אירועי חתונה היו פעם היסטריה מוצדקת. אירוע משמח, בו חברים קרובים ומשפחה רחוקה מתאחדים כדי לשמח ולחגוג לזוג הצעיר והמאושר. אבל היום, ההפקות המוגזמות של המתחתנים, שמתיימרות להיות מקוריות ומיוחדות ולהעיד על זוגיות עאלק מאושרת, עושות לי צרבת (או שזה חומוס המסעדות שעליו שילמתי בין 300-500 שקל).

מעגלי צדק(ה)

בואו נהיה כנים. חתונה זה שילוב של שמחה עם נקמה. "גם הם עשו את זה לנו, אז חייבים להזמין אותם". בשנים האחרונות אני שומע שתי אמירות מוזרות בנוגע לחתונות. "חייבים ללכת" ו"עד החתונה אנחנו חייבים להזיז את המתחתנים למעגל הרביעי". ככה זה כשחברות הופכת להיות לפעמים דבר כלכלי. יש כסף, הולכים לחתונה, אין כסף, מתרחקים מהמתחתנים כמו מאש על כוס ייגר מייסטר.

המעגל הראשון הוא של חברים ומשפחה ששמחים בשביל הזוג מכל הלב, ובכל סכום כסף כמעט (עד שמתחילים להשוות איזו משפחה יותר נדיבה).

המעגל השני של החברים, הם אלו שהיו איתם בעבודה הקודמת/ אקדמיה/ צבא/ טיול אחרי צבא/ שכנים מהקומה בבניין/ קרציה מבית הילדים וכו'. הם כבר פחות מרוצים. הם אלו שנמצאים בדילמה קשה. מצד אחד הם חייבים לבוא, או לפחות כך הם מרגישים, מצד שני הם יודעים שאסור להם להביא רק 250 שקל, אחרת הם נזרקים למעגל השלישי. לא פשוט.

המעגל השלישי זה החברים שלא פגשו את הזוג כבר כמה חודשים והלאה משם, או חבר ילדות שהזוג החליט להזמין כי ההורים שלהם, שמשלמים על החתונה אמרו: "אז מה אם לא נפגשתם שלוש שנים, תזמינו אותו. ירצה יבוא, לא ירצה לא יבוא".

ה"חברים" במעגל השלישי הם אלו שהדילמה שלהם הכי קשה. מצד אחד הם כבר לא רוצים לבוא, אלא אם כן החבר האחרון שהיה להם זה החתן, ובאמת עברו כבר שלוש שנים מאז שראו בחורה רוקדת (וזה כנראה יוביל בסוף לתקרית לא נעימה עם בת הדודה). מצד שני, לפני שלוש שנים באמת היה כיף איתו (עם החתן). נו מה? הוא היה רווק, חתיך, משוחרר וגם זמין. המעגל השלישי מסתובב שבוע שלם בתהיות ומחשבות הלוך חזור. ללכת או לא?

מצד אחד החתן-כלה זוכרים אותי, מצד שני בפעם הבאה שאראה אותם  זה יהיה כנראה בברית של הילד, וגם זה יעלה לי. אלא אם כן לפני זה אתחתן ואוכל לגבות בחזרה את כספי. מאשר הגעה.

לגבות חוב

כולם יודעים שאם היית בחתונה של מישהו, הוא חייב להגיע לאירוע העתידי שלך. או של אח שלך, או של אמא שלך שמתחתנת בשנית. ולמה בעצם? וזה לא משתפר אף פעם  כי כשחושבים על זה, התקופה בה בילית הכי הרבה בחתונות הייתה בזמן שתכננת את שלך, או בתקופה שבאה מיד אחריה.

למחצית מהחתונות שהיית בהם בחיים לא היית הולך. אבל בגלל שכולם עושים את זה גם אתה התחפשת לרגע לדון קרלאונה. באת "לעשות כבוד", מקסימום נשיא המדינה.

המעגל הרביעי הם האורחים שאחרי החיבוק והנשיקה בלחי אתה שואל את עצמך אם זה אבנר החשמלאי מהעבודה של אבא, או שזו בכלל רחל, חברה של אמא מהשירות הצבאי.

למעגל הרביעי אין דילמה. זה הכל עסקים. אבא שלך שתה מלא בחתונה של הבת שלהם – הם באו לגבות חוב. וההפך הוא גם נכון. אבא שלך שתה מלא בחתונה של הבת שלהם, ועכשיו הם ישלמו את החוב. מבולבלים? לא אנחנו.

חתן מספר שתיים

חתן מספר שתיים באירוע זה החבר שהביא את הסכום הגבוה. אצל האדם הממוצע בישראל זה בסביבות ה-1,000 שקל. יוצאים מן הכלל: אם הבוס שלך דנקנר או חבר לתא.

"חבר ה-1,000" הוא כמו נותן בסתר, רק שכולם יודעים. כמו ביבי נתניהו הוא מדליף את הסכום לאדם אחד, יותר נכון לאדם הנכון, ומקווה שהדבר ייוודע ברבים. בשלב מסוים, אחרי כמות מספקת של צ'פחות על הכתף וסינון "איזה גבר יצאת", גברי יודע שהידיעה התפרסמה ברבים. הוא רוקד, האלכוהול מגיע אליו. הוא מתחיל עם הדודה שרק התגרשה, אמא שלך אומרת שזה מזל טוב. הוא חתן מס' 2. למה? כי הוא היה הכי אמיץ וכי כולם יודעים שהוא בכלל במינוס. איזה גבר, גם במינוס הוא זוכר את החברים שלו!

