Skip to content

המלחמה הבאה היא מעבר לגדר, עם שתי רגליים

קל לשכוח, תחת מסך עשן ארטילרי, כי סוריה אינה קו ההגנה האחרון, ואיראן אינה קו השבר. זאת ירדן, ממלכת הפליטים, המיעוטים והנדכאים, שתגדיר עם התמוטטותה את המזרח התיכון ועיצובו מחדש
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

קולות הנפץ והרקטות התועות, שמחריבים מידי פעם את הקסם הכפרי של תושבי רמת הגולן, יוצרות אשליה שסוריה היא קו ההגנה האחרון של ישראל מפני ארגוני הטרור הערביים.  קריסתו המתבקשת של אסד נתפשת כפתיחתה של תיבת פנדורה מלאה נבגים, טילים ומרקחות שרק תיבתה של איראן גדולה ממנה. לרגע נדמה שהאיום העתידי בפני ישראל הוא טילים בגדלים שונים, המכיל גם נשק לא קונבנציונלי, אטומי כימי וביולוגי.

גם הפעם, נדמה שישראל מתכוננת למלחמה שכבר הייתה. כיפות ושרביטים נבנים במהירות האור, והשמיים עוד מעט יהיו מכוסים במטריה ענקית, מתוחכמת ומתחכמת, לתפארת מדינת ישראל. אבל בינינו, מי שומר על הגדר? כן, קל לשכוח תחת מסך עשן ארטילרי שכזה, שהאיום הגדול, העתידי, הוא מעבר לגדר, עם שתי רגליים, שקראו לו פעם פליט עבודה, ובעתיד – פליט האביב הערבי. סוריה אינה קו ההגנה האחרון, ואיראן אינה קו השבר. זאת ירדן, ממלכת הפליטים, המיעוטים והנדכאים, שתגדיר עם התמוטטותה את המזרח התיכון ועיצובו מחדש. ישראל תצטרך להתעסק בזכויות אדם מהסוג החדש, ארגוני טרור על הגבול, יחד עם אזרחים שמחפשים עתיד בטוח יותר. השיח הפנימי הישראלי, השיח של ערביי ישראל והפלסטינים, יעבור מזכות השיבה לזכות הקבלה, של הפליט.

צייר: יונתן שתיל

האצת בניית הגדרות ושימוש בטכנולוגיה חדישה כדי למנוע את כניסת אנשים אלה לישראל  יהיו רק פתרון זמני. בשלב מוקדם מהצפוי ישראל תצטרך לנקוט עמדה. שינוי כללי המשחק הוא ההזדמנות של ישראל לצאת מהמרחב המוגן אליו נכנסה בעשור האחרון, כוכבת ראשית של גינוי האו"ם והבריון שמאיים על הסדר העולמי. זאת גם ההזדמנות שאפשר להחמיץ, בקלות, ואין קל מזה, להיגרר אחרי סדר היום האזורי, לנסות לפתור את המצוקה רק כשכבר הפכה לבעיה. כפי שכבר קורה באירופה, החוקות, החוקים, התקינות והאמנות של הגוש האירופאי המאוחד משמשים היום פלטפורמה כמעט נטולת מכשולים לחצי העולם השלישי, ופליטי האביב הערבי, לשחות, לשוט ולצעוד לעבר עתיד טוב יותר.

ראש הממשלה בנימין נתניהו מוותר על ההתמודדות המורכבת עם הבעיה ומפקיר  את הזירה באופן מצודד וחינני מאין כמוהו, כי יש מי שתופס אחריות, הצבא. ויש גם מי שתופס כותרת, אלי ישי. והפליטים? המדינה עוד לא החליטה אפילו מי הם, שאלת האיום שהם נושאים תלוייה במדינה שממנה הגיעו, היכן הם גרים כעת, מצבם הבריאותי ומעמדם המדיני. וכמובן, גם את מי שאתה שואל, וכנראה מאיזה גבול הם הגיעו.

ההבנה שהעתיד של העולם המערבי המודרני כולו תלוי בהגירה בין יבשות, ושינויים דמוגרפים של דתות – אינה מחלחלת. ישראל עדיין נתפשת כאפשרות הפחות טובה להגירה, שנים של דמוניזציה עושים את שלהם, אבל בינתיים לטורקיה כבר צעדה מסוריה הפליטה המיליון. התנועה קיימת, והיא מתגברת. אבל לא לנצח ישאר הטרמינל פתוח בגדר הטורקית, וכשסוריה תיפול לכאוס כללי, כשירדן תיפול אחריה, והמצב במצריים לא יתייצב, פתאום יתברר, גם למי שלא ביקש לברר, שאת הדיקטטורים גדולים והמפוארים יחליפו דיקטטורים קטנים וכוחניים, ותושבי האזור יתגעגעו למובארק אסד ועבדאאלה, כמו שברוסיה מתגעגעים היום לסטאלין.

חיילי צה"ל על תקן סיירת דודות טובות לב

היום, מול מאות ואלפי מבקשי המקלט בדרום, עומדים חיילי צה"ל, מגישים עזרה ראשונה, מים ואוכל, סוג של סיירת דודות טובות לב שמחכות בסבלנות רבה עד שמישהו מחליט איפשהו מה עושים עם הקבוצה שעל הגדר. וכשסוריה וירדן יצטרפו, מה אז? נקים את אוגדת הפליט הדרומי, הצפוני והמזרחי? נכשיר צוותי ת"ש צמודי גדר? עד שהאביב הערבי יממש את הבטחתו, דם רב יישפך בין הנילוס והפרת,  והרי אין דין פליט מאריתריאה לפליט מירדן. ולא דין יחס האוכלוסייה הערבית  בארץ לפליט הסודני לזה מסוריה או ירדן. סירובה של ישראל לקלוט פליטים מוסלמים במצוקה יכול רק לחרב דו-קיום ערבי-יהודי שברירי שנרקם אך בקושי בתוככי הארץ.

לכן, טוב לה לישראל, שאחרי שתגמור את תהלוכות הניצחון על תעשיית הטילים, שתשקיע מחשבה, תעשה מעשה, עכשיו. למשל, שתפנה פנייה פומבית אל האו"ם, בדאגה כנה לאזרחיה ולאזרחי המדינות השכנות, שיואיל ארגון השלום המפואר הזה ויקים בשטחים המפורזים הרבים שבריבונותו הזמנית, מצדו הנכון של הגבול, מחנות פליטים מצוידים היטב. ישראל תסייע ככל שתוכל, מסבירת פנים והומנית כפי שלא נראתה מעולם.

מי יודע, אולי גם נוכל לפתור על הדרך את סוגיית השוויון בנטל, שירות לאומי בינלאומי, ערבים וחרדים בשרות האו"ם, הרי שם עדיף בכל מקרה לשרת בלי מדים.

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן