לאחרונה אנו עדים לסדרת מגעים אינטנסיבית למדי בעניינה של סוריה, המתקיימת בזירה הבינלאומית. זו כוללת: מפגשים של הגורמים המערביים עם האופוזיציה הסורית; מגעים רוסיים עם המשטר הסורי (לרבות ביקורו של שר החוץ הסורי מועלם ברוסיה) וגם עם מנהיגי האופוזיציה הסורית; סדרת מגעים אמריקניים – רוסיים בדרג בכיר, לרבות מפגש של שר החוץ הרוסי, לברוב, עם מזכיר המדינה החדש, קרי, וצפי לפגישה קרובה של שני הנשיאים, פוטין ואובמה, אשר שוחחו לאחרונה בטלפון; הפצת המסרים על כך, ששני הצדדים פועלים לקידום ההסדר בסוריה; וכן החלטות אמריקניות חדשות לגבי שיתוף פעולה מבוקר עם האופוזיציה הסורית.

המצב בשטח בסוריה, נותר ללא שינוי ניכר לעין ומתאפיין, חרף חלופי מהלומות הדדיים, במצב של קיפאון. כפועל יוצא, ניכרים שינויים מסוימים בהלכי הרוח וגוברת הציפיה של הצדדים להגברת המעורבות החיצונית במטרה למצוא פתרון.

רוסיה מגבה את הציר השיעי בכללותו

בתוך כך, רוסיה ממשיכה במדיניותה המוכרת, המעניקה סיוע מדיני וצבאי, מבוקר אמנם, למשטרו של אסד. למאמצי בידודה של זירת הפעילות, הננקטת על ידי רוסיה, ככלי השפעה עיקרי, נוספה בשבועות האחרונים הנוכחות המשמעותית של הצי הרוסי מול חופי סוריה, בלווי מסרים, שמדובר עתה בפריסת קבע באזור זה, המגבה את כוונותיה ארוכות הטווח של רוסיה במזרח התיכון. יוזכר, שרוסיה ניצבת עתה לא רק מאחורי המשטר הסורי אלא מגבה את הציר השיעי בכללותו (איראן, סוריה וחזבאללה). בכך, בולמת רוסיה למעשה, את האתגר הסוני, המגובה, להבנתה, על ידי המערב, המתעמת עם המערכת השיעית והמאיים על מעמדה האזורי של רוסיה ובתפישתה – גם על ביטחונה הלאומי.

מדיניות אזורית זו של רוסיה, המיושמת מזה כשנה וחצי, מכוונת לנצל את המשבר הסורי לקידום יעדיה: א. אלה האזוריים, במאמץ לנטרל את מגמת הרחקתה של רוסיה מאזור המזרח התיכון על ידי הציר הסוני-מערבי; וב. אלה הגלובליים, אגב הפיכת המשבר הסורי למנוף לחץ על ארה"ב לקידום סוגיות החיוניות לרוסיה. בהקשר זה יצוין, שיחסי השתיים הוחמרו בתקופה האחרונה, כאשר מההבנות, שנבנו בזמנו במסגרת מדיניות "האתחול" (RESET), לא נותר הרבה. רוסיה חשה עתה מאותגרת על ידי נאט"ו באזורי האינטרסים החיוניים שלה, המטרידים אותה (מהבולטים שבהם: המגמה המחודשת של נאט"ו להצבת מערך ההגנה מפני טילים בליסטיים במזרח אירופה).

שימוש במנוף הסורי

ואולם, השימוש במנוף הסורי, אף שיעילותו הוכחה באשר להארכת ימיו של משטרו של אסד, לא צלח, לפחות עד לאחרונה, בקידום ההשפעה הרצויה לרוסיה על מדיניותה של ארה"ב במזרח התיכון. נראה ששיקולים אלה ואחרים עומדים מאחורי הפעלתנות הרוסית המחודשת בזירה הבינלאומית ובמזרח התיכון בפרט, במאמץ אינטנסיבי להתאים פתרונות חדשים למצב ההולך ומסתבך. ומנגד, גם במדיניות החוץ של ארה"ב ניתן לזהות לאחרונה שינויים מסוימים, בכלל זה – גם בגזרה הסורית. הרקע לשינויים אלה נגזר מהצטברות של כמה גורמים משפיעים, הקשורים ביניהם, ככל הנראה: בחינה מחדש של היבטי מדיניות החוץ בקדנציה הנשיאותית השנייה של הנשיא אובמה; אכזבה נוכח ההתפתחויות השליליות בסוריה, הן בהקשר הישיר של השלכות המלחמה המתארכת מעבר לצפוי והן באשר להשפעתה ההרסנית של המעורבות הרוסית במגרש הסורי וכן בזה השיעי; גם השתנות אופיה של האופוזיציה הסורית, שמצביע על מגמה של האסלאמיזציה לא נפקד מרשימה זו.

