★★★★★

זהו סיפורו של קוסם שרלטן, אוסקר דיגס (ג'יימס פרנקו, "127 שעות"), שמעביר את חייו בקרקס נודד, עד שיום אחד הוא נסחף בכדור פורח לארץ הקסומה של אוז. חיש מהר הוא מרמה אנשים בממלכה הצבעונית וגורם להם לחשוב שהוא הקוסם הגדול שהם כה חיכו לו, ואשר יחליף את המלך שמת לא מכבר.

בטרם הוא מתיישב על כס המלכות, עליו להתמודד תחילה עם שלוש בנותיו של המלך המנוח – אוונורה (רייצ'ל ווייז, "360", "המומיה"), תיאודורה (מילה קוניס, "טד", "איש משפחה") וגלינדה (מישל וויליאמס, "השבוע של עם מרילין", "הוואלס האחרון").

הסרט של הבמאי סם ריימי הוא מעין סרט מקדים לקלאסיקה ההוליוודית "הרפתקאות הקוסם מארץ עוץ" עם ג'ודי גרלנד משנת 1939, אלא שהפעם מדובר בסרט עם תקציב ענק, אפקטים מרהיבים, כוכבים גדולים ויומרה לא קטנה.

הסיפור המקורי של "עוץ" / "Oz" נכתב על-ידי ל. פרנק באום בתחילת המאה ה-20, כחלק מ-17 נובלות הרפתקניות. הוליווד ניסתה בעבר לעשות סרטי המשך אשר כולם כשלו בקולנוע. עד שדיסני נזכרה, שמעולם לא נוצר סרט מקדים.

כדי להצליח הם לקחו את אחד הבמאים המצליחים והמוצלחים בעיר הכוכבים, סם ריימי, שביים את טרילוגיית "ספיידרמן" ומפיק את סדרת הטלוויזיה "המתים המהלכים". טוב, אז חשבנו שלאור ניסיון העבר שלו ידאג גם לפנות למבוגרים ולאינטליגנטים שבצופים, אך מאכזב לראות כי הסרט מיועד לילדים צעירים, מקסימום בני נוער, למרות שנוכחותם של פרנקו וקוניס גרמה להבטחת שווא, שהסרט ייראה קצת יותר סקסי.

חייבים להודות, גם ההפקה של MGM משנת 1939 לא הייתה בדיוק סקסית, והיא מצליחה כבר 74 שנים לשעשע משפחות שלמות. אם כן, למה לתקן משהו שאינו שבור? כי בהוליווד מאמינים שהילדים ייהנו מהסרט, והוא עשוי להיות שובר קופות. בואו ניקח למשל את סרטי פיקסאר  המונפשים ("צעצוע של סיפור", "נמו", "רטטויי") – יש להם כוח משיכה לילדים בכל העולם, וגם "ארץ אוז" מנסה ללכת על אותו קו, אבל זה לא ממש מצליח. ריימי מביים חלק מהסצנות המשעשעות הפונות לקהל מבוגר (כמו הסצנה המוזיקלית בליווי השירים של המאנצ'קינס), אבל רק בעקבות ויתורים קולנועיים שעשה להפקה. אחרת, הסרט מיועד נטו לצעירים.

החיסרון הגדול ביותר ב"ארץ אוז", למרבה הצער, הוא התפקיד אותו מגלם ג'יימס פרנקו. אני רחוק מלהיות שונא של פרנקו, ובתפקידים הנכונים הוא יכול להיות מדהים. אבל הבעיה, שהתפקיד קורא לנוכל חד לשון, מקסים להפליא, וזה פשוט לא עובד אצל פרנקו. יתכן ושחקנים כרוברט דאוני ג'וניור או ג'וני דפ היו מוצלחים יותר בתפקיד. שניהם מאסטרים מוחלטים במשחק, ובעבר גילמו נוכלים חביבים. פרנקו הוא נטורליסטי מדי, וכשהוא מנסה להיראות גדול ואנרגטי, זה נראה מאולץ ולא אמין.

הנשים קצת יותר טובות: מישל וויליאמס היא למעשה סוג של מכשפת גלינדה טובה. יש לה מראה אוורירי הנכון, והכי חשוב, היא אחת מהשחקניות הנדירות שיכולות להקרין נעימות ורכות על המסך, כפי שגילמה ב"השבוע של עם מרילין" או ב"הוואלס האחרון". רייצ'ל ווייז, האחות הסקסית הרעה, נראית כאילו יצאה מתוך סרט ערפדים. באשר למילה קוניס, מבלי ליצור הרבה ספוילרים למי שטרם צפה, היא מתחילה די טוב, אבל בסופו של דבר מרגישים שהתפקיד באמת לא מתאים לה.

נקודת מפתח, שבה "ארץ אוז" רחוקה מלהיכשל, היא הצד החזותי. הסרט נפתח ביחס של 1:1.33 ובשחור לבן, עד שלאחר מספר סצנות נפרס למסך רחב ומלא ביחס של 2:35 עם צבעים נפלאים ואנימציה תלת ממדית מרהיבה. חשוב גם לשבח את פס הקול של דני אלפמן ("המספריים של אדוארד", "הסימפסונס", "עקרות בית נואשות"), המאוד קופצני.

להוציא את הצדדים הויזואליים המדהימים, הסיבה שלא ניתן לשבח את "ארץ אוז", היא שהקהל מתקשה להיקשר לסיפור. לא ניתן להזדהות עם דמותו של פרנקו, האבולוציה משרלטן לגיבור היא צפויה ולא זורמת. כנ"ל לגבי ארץ אוז עצמה, אפילו קטעי ההומור מבליחים ולא מצליחים להגניב צחוק, מקסימום חיוך. בניגוד ל"הקוסם מארץ עוץ" הקלאסי, פה לא יהיו קטעים שיחרטו בזיכרון, ובטח שלא שורות שנצטט עד סוף ימינו. הסרט מוקרן בארץ בדו-מימד, תלת מימד ובאיימקס.