הישרדות נוסח הוליווד

"אקס-פטריוט", בכיכובו של אהרון אקהרט, הוא עוד סרט ריגול חובק מתנקשים, בו הגיבור משתמש בכישוריו האישיים כדי לשרוד ולהציל את בתו מידי הרעים. התוצאה לא מרגשת

הישרדות נוסח הוליווד

"אקס-פטריוט", בכיכובו של אהרון אקהרט, הוא עוד סרט ריגול חובק מתנקשים, בו הגיבור משתמש בכישוריו האישיים כדי לשרוד ולהציל את בתו מידי הרעים. התוצאה לא מרגשת

★★★★★

מדוע החליטו האמריקנים להפיק את הסרט "אקס-פטריוט" בבלגיה? האם בגלל הלוקיישנים האקזוטיים? או שאולי בגלל מזג האוויר הנפלא במדינה? כנראה שהסיבה היחידה היא האקלים הנעים שמציעה הממשלה למשקיעים זרים. מקלט המס מהווה מקום מפלט נהדר, שמציע אגף האודיו-ויזואלי של הממשל הבלגי. חברות הפקה ושאר מלווים נהנים מפטור ממס של עד 150% מכל השקעה. זו הסיבה שהשחקן, אהרון אקהרט ("הקרב על לוס אנג'לס", "האביר האפל") רץ ומתרוצץ ברחובות אנטוורפן וברוז'.

עבור מדינה, שסרטי הפעולה שלה חסרי כל חשיבות, ביקור של צוות קולנוע אמריקני מהווה סיבה למסיבה. אתרי תיירות המצטלמים נהדר בסרט, הם שווה ערך לגל של עולים לרגל מארצות הברית. עולם הקולנוע הבלגי לא יכול היה לצפות ולו לטיפה יותר, מצילום סרט זניח זה. איפשהו בין הים הצפוני והארדנים, כמה חברות החליטו להפיק סרט פעולה סטנדרטי לחלוטין. בפעם הבאה אולי כדאי שיקראו את התסריט לפני שיחלו במשא ומתן.

מערכת יחסים מתוחה בין אב לבתו. אקהרט וליבראטו

"אקס-פטריוט" (אשר היה אמור להיקרא בכלל "הגולה", אך מישהו תרגם זאת לא נכון מ-"Expatriate") עונה על הצורך בסוגת מותחן / פעולה / ריגול. אקהרט מגלם את בן לוגן, סוכן סי.איי.איי. לשעבר, שעבר להתגורר בבלגיה, וכעת עובד כיועץ בתאגיד למערכות אבטחה. להרפתקה מצטרפת בתו, איימי (ליאנה ליבראטו, "הסגת גבול"), שמתמודדת עם מות אמה ועם המעבר לארץ נוכריה.

התמונה נעכרת כאשר לוגאן נכנס בוקר אחד למשרדו ומגלה שהקומה ריקה. הוא מבקר במטה החברה, ומוצא שלא נשאר זכר לקיומה. במקביל, הוא מופתע שמישהו מנסה להתנקש בחייו. כשאף אחד לא מאמין לו, לוגאן חייב להתאפס על עצמו (בעזרת בתו רבת הכישורים) וללמוד לשרוד, תוך שהוא חוקר את הפרשה.

הבמאי, פיליפ סטולץ ("גתה") יודע את העבודה, אם כי הוא נכנע למוסכמות ההוליוודיות, כך שמלבד הנופים הבלגיים העירוניים, זהו מותחן ריגול אמריקני לחלוטין. חלק מן הצופים אף ישוו בין הסיפור הזה לסרט "חטופה" בכיכובו של ליאם ניסן: עוד סרט ריגול חובק מתנקשים, בו הגיבור משתמש בכישוריו האישיים כדי לשרוד ולהציל את בתו מידי הרעים.

טוויסט, אם כי מעורפל משהו, מגיע מעמיתתו לסי.איי.איי. לשעבר (והמאהבת שלו), העונה לשם אנה ברנדט (אולגה קורילנקו, "שבעה פסיכופטים", "קירות"), שעובדת עם הפושעים הגדולים כדי להרוג לוגאן או לסייע לו – לא ברור.

הסרט עובד נהדר אם מתמקדים במערכת היחסים המתוחה בין האב לבתו, במיוחד כשהוא מנסה להצמיח את ביטחונה האישי, על אף כל סודות העבר שהוא מנסה להסתיר ממנה. ליבראטו עושה עבודה מצוינת, ומגלמת את התפקיד תוך תמימות ומורת רוח של בת נוער מרדנית, אך מבלי לעבור את הנקודה של חוסר סימפטיות.