תיאורטית, כש"חבר ה-1,000" שם את הכסף בכספת עוד היית רווק. הקונפטי עוד היה סוכן רדום ממתין מתחת לשולחן. עכשיו אתה נשוי, עם משכנתה, עם חובות על האוטו ששדרגת אחרי החתונה, עם חוב על ירח הדבש. על זרועותיך מונח תינוק. מכרת את הרדיו-דיסק כדי לקנות לו חיתולים.

ואז, כרעם ביום בהיר, "חבר ה-1,000" מודיע לך את הידיעה המשמחת. הוא מתחתן!

מתמטית, כלכלית, ישראלית, כשהוא הביא לך 1,000 שקל בשנה שעברה, זו הייתה ברכה. עכשיו זה קללה. אין לך 1,000 שקל, אתה יודע שאשתך רוצה צימר בצפון ליום ההולדת ובקופון כתוב רק "מדבר", "מדבר", "מדבר". הזמנת קופון לקיבוץ ליד אילת. שעה ליד אילת.

מה, לא תלך? לא תביא 1,000? זה כסף שיש לך, כי הוא נתן לך, אז זה אצלך, אם הוא לא היה נותן לך את הכסף היה לך היה 1,000 פחות, לא?

תיאורטית כן. מעשית הם נשרפו במינוס של ההלוואה של המינוס השלישי. ואז אתה מבין שאילו הוא היה מביא לך 100 שקל הכל היה פשוט יותר.

מה? אי אפשר לשמוח עם קצת אוכל? חייבים מנות שף? חייבים שיפודי אנטריקוט, שווארמה, חייבים תאילנדי מיובא מסין שיעשה מוקפץ? כן, חייבים. כי כולם עושים את זה (לנו) וגם אנחנו נעשה את זה (להם).

לכבד את הזוג

"זה כסף להתחלת החיים המשותפים לזוג הצעיר", יש שיגידו. זה כסף שבמקרה הטוב הם מכסים איתו את התאורה המוגזמת, התספורת המוגזמת או שמלת הכלה עם המחיר המוגזם. אשמח לקבל הסבר למה כולם מקבלים בשלוות נפש את העובדה שביום חגם אפשר לבקש מהם כל מחיר? שיהיה להם בכיף אני אומר. אומר, לא משלם.

על אימהות ופנקסים שחורים

יש שני סוגים של אמהות: אלה שרושמות כל מי שהגיע לאירוע של המשפחה, וכמה כל אחד הביא – ואלה שזוכרות. נחשו מה יותר גרוע. נכון, שתיהן. התירוץ "אמא אני לא רוצה שתזמיני את בני-חריץ מהמשרד שלך, הוא נרדם בזמן האוכל באירוע הקודם ופירכס על הרחבה בזה שאחריו" –  לא תופס. חייבים להזמין אותו. הוא צ'ק שמסתובב לא פדוי והגיע הזמן לגבות חוב.

אז די. אני מבקש בבקשה די.

הגיע הזמן להגיד לכם. אני אוהב אתכם ורוצה לשמוח בשמחתכם, אך בואו נהיה כנים. תמצאו דרכים פשוטות יותר לחגוג, כנות יותר, פחות הוליוודיות ויותר דרום העיר, הקיבוץ או הכפר. אל תסכימו לשלם עשרות אלפי שקלים על בגד ליום אחד, כי לא הייתן עושות ועושים את זה ביום אחר. תתרמו את הכסף, תקנו בו משהו מועיל. אל תזרקו אותו לאיזה מעצב שקר כלשהו כי הוא מגניב ויש לו שם מוכר. סדרו את השיער שלכן ושלכם כמו שאנחנו מכירים אתכם, לפחות משהו קרוב, כדי שנזהה אתכם.

אני מודה. אולי לא אבין את זה לעולם, את כל האנרגיות בהכנות, כל האנשים שנזכרים בהם פתאום, מורידים מהם את האבק ומחזירים אחרי האירוע למגרת השכחה, את המחמאות מהאורחים, את הטעימות של המנות ואת הרעיון שכל הערב הזה כולו – הוא שלך ורק בשבילך.

אולי אני לא אבין כי זה לא מתאים לכולם ולא כולם חייבים לעשות את זה ככה. אז תפסיקו להסתובב כל היום כמו ינשופים מהרבנות! מה? לאבא שלכם יש אולם אירועים ואין לו עבודה? אם התשובה היא לא, אז תשחררו, קחו נשימה עמוקה ותבינו, לא כולם אוהבים להפיק אירועים ולהיות במרכזם במשך כמה שעות. לא כולם רוצים להיות כמו כולם. לא כולם מפחדים לומר כן, אני חוסך בהוצאות כמו אלו, שנראות לי חסרות טעם ותוכן. שמלה ב-20,000 שקל! נו באמת, עוד יומיים תסתובבי בדירה שלכם בטרנינג אפור עם ספק נעליים ספק כרית בצורת דובון ותהיי לא פחות מקסימה ואהובה.

אז אם אתם חברים טובים, עשו טובה. אל תזמינו אותי לטקס האוסקר הפרטי שלכם.

[related-posts title="עוד בנושא חתונות"]