סדרת מגעים בדרג בכיר

סביר, ששיקולים אלה ודומיהם, שאינם גלויים עדיין לעין, עמדו, ככל הנראה, מאחורי סבב מגעים מחודש, בין ארה"ב לרוסיה. במכלול זה מתקיימת סדרת מגעים בדרג בכיר, המוזכרת לעיל ולא מן הנמנע, שאכן מדובר בכוונה ממשית להשגת הבנות בין הרוסים לאמריקנים באשר לעתידו של המשטר הסורי. אין אמנם ודאות שהצדדים כבר הגיעו להבנות סופיות, אולם נראה, שגם נימת ההתייחסויות לנושא וגם הפעולות בשטח (כמו ההחלטות החדשות שהתקבלו בארה"ב ביחס לסיוע מבוקר לאופוזיציה הסורית, אפשרי בתאום עם הרוסים) משקפים שינויים בגישת הצדדים. מכל מקום, הגורמים הרוסיים אינם מבטלים עתה אפשרות, שנדחתה נמרצות עד לאחרונה, שתמצא הנוסחה לעזיבתו של אסד וכינונה של ממשלה חדשה, המשלבת גם גורמי אופוזיציה וגם גורמים מתונים בממשל הנוכחי. כמובן, שהדבר מחייב, לא רק את ההבנה בין רוסיה לארה"ב, אלא גם את ההבנה של השחקנים האחרים במגרש הסורי רווי המשקעים.

ויתורים רוסיים בסוריה תמורת ויתורים אמריקנים

ואולם ברור, שהוויתורים של רוסיה לאמריקנים בסוריה, היה ויתממשו, ייעשו רק בתמורה להדדיות אמריקנית בסוגיות אחרות, החשובות לרוסים. ניתן להצביע על שורה ארוכה של נושאים, שעיקרם מעין חזרה לתכנית "האתחול". ביניהם כאלה הנוגעים להיערכות האמריקנית החדשה במרחב הארו-אסייתי שהיא בעלת השלכות גיאופוליטיות עבור הרוסים. הנושא המדובר ביותר בהקשר זה, הוא הצבת מערך ההגנה מפני הטילים במזרח אירופה (BMD). היה ולא יימצא ההסדר בנוגע לסוריה בסבב המגעים הנוכחי, המסר הרוסי לגבי הליכתה עד הסוף, לרבות היערכות לפירוקה של המדינה – תקף.

במקביל לפעילות בנושא הסורי, הרוסים מנסים לאחרונה לקדם עשייה בערוצים נוספים במזרח התיכון. במכלול זה יש לזכור את סוגיית הגרעין האיראני, אף הוא מלווה במחלוקת אמריקנית-רוסית מתמשכת, נוכח עמדתה האמביוולנטית של רוסיה בנושא; ניכרים מגעים עם מדינות האזור ובהם נבחנות עסקאות עם קטר ובחריין; לאחרונה בולט עניינה המחודש של רוסיה בהחייאת הערוץ הישראלי-פלסטיני, לגביו קיימת ההנחה, שחידוש המשא ומתן יקנה להם דיבידנדים רצויים. כל אלה מלמדים כי רוסיה רחוקה עדיין מוויתור על מעמדה האזורי.

הישג לא מבוטל לרוסיה

לסיכום, הגם שאין עדיין כל ביטחון לגבי ההגעה לעמק השווה באשר לעתידה של סוריה, נראה שחלה התעוררות ואולי אף התקדמות בנושא זה, לפחות בנוגע לדיאלוג שבין המעצמות המעורבות. כמובן, שמוקדם עדיין להתנבא באשר להתפתחויות הצפויות להתחולל במגרש הסורי המבעבע, שם אפילו הרוסים ניצבים לאחרונה אובדי עצות. אולם נוצרת התחושה, שהנושא הבשיל לשלב של נכונות השחקנים החיצוניים, רוסיה ובעיקר ארה"ב, לשלב את מאמציהם לאיתור המוצא מהמבוך. היה וכך, ובהנחה שהאירועים בסוריה לא ייצאו מכלל שליטה, הרי שמדובר בהישג לא מבוטל לרוסיה, שהשכילה לנצל את המשבר הסורי, תוך ניהול משחק מורכב על ה"לוח האזורי", אשר הפרס בו יכול להיות ההסדר להישארותה באזור גם לאחר חלופי המשטר הסורי, נוסף לתשלום בזירה הגלובלית, בנושא BMD או נושא אחר.

צבי מגן, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי. הצטרף לסגל המחקר של המכון ביולי 2009 לאחר יותר מעשרים שנה בהם שימש בתפקידים שונים בשרות החוץ של ישראל. מ-1993 ועד 1997 כיהן כשגריר ישראל באוקראינה, בשנים 1998-1999 שימש כשגריר ישראל ברוסיה. מ-1999 עד 2006 עמד בראש ארגון "נתיב". מ-2006 עד 2009 עמד בראש המכון ללימודי אירואסיה במרכז הבינתחומי בהרצליה. צבי מגן שרת באגף המודיעין בצה"ל וסיים את שרותו בדרגת סא"ל.