Skip to content

הספרייה של קריית שמונה ניצלה, יוזמה חברתית נולדה

קבוצת סופרים ואישים שונים, אכפתניקים שארגן נפתלי רז, עיתונאי ואיש טלוויזיה בעבר, מורה דרך בהווה, עשתה מבצע הצלה וגייסה ספרים ומחשבים. ככה זה כשלא רק אומרים "יום יבוא", אלא מביאים את היום
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

בהפגנות הגדולות למען "צדק חברתי" באו באופן קבוע קבוצות ויחידים מישובי הפריפריה הרחוקים, מאופָקים בדרום ועד קריית שמונה בצפון. בכך הפכו את האירועים האלה לאירועים עממיים מן הגדולים ביותר בארץ. תושבי הישובים, המרוחקים מן המרכז ומן הלב, באו להזדהות עם המרכזי העירוני, שהוא ליבת  מעמד הביניים. המרכז לא גמל להם לבוא אליהם ולפעול ביחד בפריפריה לשיפור המצב. אבל כרגיל, ישנם חריגים, וגם אם הם  לא מצביעים על הכלל, חשיבותם רבה, לפחות בדוגמה שהם משמשים. 

מה שקרוי "מהפכת התודעה" רק התחיל. בפועל לא הייתה עדיין שום מהפכה. אבל התודעה שהעם לא  עומד חסר אונים מול הממסד – זאת גברה. הצעד הראשון והמשמעותי ביותר נעשה כאשר הדור הצעיר החליט להשתלב בפוליטיקה, ובעיקר במוסד שמייצג  את הריבון – הכנסת. רק משם ניתן לחולל שינויים. אבל במקביל אלה חייבים לנבוט מן השטח, ממעשים מתמשכים. מעשים בשטח מצד אחד והפעילות הפרלמנטרית מצד שני, הם שיביאו את המהפך החברתי המיוחל. 

אותם מנהיגי ההפגנות שלא השתלבו בפוליטיקה, בנימוק, המופרך לדעתי, שזאת צריכה להיות תנועה על-פוליטית, צריכים היו לפחות לצאת לפריפריה ולפעול במקום, הן כדי לסייע לכוחות מקומיים לשנות את המציאות, והן לשמש שדולה בשטח לשינוי סדרי העדיפויות, ובכך לשים כץ לתופעה האנומלית שלפיה אלה שסובלים כלכלית וחברתית מן השלטון נותנים בו אמון מחדש בבחירות. יש לכך סיבות, ולא כאן המקום לעסוק בהן. בשטח לא דרושות הפגנות הזדהות, אלא מעשים. 

ספרייה משמשת גם מקום של מפגשים והחלפת דעות 

המפגש בספרייה. מימין: נפתלי רז, אלי ספרן, יהודה אטלס (צילום: מס"ד)

בשבוע הספר העברי ב-2011 נסגרה הספרייה הציבורית בקריית שמונה. ספרייה ציבורית היא מוסד חשוב בכול מקום, ובעיקר בעיר כמו קריית שמונה. ספרייה משמשת גם מקום של מפגשים והחלפת דעות בחלק-ארץ שמרוחק ממרכזי התרבות. אבל בביורוקרטיה והאטימות הממסדית שלנו מצאו עילה לסגירה, ואין זה משנה מה היא הייתה, כספית ואחרת. 

קבוצת סופרים ואישים שונים, אכפתניקים שארגן נפתלי רז, עיתונאי ואיש טלוויזיה בעבר, מורה דרך בהווה, החליטה לעשות מעשה. רז ארגן "שיירות הצלה" – רכבים שהוצבו במכרזי כמה ערים, ובעיקר  בתל אביב. בכיכר רבין חנה רכב טרנספורטר, וכל סופר התבקש להביא מיצירותיו. היו גם אנשים שונים שתרמו כסף לקניית מחשבים וציוד אחר להעשרת הספרייה. רז, שהוא מראשי מס"ד (מחנה סוציאל דמוקרטי), התנה את התרומה האישית בהקצאה ממשלתית שתביא לפתיחתה מחדש של הספרייה. נתרמו 3,000 ספרים, שמונה מחשבים ועוד ציוד. הספרייה נפתחה מחדש, לשמחתם של התושבים. 

"זיוניוני הדרך" ועוד. ספרים שנתרמו, ברכב ההצלה (צילם: צבי גיל)

ביום ד' שעבר, ב- 6.3.2013, ארגן נפתלי רז נציגות שיצאה לקריית שמונה כדי לחגוג את פתיחתה מחדש של הספרייה, תוך ציון התורמים באיזה שלט קטן בספרייה. רז מסר לאחר מכן: "צוות הספרייה קיבל אותנו בחום והראה בגאווה את מדפי הספרים החתומים בידיכם, הסופרים (חלק מ-3,000 הספרים שתרמנו), ואת שמונת המחשבים שתרמנו, נמצאים בידי ילדים מהישוב. במפגש השתתפו תריסר תושבים – כולל רב, סטודנטים ממכללת תל-חי שממשיכים לדרוש צדק חברתי ופתחו בית קפה קואופרטיבי 'חברותא' (נהנינו מביקור בו אחר כך), נושאת תיק החינוך בעירייה ד"ר יפעת שאשא-ביטון וקיבוצניקים מהאזור. נציג היוצרים, יהודה אטלס, הקסים את המשתתפים בדברי ספרות, ואלי ספרן, מרכז מס"ד  בצפון, הנחה דיון בנועם. אחר כך קבענו את שלט ההוקרה". 

לדעתי נקבע עוד תקדים לגבי אותו מוסד תרבותי חשוב בקריית שמונה. יהודה אטלס התנדב לחזור בקביעות אחת לחודש לספרייה, לסדנאות ספרות. ואילו  פעילי מס"ד התנדבו להסדיר לו טיסה הלוך-ושוב , או להסיע אותו בתורות מתל אביב לקריית שמונה. האחראית לתיק החינוך בעירייה הציעה לשתף, באותם ימים, סדנאות בבתי-הספר בעיר – ובספרייה. 

חינוך חשוב לא פחות מאשר טילי יירוט

אך לא אדם כנפתלי רז יסתפק בחרוז כזה במחרוזת העשייה המבורכת שלו, יותר כאדם מאשר ארגון. "דיון בבעיות קריית שמונה הובילנו לדיון גם בבעיות המדינה, ובמיוחד במצב הבטחוני-מדיני הבעייתי",  אמר לי רז. כמי שסבור שאובמה הוא ידיד אמת של ישראל אני מצטרף ל'ברוך הבא'. הנשיא אובמה (שאמנם יצטלם ליד מערכת כיפת ברזל) יודע שחינוך חשוב לא פחות מאשר טילי יירוט". 

אבל כאמור, העניין הוא בכך שגם במסגרת הביורוקרטית האטומה שעשיית צדק חברתי רחוקה ממנה, עדיין האזרח, ואיתו קבוצת אזרחים, יכולים לעשות משהו. אם צובטים חזק בישבן של הממסד, הוא מתעורר ועושה משהו שגם אותו זה מזכה בצביטה על הלחי (כפי שעשו זקני העבר לילד שהתנהג יפה). זה סיפור קטן, דבר קטן. אבל בעולמנו – המציאות מורכבת מדברים קטנים כאלה. לכן גם הסיסמה של מס"ד נראית לי כל כך טובה: "אל תגידו יום יבוא- הביאו את היום". כן – אתם יכולים. Yes you can (אובמה)

זרקור – האתר של צבי גיל | דף הפייסבוק של צבי גיל

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן