שלוש שנים לאחר הטבח במועדון ה'בר נוער' מונחת היום על שולחן הכנסת הצעת החוק לסיוע לנפגעי הירי בבר נוער, או לשאיריהם, מטעם ח"כ יעל גרמן וקארין אלהרר ('יש עתיד') וביוזמת קבוצת ח"כים מרוב סיעות הכנסת, כגון: פנינה תמנו-שאטה מיש עתיד, אורלי לוי-אבקסיס ומירי רגב מהליכוד ביתנו, ניצן הורוביץ ממר"צ, דב חנין מחד"ש, בוז'י הרצוג וסתיו שפיר מהעבודה ודוד צור מהתנועה.

הצעת החוק גובשה בשבועות האחרונים ביחד עם האגודה לשמירת זכויות הפרט (ע"ר) למען הלהט"ב.

לפי ההצעה: המדינה תסייע לשאריו של נפטר בבר נוער או לנפגעים. את הזכאות לקבלת תגמול כלשהו תקבע ועדת מומחים מיוחדת, שתקום לצורך העניין, ובה יהיו חברים: שופט בדימוס, נציג האוצר, נציג משרד העבודה והרווחה, נציג המוסד לביטוח לאומי, נציג משרד הבריאות ושני נציגי ציבור.

לדברי ח"כ יעל גרמן: "עלינו כחברה לגלות סולידריות כלפי מקרים ואירועים יוצאי דופן כמו אירוע הירי ב'בר נוער'. הצעת החוק הזו באה לעשות צדק עם חבורת צעירים, שנפגעו שלא באשמתם, אך ורק בשל נטייתם המינית. מדובר באירוע טראגי, קשה ויוצא דופן. מעבר לפציעה הפיזית, נאלצו חלק מהפצועים להיחשף בכלי התקשורת, באופן שהציג ברבים את נטיותיהם המיניות. לחשיפה זו נלוו השלכות נפשיות קשות, בין אם בשל הצורך להתמודד עם ה'יציאה מהארון' שנכפתה עליהם, ובין אם בשל  ניכור ודחייה שחוו חלק מהפצועים מצד משפחותיהם וחבריהם, שבמקרים מסוימים אף ניתקו את קשריהם עימם. עד היום נאלצו הפצועים להישען על תרומות אד-הוק לבעיותיהם (למימון מיטות מיוחדות, כיסאות גלגלים וכיו"ב). את התרומות, המסתכמות בעשרות אלפי שקלים, גייסה עבורם העמותה לשמירת זכויות הפרט, ללא סיוע המדינה. העמותה גם מעניקה לפצועים טיפול פסיכולוגי, באמצעות עו"ס שמתנדבים בעמותה. סיוע זה מהווה 'טיפה בים', שכן הפצועים ושאירי ההרוגים לא פוצו כלל עד כה".

לדברי יו"ר האגודה למען הלהט"ב בישראל שי דויטש: "גם אחרי למעלה מ- 3 שנים הרצח בבר נוער ממשיך להדהד ולחיות בלב של כולנו. נמשיך לקוות למציאת הרוצח ולעשיית הצדק המתבקש אך בינתיים יש לסייע למשפחות ההרוגים והפצועים. שמחנו לגלות שיש בכנסת החדשה מספר רב של תומכים בהצעה שיזמנו וניסחנו. התמיכה באה כמעט מכל קצוות הקשת הפוליטית ואני מקווה שלצד הסיוע שיעניק החוק החדש לנפגעים יעבור גם מסר חשוב לחברה בישראל מסר של הכרה בקהילה הגאה ממנה התעלמו בכנסת במשך שנים.

הצעת החוק מסתמכת על תקדימים מן העבר שבהם המדינה העניקה סיוע לנפגעים בהיעדר גורם אחר על מנת להקל עליהם, למרות שלמדינה לא הייתה אחריות משפטית לאסונות או למחלות. כך היה באסון ורסאי, או במקרים של מחלות נדירות, כגון: נפגעי פוליו וגזזת.