Skip to content

הוגו צ'אבז מת

לאחר מאבק ארוך נכנע גופו של מנהיג ונצואלה למחלת הסרטן. הכריזמה העממית שלו תותיר אחריה חלל גדול בפוליטיקה הדרום-אמריקנית. בוושינגטון ובירושלים, וכנראה בכמה בירות מערביות נוספות, לא שופכים יותר מדי דמעות
פחות מדקהזמן קריאה: דקות
מתא מהפכני בצבא לפוליטיקה מרקסיסטית בינלאומית. צ'אבז בפורום החברתי העולמי בפורטו אלגרה (מקור: ויקימדיה).
מתא מהפכני בצבא לפוליטיקה מרקסיסטית בינלאומית. צ'אבז בפורום החברתי העולמי בפורטו אלגרה (מקור: ויקימדיה).

נשיא ונצואלה, הוגו צ'אבז, הלך הלילה לעולמו לאחר שנוצח במאבק נגד מחלת הסרטן. צ'אבז, פוליטיקאי שנוי במחלוקת שהפך את ונצואלה לכוח משמעותי ביותר בין מדינות העולם השלישי ולאחת המדינות האנטי-אמריקניות ביותר באמריקה הלטינית, היה בן 58 במותו. טרם מותו התאשפז מספר פעמים לטיפולים רפואיים בקובה, ולאחרונה שב לארצו וקיבל טיפולים כימותרפיים בבית חולים צבאי בבירה קראקס.

צ'אבז נולד לאב שהיה ממונה אזורי על החינוך וחבר במפלגה הסוציאל-נוצרית. ב-1975 סיים לימודי מדעי הצבא והנדסה באקדמיה למדעי הצבא. לאחר מכן התחיל ללמוד לתואר שני במדע המדינה באוניברסיטת סימון בוליבר בקראקס. הוא שירת בצבא כצנחן. בשנת 1992 עמד בראש ניסיון לבצע הפיכה צבאית, אך זו נכשלה וצ'אבז הושלך לכלא ובילה שם שנתיים. לאחר שקיבל חנינה מאת הנשיא רפאל קלדרה והשתחרר ממאסרו, נכנס לזירה הפוליטית והקים את "המפלגה למען הרפובליקה החמישית". ב-6 בדצמבר 1998 זכה בבחירות לנשיאות, ויצר תקדים: הוא היה הנשיא הראשון בהיסטוריה של ונצואלה שמוצאו אינדיאני ושחור.

צ'אבז בחר לנהל פוליטיקה פופוליסטית בנוסח המרקסיסטי המקובל במדינות דרום אמריקניות. הוא הציג עצמו כמגן העם הפשוט והשכבות החלשות, קרא למלחמה בעוני ובשחיתות והודיע שיפעל לחלוקה הוגנת של ההון וההכנסות מאוצרות הטבע של המדינה (בעיקר נפט). הוא זכה לתמיכה רחבה בעיקר בקרב בני המעמדות הנמוכים בוונצואלה.

כנשיא התבלט בהתנהגותו העממית והשנויה במחלוקת. הוא הפקיע עבור עצמו חמש שעות שידור בכל יום ראשון עבור תוכנית אישית בכיכובו בשם "הלו פרזידנטה", ובה הגיב לפניות האזרחים, ואף ביצע חיקויים. עם כניסתו לתפקיד ערך סדרה של משאלי עם, ושינה את החוקה כך שהרחיבה מאוד את סמכויות הנשיא. שינוי החוקה איפשר לו להגדיל את הרוב לטובתו בבית הנבחרים, להאריך את הקדנציה שלו כנשיא לתקופה של שש שנים, ואף להשתתף בבחירות לקדנציה שנייה. החוקה החדשה אפשרה גם קיום של משאל עם לקיצור הקדנציה של הנשיא, ויישום בחירות מחודשות. החוקה החדשה אושרה במשאל עם בדצמבר 1999. ב-30 ביולי 2000 נבחר על פי החוקה החדשה לקדנציה נוספת כנשיא לתקופה של שש שנים. מאז ניצח עוד מספר פעמים במערכות הבחירות, ובאחרונה גבר על המועמד השמרני אנריקה קאפרילס רדונסקי כשהוא גורף 54 אחוז מן הקולות. 

החזית האדומה. משמאל: נשיא פרגאווי פרננדו לוגו, נשיא בוליביה איוו מוראלס, נשיא ברזיל לולה דה סילבה, נשיא אקוודאר רפאל קוריאה והוגו צ'אבז עצמו (מקור: ויקימדיה).

צ'אבז הזדהה במדיניותו עם המרקסיזם שהנהיג מנהיג קובה, פידל קסטרו. למעשה, הוא אף התגאה בהערצתו את המנהיג הקובני ולימים הפכו יחסיהם לחברות אישית הדוקה. צ'אבז לא היסס להתבטא באופן בוטה נגד הקפיטליזם, הלאים עסקים פרטיים וחוות חקלאיות ועודד הקמה של קואופרטיבים שנוהלו על ידי עובדים, כתוצאה מכך, נטשו חברות רב-לאומיות את המדינה, ומפעליהן עברו לידי אותם קואופרטיבים. בשנים הראשונות לשלטונו, למרות העובדה שהכנסות המדינה מנפט גדלו פי ארבעה בעקבות עליית מחירי הנפט בעולם, נרשם גידול עצום בממדי העוני. אחת הסיבות לכך הייתה סיוע עצום ממדים שהעניקה מדינת הנפט הענייה לכמה משכנותיה בדרום אמריקה, שממשלותיהן תמכו בממשלתו של צ'אבז. ונצואלה העבירה להן נפט בהיקפים עצומים במחיר של 20 דולר לחבית, כשליש ממחירו הריאלי של הנפט באותה התקופה. 

צ'אבז התגאה מאוד במה שראה כהישגים חברתיים ראשונים במעלה. הוא חוקק חוק חינוך חינם שאפשר לאזרחי המדינה לימודים חינם אין כסף מגן הילדים ועד האוניברסיטה. כדי לטפל במערכת הבריאות הקורסת נעזר בידידו קסטרו, ששיגר לעזרתו רבבות רופאים קובניים. הללו נשלחו לטפל באזורים בהם היה מחסור ברופאים מקומיים. תמורת העבודה של הרופאים הללו שולמה בנפט. הוא עצר את הפרטת הביטוח הלאומי, מה שהביא לגידול דרמטי במספר מקבלי הפנסיה בוונצואלה מ-335 אלף לכמעט שני מיליון.

צ'אבז יזם פרויקטים לאומיים המכונים "משימות בוליבריות" בתחומי החינוך, הבריאות, הדיור, פיתוח כפרי ועוד. הצלחת המשימה לביעור האנאלפביתיות הוכרה על ידי אונסק"ו, ושיעור האנאלפביתיות בשנה שלפני תחילת תכניתו, 2003, שעמד על כ-6.6 אחוזים עומד כיום על פחות מאחוז אחד. פרויקטים נוספים נועדו להשלים השכלה תיכונית למי שנשרו ממערכת החינוך ולהרחבת הנגישות להשכלה גבוהה.  משימת ההשכלה התיכונית, שהושקה בשנת 2003 וכוונה לקהל של כ-5 מיליון מבוגרים, לא עמדה ביעדים ורק מיעוט קטן מהנרשמים לתוכנית אכן השלימו השכלתם. משימת הנגישות להשכלה גבוהה הצליחה להרחיב מאוד את מספר הסטודנטים ובמסגרתה הוקמו חמש אוניברסיטאות חדשות. הוא הקים חברה ממשלתית ששיווקה מוצרי מזון ומצרכי יסוד במחירים מסובסדים בעשרות אלפי סופרמרקטים, מכולות ובתי תמחוי. בתחום הבריאות הקים פרויקט למתן טיפול רפואי, רפואת שיניים ופעילות ספורטיבית באזורי מצוקה.

התנהגותו של צ'אבז ומדיניותו השמאלית, שהביאה אותו להתנגשות עם אנשי עסקים ועם תעשיית הנפט, גרמה לכך שהוא עורר התנגדות עזה בקרב האליטות הוותיקות בוונצואלה, והן פעלו כמה פעמים במסגרת האופוזיציה כדי לנסות ולהביא לסיום שלטונו, ובין השאר באמצעות ניסיון הפיכה כושל, שנתמך על ידי איגוד המעסיקים ותחנות הטלוויזיה הפרטיות.

צ'אבז לא הסתיר את התיעוב שהוא רוחש לארצות הברית ולמנהיגיה. הוא קיים במופגן קשרים חמים עם מדינות אחרות המסוכסכות איתה, כמו קובה, איראן וצפון קוריאה. ב-11 באוגוסט 2000, במהלך מסע ביקורים בכל המדינות החברות באופ"ק, ביקר את סדאם חוסיין בעיראק, והיה בכך לנשיא הראשון שנבחר בבחירות דמוקרטיות שעשה כן מאז מלחמת המפרץ הראשונה. במרץ 2006 הוא הזהיר את בני ארצו ממתקפה קרובה מצד ארצות הברית, והודיע כי בני ארצו יירו בפולשים בחצים מורעלים. עם זאת, לא הפסיק למכור נפט לארצות הברית, ולמעשה המעצמה מצפון היא עדיין הרוכשת הגדולה ביותר של הנפט שמייצאת ונצואלה.

הזדהותו של צ'אבז עם כל מי שראה כאויב של ארצות הברית הביאה אותו לנקוט מדיניות קשה כלפי ישראל, אחת מבנות בריתה העיקריות. הנימה הזו זלגה גם להתבטאויות אנטי-יהודיות. מרכז שמעון ויזנטל האשים אותו בהתבטאויות אנטישמיות עקב נאום שנשא בחג המולד ובו התייחס ל"מיעוטים שהם צאצאי אלה שצלבו את ישו, צאצאי אלו שבעטו את בוליבר" ול"אלה שגרפו את כל העושר". הוא הכיר בחמאס כנציגו הנבחר של העם הפלסטיני והזמין את מנהיגיו לבקר בארצו. במהלך מבצע עופרת יצוקה, בינואר 2009, הגדיר צ'אבז את הפעולה כ"רצח עם" וכ"שואה" וגירש מארצו את כל סגל שגרירות ישראל.‏ סביר להניח, אפוא, שבוושינגטון ובירושלים לא מזילים יותר מדי דמעות על הליכתו של מי שנתפס בעיניהן כתומך מובהק של ציר הרשע. 

2 Comments

  1. מנצל
    6 במרץ 2013 @ 15:32

    עוד מנהיג שדאג בראש ובראשונה לבני עמו חלף מן העולם. עוד בובה של התאגידים האמריקאיים בדרך להחליף אותו… אמנם היה אדם קיצוני ופוליטיקאי מלוכלך אבל בינינו, כל הפוליטיקאים הם כאלה וההכפשה הדמונית שהוא עבר פה בישראל ובשלל מדינות המערב הן הוכחה לכך שלא רק דיבר אלא ידע גם לעשות. אחרי הכל, יהי זכרו ברוך.

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן