נגד סרסרות וניצול, חיוב בבדיקות רפואיות תקופתיות, הגנה משטרתית מפני אלימות ועוד אלמנטים שמטרתם לאפשר ליצאנית לעבוד ולהכניס את כל מי שמאיים עליה ומנצל אותה לקלבוש. מסקנות הוועדה לא יושמו, בין השאר בגלל התנגדות הקואליציה הבלתי-קדושה של המפלגות הדתיות והחרדיות מצד אחד וחוגים ליברליים ופמיניסטיים מן הצד האחר. בדיון השטחי המתנהל כאן "מיסוד" מתורגם להשלמה עם פשיעה וניצול. עד כדי כך הבורות גדולה בקרב שוחרי הטוב הללו, שאין להם מושג שמיסוד משמעו מלחמה בכל אלה. ולא, גם אין להם מושג שהחוק השוודי נכשל.

Print Friendly

על אודות אורי קציר

עיתונאי, בלוגר, עורך, יועץ תקשורת.
פוסט זה פורסם בקטגוריה אקטואליה, ב, בארץ, בריאות, חברה וסביבה, חדשות בארץ, משפט, נשים, רווחה, עם התגים , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

8 תגובות על החוק השוודי? בדיחה עצובה

  1. מאת אורי קציר‏:

    יפה, הכותב לא מתעלם משום דבר. הכותב עוסק בחוק המסוים הזה ובעיוורון לתוצאותיו. החוק להפללת הלקוחות לא נלחם בשום דבר מהתופעות שאת מצביעה עליהן. הלקוחות הם לא סוחרי הנשים. אלה שתי קבוצות שונות. הסוחרים הם אותם אלה החוטפים נשים, מכים אותם, מתעללים בהן וכן הלאה. את באמת חושבת שאם המשטרה מפלילה מתכנת מחשבים שהולך לבקר זונה היא מצליחה למגר בכך סוחר נשים כלשהו? זו שטות מוחלטת.

    החוק להפללת הלקוחות משקף בדיוק את דרך הפעולה של הפרללמנטריזם הישראלי בתחום הזה: מחפשים מתחת לפנס. הפנס נמצא בכניסה לבית הבושת ולאורו מתגלים כל הלקוחות. באפלה פועלים סרסורים, סוחרי נשים, חוטפים, סוחרי סמים ושאר אנשים שאין בינם לבין החוק הזה שום קשר. מי שמבצע חטיפה, אונס, כליאה, התעללות או כל הפעלת אלימות אחרת, לא ממש יתרגש מהטלת קנס בגין ביקור אצל זונה. זה לא מזיז לו כהוא זה.

    • מאת יפה‏:

      אורי , אתה יודע שבמקרים רבים קל יותר להלחם בעבריינים בדרכים עקיפות ולא ישירות במעשים . במקרה הזה החוק צודק גם אם אינו אופטימלי : 1. הוא פועל להקטנת הביקוש ל"מוצר" 2. הוא מטיל אחריות על העושים שימוש בפועל בעבדים. אותו "מתכנת" שעליו אתה מגן צריך לתת את הדין על התרומה שלו להתעללות הקיצונית שעוברת הזונה שבה השתמש.

  2. מאת יפה‏:

    הכותב מתעלם לחלוטין מהמגמה העולמית שנכונה גם לישראל – מגמה של גידול מתמיד בהיקף הסחר בבני אדם שרובו ככולו נשים שנכלאות ומשמשות כשפחות מין. החוק להפללת הלקוחות נועד בראש ובראשונה למלחמה בתופעה זו: להטיל אחריות גם על הצרכני העבדות ומניעה סוף סוף את האפשרות לבריחה מאחריות ועצימת עיניים מול רמיסה המונית של זכויות אדם בסיסיות.

  3. מאת אריאל‏:

    כתבה דמגגוגית בטרוף.

    • תגיד אריאל אין לך על מה להשחית מילים ? או שאין לך מושג מה פירוש המילה דמגוגיה. כי אם היית אדם רציני אולי היית מפרט למה בכלל טרחת להכניס תגובה מטופשת שכזו

  4. מאת אליהו‏:

    יותר משהאנלוגיה מוזרה, היא מעידה על הכותב. מבחינתו אין הבדל בין צריכת המבורגר בלחמנייה לבין "צריכת" גופה של אישה.