למרבה הצער, השחקנים נמצאים במרכזו של תסריט שגרתי לחלוטין, כמו גם עריכה שמצליחה להחזיק הכול באופן מהודק, אך מבלי לפתח סגנון ייחודי של הבמאי. בעוד הסרט שומר על קורטוב של עניין לאורכו (הודות לדינמיות בין האב לבת), התוצאה הסופית היא סרט שאינו יוצא דופן, מרגש או נבדל גם מתריסר מותחנים אחרים שראינו בעבר.

★★★★★

מדוע החליטו האמריקנים להפיק את הסרט "אקס-פטריוט" בבלגיה? האם בגלל הלוקיישנים האקזוטיים? או שאולי בגלל מזג האוויר הנפלא במדינה? כנראה שהסיבה היחידה היא האקלים הנעים שמציעה הממשלה למשקיעים זרים. מקלט המס מהווה מקום מפלט נהדר, שמציע אגף האודיו-ויזואלי של הממשל הבלגי. חברות הפקה ושאר מלווים נהנים מפטור ממס של עד 150% מכל השקעה. זו הסיבה שהשחקן, אהרון אקהרט ("הקרב על לוס אנג'לס", "האביר האפל") רץ ומתרוצץ ברחובות אנטוורפן וברוז'.

עבור מדינה, שסרטי הפעולה שלה חסרי כל חשיבות, ביקור של צוות קולנוע אמריקני מהווה סיבה למסיבה. אתרי תיירות המצטלמים נהדר בסרט, הם שווה ערך לגל של עולים לרגל מארצות הברית. עולם הקולנוע הבלגי לא יכול היה לצפות ולו לטיפה יותר, מצילום סרט זניח זה. איפשהו בין הים הצפוני והארדנים, כמה חברות החליטו להפיק סרט פעולה סטנדרטי לחלוטין. בפעם הבאה אולי כדאי שיקראו את התסריט לפני שיחלו במשא ומתן.

מערכת יחסים מתוחה בין אב לבתו. אקהרט וליבראטו

"אקס-פטריוט" (אשר היה אמור להיקרא בכלל "הגולה", אך מישהו תרגם זאת לא נכון מ-"Expatriate") עונה על הצורך בסוגת מותחן / פעולה / ריגול. אקהרט מגלם את בן לוגן, סוכן סי.איי.איי. לשעבר, שעבר להתגורר בבלגיה, וכעת עובד כיועץ בתאגיד למערכות אבטחה. להרפתקה מצטרפת בתו, איימי (ליאנה ליבראטו, "הסגת גבול"), שמתמודדת עם מות אמה ועם המעבר לארץ נוכריה.

התמונה נעכרת כאשר לוגאן נכנס בוקר אחד למשרדו ומגלה שהקומה ריקה. הוא מבקר במטה החברה, ומוצא שלא נשאר זכר לקיומה. במקביל, הוא מופתע שמישהו מנסה להתנקש בחייו. כשאף אחד לא מאמין לו, לוגאן חייב להתאפס על עצמו (בעזרת בתו רבת הכישורים) וללמוד לשרוד, תוך שהוא חוקר את הפרשה.

הבמאי, פיליפ סטולץ ("גתה") יודע את העבודה, אם כי הוא נכנע למוסכמות ההוליוודיות, כך שמלבד הנופים הבלגיים העירוניים, זהו מותחן ריגול אמריקני לחלוטין. חלק מן הצופים אף ישוו בין הסיפור הזה לסרט "חטופה" בכיכובו של ליאם ניסן: עוד סרט ריגול חובק מתנקשים, בו הגיבור משתמש בכישוריו האישיים כדי לשרוד ולהציל את בתו מידי הרעים.

טוויסט, אם כי מעורפל משהו, מגיע מעמיתתו לסי.איי.איי. לשעבר (והמאהבת שלו), העונה לשם אנה ברנדט (אולגה קורילנקו, "שבעה פסיכופטים", "קירות"), שעובדת עם הפושעים הגדולים כדי להרוג לוגאן או לסייע לו – לא ברור.

הסרט עובד נהדר אם מתמקדים במערכת היחסים המתוחה בין האב לבתו, במיוחד כשהוא מנסה להצמיח את ביטחונה האישי, על אף כל סודות העבר שהוא מנסה להסתיר ממנה. ליבראטו עושה עבודה מצוינת, ומגלמת את התפקיד תוך תמימות ומורת רוח של בת נוער מרדנית, אך מבלי לעבור את הנקודה של חוסר סימפטיות.

למרבה הצער, השחקנים נמצאים במרכזו של תסריט שגרתי לחלוטין, כמו גם עריכה שמצליחה להחזיק הכול באופן מהודק, אך מבלי לפתח סגנון ייחודי של הבמאי. בעוד הסרט שומר על קורטוב של עניין לאורכו (הודות לדינמיות בין האב לבת), התוצאה הסופית היא סרט שאינו יוצא דופן, מרגש או נבדל גם מתריסר מותחנים אחרים שראינו בעבר.

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן