בארץ רחוקה אחת הפכה תופעת הפרוטקשן בענף המסעדנות למכת מדינה. כנופיות עבריינים הפעילו אלימות קשה כדי לאלץ בעלי מסעדות לשלם להם דמי חסות. מי שלא שילם, הוכה, נדקר ואפילו נרצח. המשטרה הודיעה שאין לה מספיק כוח אדם, כי יש לה גם משימות אחרות לבצע. התביעה הכללית מזמזה את תיקי החקירה במשך שנים. בתי המשפט גררו אותם עוד כמה שנים. לא דוברים ולא הרתעה. לבסוף התעוררו כמה אנשי ציבור חכמים והגו את הנוסחה הבאה: אם לא יהיה כסף בענף המסעדנות, לא יהיה מה לסחוט מהמסעדנים וכך הבעייה תיפתר; איך נעשה זאת? נהפוך את האכילה במסעדות לעבירה פלילית. מי שייכנס למסעדה כדי לאכול צהריים, ייעצר, יועמד לדין ויואשם במימון המנגנון שמעביר לידי כנופיות הפשע את דמי החסות שלהן.

נשמע מטופש? בוודאי. זה לא באמת קרה. אבל תופעה מהסוג הזה מתרחשת כאן ועכשיו אצלנו, בבמדינת ישראל. לא, לא בענף המסעדנות אלא בתחום הזנות דווקא. בישראל מתגברות הקריאות להחיל אצלנו את מה שנקרא "החוק השוודי" – חוק שמניח שאם קניית שירותי מין תיחשב כעבירה פלילית, לקוחות הזנות יעדיפו להימנע מביקור אצל הבנות והתעשייה הזו תתייבש. אז, רק אז, יבינו היצאניות שאין עתיד כלכלי בעסק הזה ויעברו להתפרנס ממקצוע אחר.

האבסורד שביסוד כל זה הוא שהחוק השוודי נכשל כישלון חרוץ אפילו בארץ שהחילה אותו. מי שסובלות ממנו יותר מכל הן היצאניות השוודיות בכבודן ובעצמן. הן טוענות שהוא בלתי-הגיוני ומפלה אותן לרעה ביחס לעוסקות בכל מקצוע אחר. החקיקה השוודית, האסרת רכישת שירותי מין והופכת אותה לעבירה פלילית, גרמה לכך שליצאניות קשה יותר להשיג לקוחות. אלה שמגיעים אליהן לחוצים וחוששים יותר, ולפיכך המשא ומתן על המגע והתמורה מתנהל במהירות רבה מבעבר. התוצאה: ליצאנית קשה יותר לזהות אם הלקוח הפוטנציאלי המשוחח איתה הוא אדם אלים ומסוכן שכדאי להתרחק ממנו או שהוא אדם רגיל ומהוגן.

הלאה. היצאניות השוודיות מדווחות על כך שהן מצויות במעקב מתמיד של שוטרים, עובדים סוציאליים, עיתונאים ופעילים (בעיקר פעילות) המבקשים לשים קץ לזנות. כל זה קורה ברחוב, לעיני כל, ומהווה מבחינתן הטרדה של ממש. זה לא קורה אצל שום בעל מקצוע אחר. היצאניות עצמן חוששות עוד יותר לבקש את סיוע המשטרה במטרה להתמודד עם לקוח אלים. הן שונאות את הרעיון שתיאלצנה להלשין על לקוחותיהן. הואיל ומספר היצאניות העובדות ברחובות צנח, מתפוררות גם הרשתות החברתיות הבלתי-פורמאליות שהן בנו במשך כל השנים. התוצאה: הן אינן יכולות עוד להזהיר זו את זו מפני לקוחות מסוכנים או לתמוך בהן בדרכים אחרות.

אם החוק הזה נועד לייבש את התעשייה, הרי שההשלכות הפיננסיות שלו שונות לגמרי. מאחר ומספר הלקוחות ירד, התחרות על כל לקוח הולכת וגוברת. תוצאה אחת שלו היא שהבנות מורידות מחירים. תוצאה שנייה היא שכדי להשיג לקוחות, הן מוכנות לקיים יחסי מין ללא אמצעי מניעה ובדרכים שבימים כתיקונם אינן מקובלות עליהן. ההמשך הטבעי של כל זה הוא ירידה נוספת בדימוי העצמי שלהן והגדלה של הסיכון להידבק במחלות קשות. חלק מהן פשוט עברו לסביבה הוירטואלית, החלו לפרסם את עצמן ברשת וגובות מחירים גבוהים יותר. קבוצה אחרונה זו פחות מושפעת מהחוק לאיסור רכישת שירותי מין, אבל מצד שני גם התמריץ שלה לעסוק בזנות גדל. לא ממש המקום שאליו כיוונו המחוקקים.

אז נחזור, ברשותכם, ליצאניות הרחוב. הפעילה החברתית השוודית פטרה אוסטרגן, שחקרה את השפעת החוק, מדווחת ששיעור הלקוחות העברייניים והאלימים הולך וגדל, משום שהלקוחות המהוגנים יותר חוששים להיראות באתרים בהן פועלות היצאניות. כלומר, עיקר הלקוחות כיום הם כאלה התובעים מהבחורות לקיים עימן יחסי מין אלימים, הכרוכים לעתים קרובות בהשפלות וברמיסת כבודן העצמי. אלה הם בדיוק אותם האנשים המסרבים להשתמש בקונדומים. הירידה במספר הלקוחות הביאה לכך שליצאניות קשה יותר ויותר לסרב לטיפוסים האלה. אחרי הכל, הן צריכות להתפרנס ממשהו.

גם בישראל יש כאלה המשוכנעים שאפשר "לבטל" את הזנות. זה לא יקרה, משום שאי אפשר למנוע מבני אדם לשלם על טובת הנאה מינית ואי אפשר למנוע ממי שהחליטה לדרוש תמורה עבור יחסי מין להעלות דרישה כזו. את כל הפעילים הללו לא באמת מענייניות הבחורות העומדות ברחוב ומציעות את עצמן. הן לא פועלות למען חקיקה שתאפשר להן לעבוד בדירות שכורות (כיום, מי שמשכיר דירה ביודעו שיתקייןם בה עיסוק בזנות נחשב לעבריין). התוצאה: הבחורות המצויות בתעשייה הזו עובדות בין פחי הזבל, בחצרות המוזנחות ומאחורי מבני תעשייה מחלידים, במקומות שבהם הסכנה להיפצע, לחלות ולהיות קורבן לאלימות גבוהה בהרבה. הן לא מאפשרות למסד פיקוח על הזנות באופן שיחייב את העובדות בתחום לעבור בדיקות תקופתיות. התוצאה: סכנה גוברת להדבקה המונית במחלות מין ובמחלות הפוגעות במערכת החיסונית (איידס, למשל). הן לא פועלות לזירוז והחמרה של ההליכים המתנהלים נגד פושעים המוציאים קטינות לזנות.

בשנת 1976 הציעה ועדה בראשות השופטת הדסה בן-עתו למסד את הזנות בישראל. מיסוד משמעו הסדרה של העיסוק, אכיפה נוקשה נגד סרסרות וניצול, חיוב בבדיקות רפואיות תקופתיות, הגנה משטרתית מפני אלימות ועוד אלמנטים שמטרתם לאפשר ליצאנית לעבוד ולהכניס את כל מי שמאיים עליה ומנצל אותה לקלבוש. מסקנות הוועדה לא יושמו, בין השאר בגלל התנגדות הקואליציה הבלתי-קדושה של המפלגות הדתיות והחרדיות מצד אחד וחוגים ליברליים ופמיניסטיים מן הצד האחר. בדיון השטחי המתנהל כאן "מיסוד" מתורגם להשלמה עם פשיעה וניצול. עד כדי כך הבורות גדולה בקרב שוחרי הטוב הללו, שאין להם מושג שמיסוד משמעו מלחמה בכל אלה. ולא, גם אין להם מושג שהחוק השוודי נכשל.