הפרק הראשון: תחילתה של ידידות מופלאה?
הפרק השני: אני כלב רחוב ממוצא אמריקני
הפרק השלישי: האיש הנחמד שנכנס מהחלון כדי לשחק איתי
הפרק הרביעי: אפרטהייד! זה מה שזה. אבל יש לי חלום
הפרק החמישי: תפריט טעימות: בין עץ דובדבן לחמין של שבת
הפרק השישי: הרפתקאות בפארק: מפגש עם פרחח עירוני
הפרק השביעי: "אני תורם אותו, הוא יהיה כלב שמירה נהדר"
הפרק השמיני: אתם לא תאמינו מה מצאתי בפארק!

אני חייב להודות שהייתי מעט מבולבל רגשית. מצד אחד התרגשתי נורא, שכן ייתכן שתהיה לי אחות צעירה, מישהי לשחק עמה ולחלוק את השמחה. מצד שני, אולי תהיה זו אחת שתגנוב לי חלק מהמיטה, או גרוע יותר, חלק מהתהילה, חלק מאהבה. נראה שנתקפתי שוב בפאניקה קלה.

ג'ין קראה לה "שם זמני – יוסית", בהתחשב בשינוי שחל במינה. "זה עדיין מאוד מתאים לה" התעקשה ג'ין. במשך שבוע היא הלכה איתנו לפארק בבוקר, ישנה איתי במיטה, אכלנו מאותו המסטינג. התחלתי להתרגל אליה, למרות שהיתה תופסת מידי פעם את זנבי, נותנת ביס ורצה מתחת לספה, מקום שמפאת גודלי כבר לא יכולתי לחדור אליו.

"שם זמני – יוסית" נלקחה ממני לאחר שבוע, זוג נחמד מהעבודה של ג'ין לקח אותה. קינג אמר שהוא שמח, כי נמאס לו לנקות את הפיפי והקקי שלה כל הזמן. למרות שטען שהוא שמח, ראיתי לחלוחית בעיניו.

חלפו שבועיים מאז שנלקחה יוסית. היה זה יום ראשון, שבע בבוקר, ואנחנו כהרגלנו הלכנו לפארק. שוב חוש הריח שלי קלט משהו, רק שהפעם הריח היה חזק פי שישה. בקצה הפארק, לא הרחק מפח הזבל הגדול, היה מונח ארגז. אני קראתי לקינג, שהפעם בא, נעמד מעל הקופסה, ואמר לי "בוא נלך, לא ראינו לא שמענו ולא הרחנו כלום".

קינג פנה ללכת, ואני התיישבתי ליד הקופסה. קינג קילל משהו באנגלית, חזר והתיישב לידי. הוא הטה את הקופסה על צדה, ומתוכה יצאו לא פחות משישה גורים קטנים, כולם דומים. קינג, אני והגורים שיחקנו מעט על הדשא.

אחרי עשר דקות, קינג אמר שתכף יבואו ההורים שלהם לקחת אותם. אחרי רבע שעה הוא החזיר אותם לארגז ולקח אותם הביתה. הוא העיר את ג'ין, שחשבה שהיא חולמת ורק הצליחה למלמל למראה הגורים: "אני חוזרת לישון".

קינג נתן לכולם קוטג', עם הגרגירים שלי, וכמובן מים. כל השישה קיבלו אמבטיה וטיפול נגד פרעושים, וכל אחד מהם עשה קקי ופיפי במקום אחר בבית. קינג וג'ין לא התלהבו. כולם הוכנסו לקופסה נקייה והובאו, בהתאם לנוהל מציאת גור, לווטרינר קובי.

"ג'ורג' מצא אותם", אמר קינג. הווטרינר לא התרגש במיוחד. "הם בני חודשיים", פסק, "פינצ'רים מעורבים. נתתי להם טיפול נגד תולעים".

"מה אני אמור לעשות איתם?" שאל קינג.

"אני מציע שתיקח אותם לאחת האגודות", אמר קובי. "יש להם ימי אימוץ בשבתות, אנשים באים ומאמצים כלבים. לרוב, במקרה של גורים אין בעיה למצוא בית חם".

"ומה עד אז?", תהה קינג.

"תן לג'ורג' לשמור עליהם, הוא יטפל בהם יפה".

באותו יום לקח קינג שישה גורים לעבודה וחזר עם ארבעה, לאחר ששניים מהם אומצו על-ידי חבריו  לעבודה. ביום שני, ג’ין לקחה ארבעה לעבודה וחזרה עם חמישה, לאחר שהבעלים החדשים של יוסית גילו שהאשה אלרגית לכלבים. אני וקינג שמחנו לפגוש שוב את יוסית, שהכפילה כמעט את גודלה.

