למה לימור לבנת אינה ראויה להיות שרת תרבות

בארבע השנים האחרונות ניסתה לבנת לרמוס ולחנוק את היצירה החופשית, הבועטת והמתריסה, ולטפח תרבות "ציונית", שתשרת את השלטון. ביחסה המתלהם ליוצרי הסרטים המועמדים לאוסקר – "שומרי הסף" ו"חמש מצלמות שבורות", חשפה שוב את פרצופה האמיתי. והוא לא ממש מרנין

Print Friendly

לפני הרבה שנים סיפר איש תרבות ידוע על פוליטיקאי בכיר, שכאשר הוא מאזין לו ברדיו או רואה אותו בטלוויזיה, מתעוררים בו כל היצרים החייתיים. לפוליטיקאי ההוא קוראים רוני מילוא. איש התרבות ביטא בגילוי לב תחושות של רבים בציבור לגבי פוליטיקאים מסוימים, מוכשרים, אך מעצבנים ויהירים במיוחד. כאלה שלא תרכוש מהם מכונית משומשת.

כוחנית, יהירה ובעיקר פוליטיקאית קטנה. לבנת. צילום: ציפי מנשה

השיח הציבורי אינו נוהג לעסוק בנושא כי אנחנו לא אוהבים לערב, משום מה, רגשות עם פוליטיקה. לפעמים אפשר לראות את העיתונאי הדעתן ירון לונדון יוצא מדעתו ונותן דרור לרגשותיו בתוכנית הטלוויזיה "לונדון את קירשנבאום", והוא, לצערי, בין הבודדים.

אבל בביצה הפוליטית מתפלשים ומתרבים לא מעט יצורים, שמקפיצים לך את הפיוזים ומעוררים בך את כל היצרים החייתיים. או לפחות את חלקם. צחי הנגבי, למשל, הוא אחד כזה. פוליטיקאי חצוף, ערמומי ויהיר, שהורשע בבית המשפט על עדות שקר וזוכה ברוב קולות מאשמת שוחד בחירות, מרמה והפרת אמונים, וגם הצטיין בהסתה פוליטית, והיה מעורב במהלכים פוליטיים שנויים במחלוקת אם להתבטא בעדינות.

עכשיו הוא נשלח על-ידי נתניהו לחזית התקשורתית כדי להטיף מוסר לנפתלי בנט וליאיר לפיד על סירובם לוותר על עקרונותיהם, וגם מדברים בו כשר בכיר בממשלה הבאה. הנגבי הוא הדבר הבא בתחום המוסר והערכים. גם אצלכם הוא מעורר את היצרים החייתיים? עוד פוליטיקאים ש"יש להם את זה" הם אביגדור ליברמן כמובן ויריב לוין, ולפעמים גם בנימין נתניהו, אריה דרעי, חנין זועבי, דליה איציק וחיים רמון.

באחרונה מזדקרת בביצה מי שמכונה שרת התרבות והספורט לימור לבנת. מה הקשר בין לבנת ותרבות אף אחד לא באמת יודע, אבל אצלנו ממנים שרים, בעיקר למשרדים שנחשבים זוטרים, לא לפי כישוריהם. עדיין לא התאוששנו מכהונתה כשרת החינוך באחת הממשלות הקודמות, והפעם היא מנסה להתבלט לא כשרה שמקדמת את התרבות על כל גווניה ואמניה, אלא כקומיסרית לענייני תרבות, שמהלכת אימים על אמנים שאינם הולכים בתלם "הציוני" וכצנזורית שמתערבת ברגל גסה בתכנים ומטיפה לאמנים מסוימים מה ואיך ליצור.

היא עושה זאת בלי בושה ובדרכה הכוחנית והמתלהמת. בשבוע שעבר קוממה עליה, כמו שהיא אוהבת (כך היא מקבלת כותרות ויש לה זכות קיום) אמנים, אנשי רוח וציבור רחב, כאשר ביטאה זלזול בשני הסרטים "עוכרי ישראל", שהיו מועמדים שלנו לאוסקר ("שומרי הסף" ו"חמש מצלמות שבורות") ואף הודתה שלא הצטערה שהסרטים ויוצריהם לא זכו באוסקר. בדבריה אלה חשפה שוב את פרצופה האמיתי והמכוער.

האם יוצרי הסרט הם עוכרי ישראל? "שומרי הסף"

לבנת העלתה להגנתה טיעונים אבסורדיים, כאילו הסרטים האלה מוציאים שם רע לישראל: "בשנים האחרונות יש יותר מדי סרטים שמוציאים את דיבת מדינת ישראל רעה בעולם כולו", אמרה והוסיפה שהיא נגד צנזורה, אבל "אני קוראת לצנזורה עצמית של אמנים".

טיעון נוסף שהעלתה, בעיקר נגד "חמש מצלמות שבורות", שמתאר את העימות של הפלסטינים מול חיילי צה"ל והמתנחלים, הוא – שלא נעשה סרט על המשפחות הישראליות השבורות כתוצאה מהטרור הפלסטיני. נכון. מישהו הפריע לעשות כזה סרט? אני חושב שסרט כזה מאוד מתבקש.

אמנים ומנהלי מוסדות תרבות חוששים לדבר על כך בפומבי, אבל בשיחות סגורות הם מתרעמים על פוליטיזציה של התרבות ועל תרבות "מטעם" של לבנת. היא חוזרת ומתגאה בתרבות הפריפריה שהנהיגה. לא שמעתי שזה להיט. בכל מקרה זהו אינו תירוץ שיכול לכסות על המחדלים שלה.

לבנת היא אישה דעתנית – וזו אולי התכונה החיובית היחידה שאני יכול למנות בה. אבל היא אינה ראויה להיות שרת התרבות, לא בגלל דעותיה, אלא מפני שהיא חונקת את היצירה החופשית, הנועזת והבועטת, שמציבה מראה מול המציאות. לבנת, כמו פוליטיקאית קטנה, רוצה לנפץ את המראה במקום להסתכל למציאות בלבן של העיניים.

היא מספיק נבונה לדעת, שתרבות במשטר דמוקרטי אמורה להרגיז, להתריס, לעורר למחשבה, לשיח ציבורי וגם לשחוט פרות קדושות. אמנות אינה אמורה ואינה יכולה להיות אובייקטיבית או לייצר איזון. אבל היא בהחלט יכולה לשרת את הממסד ואת השלטון – ובסופו של דבר את הפוליטיקאי הממונה על משרד התרבות. ולזה לבנת חותרת ולפעמים גם מצליחה. יש משטרים מאוד מסוימים שנוהגים כך. לא ידוע לי שבמגילת העצמאות של ישראל כתוב שנטפח כאן אמנות מגויסת. אנחנו אמנם לא ממש דמוקרטיה, אבל עדיין לא תיאוקרטיה.

הכל פוליטיקה. "חמש מצלמות שבורות"

כמובן שמותר ואפשרי ליצור תרבות "יפה", "חיובית", "ציונית" או איך שיקראו לכך. אבל רק מתוך חופש הבחירה של האמן ולא מתוך כפיה. האמנים אינם עובדים אצל לבנת ושות', היא אמורה לעבוד עבורם, לתמוך בהם ולקדם אותם. וממש לא מעניין אותי אם הם מעצבנים אותה באופן אישי ופוליטי. האמנים וביניהם יוצרי "שומרי הסף" ו"חמש מצלמות שבורות", אינם אויבי ישראל. הם יוצרים, שביטאו את הכאב שלהם ואת המחשבות שלהם ביצירה אמנותית.

במדינה שמתיימרת להיות דמוקרטית אסור להכתיב תרבות פאשיסטית, שמשרתת את האג'נדות של השלטון ואסור לאיים על אמנים שלא יקבלו תקציב אם לא ייצרו "תרבות ציונית". זו אינה תרבות. זו הזניה של התרבות.

אני לא תמים. לבנת היא קודם כל פוליטיקאית, שרוצה להמשיך לחמם את הכיסא שלה בכנסת וליד שולחן הממשלה. התרבות הפוליטית שהכתיבה בארבע השנים האחרונות באה, בין היתר, מרצונה לחזק את מעמדה הפוליטי, לקושש קולות מהמתנחלים לקראת הפריימריז שהיו בליכוד, ומשאיפתה הבלתי ניתנת לשליטה להתנהל בכוחניות, ביהירות ובחוסר רגישות.

גם לבנת מעוררת בי את היצרים החייתיים. יש לה מזל, שאנחנו לא חיות בג'ונגל, אלא בני אדם בחברה תרבותית (איזו מילה מצחיקה) אחרת אני לא יודע מה הייתי עושה.

אני בעצם כן יודע. הייתי מעניק לה הרבה אהבה, שכל-כך חסרה לה. אהבת אמת. הייתי מרגיע אותה ומעניק לה ביטחון עצמי. משקם את האגו שלה. מראה לה כמה העולם יפה. שאין לה ממה לחשוש. היא יכולה לשחרר. להפסיק להתלהם. היא יכולה לאפשר לכל אמן להביע את עצמו ככל העולה על רוחו – ולא יקרה שום דבר רע לה, למדינה או לציונות. להיפך. אנחנו נהיה מדינה נאורה יותר, פתוחה יותר, עם חופש ביטוי ועם חופש אמנותי ועם תרבות עשירה ומגוונת. נהיה באמת אור לגויים. כי בלי תרבות חופשית ועצמאית אין לנו מה לחפש כאן.

בינתיים, עד שזה יקרה, אני מקווה שהיא לא תהיה שרת התרבות בממשלה הבאה. קשה להעריך את הנזק שהיא גרמה. ורק דבר אחד עדיין אינני מבין: את שתיקת האמנים.

Print Friendly

על אודות ירמי עמיר

עיתונאי, שחקן ויוצר. שימש כעורך תרבות ב"ידיעות אחרונות" וב"גלובס", סגן עורך 7 לילות וכתב מגאזין במוספים 7 ימים, 7 לילות ועוד. ערך את הסדרה "מי מפחד מצופית גרנט" (ערוץ 10), כתב את דרמת הטלוויזיה "סקס, שקרים וארוחת ערב" (ביים דני וולמן) ופירסם שלושה ספרים: "ירמיהו כוס קקאו" (לילדים), "השליפות של המדינה" ו"יש לי בלעדיות", שיצא ביוני 2011. עורך התרבות ב"מגפון".
פוסט זה פורסם בקטגוריה אמנות, ד, מאמר מערכת, מאמרי עמדה, תרבות, עם התגים , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

5 תגובות על למה לימור לבנת אינה ראויה להיות שרת תרבות

  1. מאת sofar‏:

    הדבר היחיד שלימור לבנת ראויה לו הוא לשבת בבית…

  2. מאת אורן‏:

    לבנת היא אישה מניפולטיבית ורעה. הרוע נוטף מעיניה. זהו שילוב קטלני, אבל מתאים לפוליטיקקה. היא מנסה לנצל את הכושר המניפולטיבי שלה לזרוע רוע והרס בכל מקום בו היא מתערבת ברגל גסה ואכזרית. מה לעשות שהיא תוצר של העבר שלה, להזכיר את נשירתה מבית הספר. הדרך היחידה שהיא מכירה היא רמיסת כל מה שטוב ושעבודו לכוונות הרוע שלה. צריך להעיף אותה ממזמן מהשלטון יחד עם ביבי בבעיטה חזקה כל כך שהם לא ימצאו את הדרך חזרה. אני לא מתרגז על כך שהיא לא הצטערה שיוצרי הסרטים הדוקומנטריים לא זכו. אני כועס על חלום הבלהות הזה של המציאות הישראלית שבו היא וביבי אוחזים בשלטון כל כך הרבה זמן ואיננו מסוגלים להיפטר מהם. באיזו מדינה מתוקנת מכהנת שרת חינוך מישהי שלא סיימה בית ספר?! איזה מין עולם זה? הבעיה שורשית, כי כשאנו מאבדים את התרבות, גם מאבדים צלם אנוש ומוסר אנושי. הנה, מי שלא תומך בתרבות ובדרך ארץ, שלא מבין בכלל תרבות מהי, יוצא בעד ההתעללות בפלשתינים ומליט את פניו אל מול האלימות של המתנחלים.

  3. מאת פנינה כץ‏:

    גם אותי היא מעצבנת, אך לא מהיום. מאז אותו מהפך ניאו ליבראלי במשרד החינוך שהיא עשתה עם "שותפה" דוברת
    ויוסי שריד שעבורי הוא בוודאי סמכות בתחום החינוך הגדיר: "החלת הרפורמה בחינוך באופן חד-צדדי ורק ב-30 יישובים בארץ היא אחיזת עיניים ותו לא. אין רפורמה בלי מורים ואין רפורמה שמיועדת ל-5% בלבד מתלמידי ישראל. החד צדדיות ו-30 היישובים לא באו לעולם אלא כדי להסוות את כשלונה החרוץ של שרת החינוך ואת קבורתה בפועל של ועדת דוברת".
    וענייני חינוך הם כמו חוב בבנק, הריבית מצטברת ואתה נהיה עני יותר מזמן לזמן כשבסוף אתה מוצא את עצמך משלם עדיין את הקרן אז אנחנו כבר שם בענייני חינוך.
    ועל יחסיה המורכבים עם גברת נתניהו ידוע מזמן וכשכל הארץ רעשה על "שקיפות שמלתה" של שרה היא תפסה טרמפ אופורטוניסטי כדי לשפר את יחסיה לקראת הרכבת הממשלה הבאה. היא אדם דוחה כבר אמרתי?

  4. מאת סרג'יו‏:

    מסכים עם כל מילה. ממתי לעזעזל סרטים נדרשים לעשות תעמולה למדינה שלהם, וחס וחלילה אסור שיבקרו את מדיניות ממשלתה? מה יהיה הצעד הבא שח"כים מהאופוזיציה יתבקשו לצנזר את עצמם רק לדברי שבח על הממשלה כי הם מקבלים משכורת מהמדינה? סה"כ הסרטים מעלים נושאים רציניים מהמציאות הישראלית שראוי לדון בהם, אם כבר מדוע ששרת ההסברה אה.. זאת אומרת תרבות, לא תבוא בטענות לממשלות ישראל שגרמו למציאות הזו כי "הם מוציאות אותנו רע"?
    מה שהכי עצוב שהיא כלל לא מתביישת להגיד את זה בפה מלא מבלי לשמור אפילו על מעטה קל שבקלים של חשיבה עניינית ומקצועית וגם אם רק למראית עין, מילא שהיא משתינה בברכה אבל לפחות שלא תעשה את זה מהמקפצה.
    אגב, הייתי מוסיף לרשימת הפוליטיקאים מעוררי הבחילה גם את דני יו"ר הליכוד העולמי.

    • מאת מושיק‏:

      הכל היה נכון, לו היה אזון בין הצגת העמדות. כל האישים ה״שנואים״ והיצירות התרבותיות המדוברות הם מצדה האחד של המפה. לו היוצרים הנאורים היו רואים גם את השלילה באגף השמאלי של המפה, כגון: אלימות, שנאה, עריצות, התנגדות לפלורליזם מחשבתית, dogma וכ״ו, קבלתם ע״י הצבור והשפעתם היו שונים לחלוטין.
      דוגמה לכך היא מערכת המשפט. השפעתה נגזרת מהאובייקטיביות והיושרה שלה.
      אלה הם נכסי צאן ברזל של כל קבוצה תרבותית השואפת לצאת מהגטו הרעיוני החם והרטוב ולעמוד בראש המחנה.