אם יש מישהו שהזכיר לי תמיד את דוד המלך מפזז ומכרכר בקידמת ארון ה', הרי היה זה הרב מנחם פרומן. הוא הסתכל לדת בעיניים, לדתיים בנשמה, לדתות האחרות בגובה העיניים, ולא זו בלבד שהוא לא התעלם מן הבעיה הפלסטינית אלא שהוא היה מוכן להטמיע את עצמו בקהילה מעורבת – יהודים, ערבים חילוניים ודתיים.

הרב פרומן חלה בסרטן וגם למחלה הסתכל ישר בעיניים. הוא הקפיד לקיים חיים רוחניים כשגופו כורע ולא נרתע לארח ולהתארח בפורומים שקשה לדמיין. המעבר שהוא עשה בחייו לחיי תורה לא גרם לו להתנתק מחבריו לבניין הארץ, או לחברי הגרעין שלו. אפשר היה להגדיר אותו תמהוני במידה רבה, אבל דבר אחד אי אפשר היה לקחת ממנו – את התמימות בעבודת ה' שגם הכופרים ביותר יכלו לחוש בקרבתו, ואת התשוקה האדירה להשכין שלום בעולם בכלל ובין הדתות כולן, בפרט.

לא פעם ראיתי אותו בתפילות ראש השנה ויום הכיפורים בישיבת עתניאל, ישיבה ייחודית – ציונית חסידית, שבה הוא לימד חסידות. הבן אדם לא היסס להשתטח אל מול ארון הקודש משל היה עפר לרגלי בוראו. מחזות שלא רואים כמעט בנוף הדתי. לי זה הזכיר את הסיפור של דוד המלך, שהיה מוכן להשתטות ולהתבזות כדי להוכיח לעצמו בעיקר, שהאגו שלו ממש לא נחשב.

הוא הותיר רעיה ועשרה ילדים, ואין ספק בליבי שקהל מלוויו ישיר בלכתו לבית עולמו. שירת חייו היתה מסכת רצופה הישגים הן בתחום החינוך והן בתחום הכתיבה. הוא כתב מספר ספרי שירה שזכו לשבחים, וחצה את הקווים הדמיוניים שבין שמאל וימין כמו גם של הדתות השונות. תפיסתו בנוגע לסכסוך היהודי ערבי הייתה שהוא נובע ממחלוקת דתית ועל כן ההידברות צריכה להתקיים בעיקר בין אנשי הדת. יש לציין שגם מנהיגים ערבים כיבדו אותו ואף קיימו עמו מפגשים לא קונבנציונליים. הוא פגש את ערפאת, ראשי חמאס, ואף השתתף בלוויות של פלסטינים שנהרגו בפיגוע בשפרעם.

מסכת חייו לא הסתיימה בתנאים רגילים, אלא תוך סבל וייסורים בשנים האחרונות, אך אפשר לומר  שהייתה בו מידה נדירה של השלמה והרמוניה שרק מי שחף ממוסכמות מסוגל לחיות לאורה.

בן 68 היה במותו. בצעירותו התגייס לצנחנים, היה  חבר בקיבוץ האון, ובמסגרת זו הצליח לקנות לו שם של מדריך מחונן. הוא לא ויתר לאורך חייו על תלמידיו וחבריו מן השנים הללו. אחר כך למד בישיבת מרכז הרב, ישיבת הכותל ואיתרי – שם היה החברותא (בן זוג ללימוד) של הרב שלמה פישר, תלמיד חכם ייחודי שמהווה גם הוא גשר בין הציבור הציוני לחרדי. הוא הוסמך לרבנות ע"י הרב שלמה גורן והרב שפירא, למד מחשבת ישראל באוניברסיטה העברית, ולאחר מכן כיהן כרבו של קיבוץ מגדל עוז, מכון מאיר ועטרת כוהנים. לאחר מכן היה בין מקימי היישוב בתקוע והפך רבה הבלתי מעורער ומעין מוכתר של כל תושבי האיזור,

הלווייתו תתקיים היום (שלישי)  בשעה 12:00 בצהרים ביישוב המעורב תקוע. יהי זכרו ברוך.