ביום שלישי נשארתי עם הכלבים לבד בבית. דור, הבן של השכנים, שמטייל איתי כל יום בצהריים, הוסמך לטפל גם בגורים, האכיל אותם, ניקה אחריהם והוריד אותנו לדשא כמשפחה אחת שלמה.

ביום רביעי התקשר קינג לאגודה.

"שלום, יש לי כמה כלבים שהייתי רוצה למסור. מתי אני יכול להביא אותם?" שאל קינג בנימוס. "בשבת, בין 11 לאחת. אבל ביום בשבת הקרובה הכל מלא, תבוא בשבת הבאה", אמרה הבחורה וסגרה.

קינג היה בטוח שהשיחה התנתקה בטעות. אז הוא לחץ על חיוג חוזר ואמר: "סליחה אני חושב שהשיחה נותקה, שאלתי לגבי יום האימוץ בשבת".

"אמרתי לך, תבוא בשבת הבאה".

הוא הסביר את מצבו העגום ושהגורים עושים את הצרכים בכל מיני מקומות ושהוא קצת משתגע מזה. את הבחורה זה לא עניין. "בשבת הבאה", חזרה ואמרה.

ג'ין החליטה שנלך בכל זאת השבת.

ארבעה גורי פינצ'ר, כל אחד עם בנדנה בצבע שונה סביב הצוואר

קינג, ג'ין, שם-זמני יוסית, ארבעה גורי פינצ'ר קטנים, כל אחד עם בנדנה בצבע שונה סביב הצוואר ואני, נסענו בשבת בבוקר לאגודה. קינג היה מרוצה מזה שהוא עושה משהו חיובי למען החברה.

כשהגענו, היו המון מכוניות, איש נחמד כיוון את המכוניות לחנייה. ג’ין ואני היינו אחראים על יוסית, קינג סחב את יתר הארבעה. בכניסה למתחם עמדה אשה בלונדינית, שיער קצר, עיניים כחולות, מכנסי ג'ינס צמודים, זוג מגפיים ומשקפי שמש על ראשה. אשה נאה כבת ארבעים.

היא שאלה מספר שאלות ועשתה סלקציה בין אלו שמותר להם להיכנס, לבין אלו שאסור. לדוגמה, משפחה שרמזה שאין בכוונתה באמת לאמץ כלב או חתול לא הורשתה להיכנס. לזוג אחר אמרה "אתכם אני לא רוצה לראות כאן שוב לאחר התכסיס שעשיתם בשבוע שעבר".

אז, עדיין לא הבנתי למה היא אשה כה תקיפה. קינג, עם ארבעת הגורים ביד, לא היה צריך להסביר הרבה לאשה התקיפה. היא הרשתה לנו לעבור ולהגיע לדוכן הקבלה הראשי.

"שלום", אמר קינג בהתרגשות גדולה, "מצאתי כמה גורים שהייתי רוצה למסור לבית חם ואוהב". הבחורה שאלה מספר שאלות כמו שם, כתובת טלפון, ואז אמרה. "רשיון נהיגה".

"סליחה?" ענה קינג.

"רשיון נהיגה", חזרה ואמרה הבחורה.

קינג קרא לג’ין. "סליחה יקירתי", אמר, "אבל יש כאן איזו אי הבנה, אני לא מצליח להבין מה רוצה הבחורה הצעירה, אולי את תצליחי להבין".

ג’ין פנתה אליה בנימוס ושאלה איך היא יכולה לעזור. "את איתו?" שאלה הבחורה והצביעה לעברו.

"תלוי. מה קרה?", ענתה. "אנחנו דורשים מכל אחד שבא לכאן רשיון נהיגה, על מנת למנוע מכם להביא לכאן את הגורים ולברוח".

"למה שנרצה לברוח?" שאל קינג. "באנו לעשות מצווה, למצוא לכלבים האלה בית, כבר שבוע שאנו מטפלים בהם. למה שנבוא עד לכאן, ביום שבת, אם אנחנו רוצים לברוח? למה שלא נברח לפני שנבוא לכאן. חוץ מזה, לאן כבר אפשר לברוח במדינה הזו?".

ג’ין נתנה לה את רשיון הנהיגה שלה והלכה לטפל ביוסית שהסתבכה ברצועה.

קינג נשאר שוב לבד עם הפקידה.

"500 שקל", אמרה.

"לא, באמת שאנחנו לא מצפים לכלום", אמר קינג בגאווה, "אנחנו רק רוצים למצוא בית חם לגורים".

"לא הבנת", אמרה הנערה, "אני רוצה שאתה תתן לי 500 שקל".

"וכל השקלים האלה למה?" שאל קינג.

"שלא תברח", השיבה הבחורה.

"אבל כבר דאגת לזה, קיבלת את רשיון הנהיגה מאשתי, את חושדת בי שאברח מאשתי?".

"לא", ענתה הבחורה, "אנחנו מבקשים מכל אחד שבא לספק פיקדון של 100 שקל לכלב, לך יש חמישה, אז לפי החישוב שלי זה 500 שקל. אל תדאג, נחזיר לך את הכסף בסוף היום".

"מצטער אין לי 500 שקל במזומן".

"צ'ק גם טוב", אמרה הבחורה.

קינג ביקש לדבר עם האחראי. הפנו אותו לאשה התקיפה. "תבין", אמרה, "יש אנשים שבאים לכאן, משאירים לנו את הכלבים ובורחים, אין לנו אמצעים לטפל בכל כך הרבה כלבים. ושתדע לך, בחור צעיר, שאסור לך לעשות עסקים מאחורי גבנו. כל מי שמאמץ כאן כלב משלם לנו 300 שקל".

"למה?" תהה קינג, "זה יקשה עליי למצוא לכלבים בית חם".

"מי שלא מוכן להשקיע 300 שקל בכלב, עלול לזרוק אותו לרחוב, זה סוג של מחויבות שאנו מצפים מהמאמצים", הסבירה האשה.

בשלב הזה הציע לי קינג שנשאיר את הכלבים ונברח, אבל לצערו זה לא התאפשר.

הם נתנו לו חמישה פתקים ממוספרים. על כל מסירה אנחנו חייבים לקבל חותמת על הפתק מדלפק המסירה. קינג, אני וארבעת הגורים איתרנו את הבנות, באזור המסירה של הגורים. שם, הגורים יושבים בקופסאות, ואנשים שונים עוברים ושואלים מי האבא ומי האמא, איזו גודל הוא יהיה, בן כמה הוא וכדומה.

ג’ין לחשה לקינג, שהיא שמעה שהאשה התקיפה ביקשה מהגברת שעומדת לידינו, שהיא במקרה חברה שלה, להלשין אם תשמע שאנשים מחליפים טלפונים כדי לסגור עסקת אימוץ מהצד, כך שהמאמץ יתחמק מתשלום 300 השקלים לאגודה. קינג משום מה קרא לאשה התקיפה "סטלינה".

יוסית נלקחה ראשונה על-ידי משפחה מאוד נחמדה. הבטיחו לה גינה גדולה. קינג קיבל חותמת על הדף שיוסית נמסרה. זהו, נשארו עוד ארבעה. בתוך שעה מצאנו משפחה לעוד שלושה, וקינג הראה לי בגאווה את החותמות שלו. "עוד אחד, ואנו יכולים ללכת", אמר.

פתאום הבחין קינג בחבר שלו מהצבא. התברר שהוא בא לאמץ חתול. החבר שיחק קצת עם הגור האחרון שהיה לנו. החבר הציע לקינג להחליף מספרי טלפון, לשמור על קשר.

קינג הוציא את הפלאפון שלו והתחיל להקליד את מספרו של חברו, 03-764… ואז שמע צעקה "איזו חוצפה!" זעקה סטלינה, "אנחנו עובדים קשה על מנת לקיים את ימי האימוץ האלה, והנה אתם מנסים לעקוף את הנהלים שלנו. אין לך טיפה של כבוד ונימוסים. אתה הרי חתמת על מסמך שאסור לך להעביר מספרי טלפון".

"יש כאן אי הבנה", אמר קינג בקול רועד, "הוא חבר שלי מהצבא".

"כן, כן", אמרה האשה התקיפה וקטעה אותו, "אתה חושב שאני אאמין לזה? כולם אומרים זה חבר מהצבא".

"תגיד לה משהו", פנה קינג לחברו, אבל הוא כבר לא נראה באופק. ברח.

"ברח החבר שלך, אה?", אמרה האשה והלכה לדרכה. לאחר כרבע שעה הצליחה ג’ין למצוא קונה לגור האחרון. המשימה הושלמה, המצווה נעשתה, ובכל זאת קינג הרגיש רע.

המשך: "אני חושבת שהמפלצת אכלה חוט ומחט"