ערן צור ממריא

המופע החדש של ערן צור ואנסמבל מיתר הוא אחד משיאיו המוזיקליים והאמנותיים של הרוקר היצירתי והסגפן. יובל אראל היה ברדינג3 בתל-אביב

Print Friendly

"הרגשתי שאני בגובה שני מטר באוויר". צור. צילום: יובל אראל

בעקבות הופעתו של ערן צור במסגרת פסטיבל הפסנתר ב-2011 יחד עם אנסמבל המוזיקה המודרנית "מיתר", במופע חד פעמי שהתעלה לשיאים אמנותיים מרגשים, התעוררה בערן ובחברי האנסמבל התשוקה לפתח ולהעמיק את הפרויקט ולהרחיבו לכדי אלבום שלם – "ערן צור ואנסמבל מיתר". ועכשיו – מופע השקת האלבום נערך לאחרונה ברדינג3 בנמל תל-אביב.

כפי שאלבום האוסף הקודם של ערן צור "פרפרי תעתוע – אוסף שירים 1991-2001" מהווה מסמך תיעודי למסלול היצירה של ערן לאורך עשור שנים, מהתקופה של "כרמלה גרוס ואגנר" עד לאלבום הסולו השני שלו "תכלית בתחתית" משנת 2000, כך הפרוייקט החדש עוסק באסופת שירים מקבילה בתוספת חומרים מאוחרים של ערן.

האלבום כולל את שיריו היפים של ערן צור, חלקם למילותיהם של אחרים – ארקדי דוכין ("המנון לאדישות"), עמליה זיו ("תמונה אימפרסיוניסטית"), יונה וולך ("תותים"), מאיר אריאל ("נשל הנחש"), נעים עריידי ("אהובתי ירושלים") ואביב גפן ("זעם הזמן"). השירים מתכסים בעיבודים תזמורתיים, המאירים אותם מזווית קלאסית מודרנית, בביצועים חדשניים די מרגשים ואף מפתיעים.

ערן על הפרוייקט: "במשך מופע הבכורה, שנערך לפני כמה חודשים, הרגשתי שאני בגובה שני מטר באוויר. וזה בגלל הנוף המוזיקלי הכל כך שונה ממה שאני רגיל. תפקידי הכלים המפתיעים מלווים בהרמוניה עשירה ותומכת. אני חושב שזה הליווי הטוב ביותר שאליו אי פעם זכיתי. ובזמן הביצוע אני חש כחלק מתזמורת גדולה המורכבת מנגנים מעולים. בחרנו בכוונה בשירים היותר ידועים שלי כדי לתת פרשנות שונה למה שכבר מוכר."

מסתבר שהשלם גדול יותר מסך חלקיו. כבר מספר ימים מאז הגיע לידי האלבום החדש הרץ בלופ לכל מקום שאני שוהה בו, מהבית לרכב, ואף לאוזניות, כל צליל וכל דקות כבר חרוטים בזיכרון המוזיקלי שלי. אין ספק שהעושר הצלילי המתחדש עושה רק טוב לשירים, או יותר נכון לתמלילים הסיפוריים המתוחכמים וללחנים המוכרים של ערן צור. רק טוב, ויותר מכך.

עושר מוזיקלי שמוביל למחוזות חדשים. צור ואנסמבל מיתר. צילום: יובל אראל

האמת, קצת חששתי מהמופע, חשש הדומה להיסוס המתלווה כאשר אתה הולך לראות סרט הרפתקאות המתבסס על ספר שקראת בילדותך. האם החזיונות שנחרטו בדמיונך לא יתפוגגו נוכח הפרשנות החדשה, הלא אישית, שתחווה כעת? ועוד הערת ביניים קצרצרה וממש לא חופרנית – כאשר בערן צור עסקינן יש לאזכר את הפרס שהוענק לו לאחרונה על שם מאיר אריאל על יצירתיות בשפה העברית.

ומה היה ברדינג 3? מופע סולד אאוט. מאות האנשים שהגיעו למועדון חוו את ערן באחד משיאיו המוזיקליים, לצד הרכב האנסמבל שכלל את הנגנים  קורדילה האגמן בכינור, משה אהרונוב בכינור, יונתן קרן בויולה, יוני גוטלוביץ' בצ'לו, מרגריטה טימישין בחליל, יעל זמיר באבוב, גלעד הראל בקלרניט, אלון ראובן בקרן, עמית דולברג בקלידים ואסף רוט על התופים וכלי ההקשה.

בניצוחו של זיו קז'וקרו פרש ערן את שירי האלבום החדש אחד לאחד בביצועים מצויינים. ערן הוא ערן ואיננו משתנה, החשש מהחיבור של ההרכב המעונב לצידו של הרוקר הסגפן התנדף לו מהרגע שהשיר הראשון יצא לדרך – "פתאום נהיה קיץ", שכתב ערן והלחין יובל מסנר. כן, לרגעים חלף בראשי ההרהור – חבל שמסנר לא נמצא כאן על הבמה עם הכינור החשמלי, מסנר  וערן הלכו כברת דרך מוזיקלית. אך הערב הנוכחי שמור כולו לאנסמבל "מיתר", שהצליח להוביל את ערן למחוזות חדשים, גבוהים יותר ממקורותיהם של השירים.

Print Friendly

על אודות יובל אראל

הייתי שם - כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם - בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון (למעט מקהלת הצבא האדום). כיום אני מתעסק בצילום תמונות סטילס וקטעי ווידיאו בהופעות, מופעים, במיוחד בסצנת האינדי בגוש דן, במועדונים – בארבי, לבונטין 7, סאבליים, תאטרון תמונע, אוזן בר ואחרים. לעתים אני גם כותב, מנסה לתת ביקורת נכונה, תמציתית וראויה למופעים שאני מבקר בהם. כתבות נוספות מתפרסמות בבלוג של יובל אראל - http://yuvalerel.wordpress.com/
פוסט זה פורסם בקטגוריה ד, מוזיקה, תרבות, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.