האמא אמרה שרצתה לשמור על בנה חופשי מסטראוטיפים ולתת לו לפתח את “האישיות האמיתית שלו”, והאב הסכים. לאחר שנים של לבוש לסירוגין של בגדי בנים ובגדי בנות, נחשף מינו 

מאת נוי כרמל

זוג באנגליה, שגידלו את תינוקם סשה כנטול מגדר, חשפו לבסוף, אחרי חמש שנים, את מין הצאצא.

הם שמרו את המידע לעצמם, ובמהלך השנים גילו רק למספר חברי משפחה. בביתם אין טלוויזיה, והם קראו לילדם “התינוק” ונתנו לו לשחק רק בצעצועים 'נטולי מגדר'.

בחמש שנותיו הראשונות של “התינוק” הוא החליף בין בגדי בנים לבגדי בנות, מה שהשאיר לחברים ולקרובי משפחה לנחש בעצמם את מין התינוק.

כמובן, הדבר פשוט יותר בשפה האנגלית, בה הרבה פחות התיחסויות מגדריות – פעלים וצורות פניה רבות לא לובשים צורות של זכר ונקבה כמו בעברית. בנוסף, ההתייחסות לתינוקות באנגלית היא נטולת מגדר והוא נחשב פשוט זה (it) . סביר להניח שבגלל זה הם העדיפו להמשיך לקרוא לו “התינוק".

לבסוף, כשהגיע הזמן של 'סשה' ללמוד בבית הספר, נראה כי לא נותרה להם ברירה. והם נאלצו לחשוף את מינו – בן זכר…

האמא, בק לקסטון, בת 46, אמרה שרצתה לשמור על בנה חופשי מסטראוטיפים, ולתת לו לפתח את “האישיות האמיתית שלו”. צעד שאבי הילד, קיארנן קופר, בן 44, תמך בו.

זה טיפשי כמו 12 המזלות בהורוסקופ

“סטראוטיפים נראים לי מטופשים בצורה קיצונית. למה שתרצי לדחוס אנשים בקופסאות?” אומרת לקסטון בראיון ל'טלגרף' הבריטי. “כמו ההורוסקופ – מה יכול להיות טיפשי יותר מלטעון שיש 12 סוגי אישיות, והכל תלוי מתי נולדת? זה כל כך אידיוטי. מגדר משפיע על מה שילדים יכולים ללבוש ועל מה שהם יכולים לשחק בו, וזה מעצב את בני האדם שהם יגדלו להיות".

לקסטון מודעת לכך שהיא נחשבת משוגעת בקרב שאר האימהות. “מעולם לא הצלחתי לשכנע אף הורה לבוא לשתות אצלנו קפה. הם פשוט חושבים שאני חולת נפש", היא אומרת. “לא הייתי עושה את זה אילו חשבתי שזה יפגע בו. עד כה הוא לא נראה מוטרד במיוחד, בכל מקרה. לא היו לנו שום אירועים קשים עדיין".

סשה לובש חולצת בנות מעוטרת כחלק מתלבושת בית הספר שלו, ונאסר עליו ללבוש מכנסי דגמ"ח. קופר, האב, אומר: “רצינו לאתגר את הסטראוטיפים המגדריים, כך שאם סשה רוצה לבוש בגדי בנות, שיהיה. אך איננו מכריחים אותו". לקסטון מוסיפה: “כל עוד יש לו יחסים טובים וחברים טובים, שום דבר לא משנה. אני טועה?"

האם לצד השחרור מתבניות לא נכפית על הילד תבנית של חריג?

אין ספק שהתבניות המגדריות היום, לילדים ולמבוגרים, מתפקדות ככלובים לאישיות, אבל אי אפשר שלא לתהות, האם לצד השחרור מתבניות לא נכפות על הילד תבניות חדשות, תבניות של “חריג”, שאולי באמת יכולות לפגוע בהתבגרות שלו, ובקשריו החברתיים.

תהייה גדולה יותר היא עד כמה הוריו של סשה, שאוסרים עליו ללבוש מכנסיים בעלי אופי גברי מובהק, באמת מסוגלים להיות משוחררים מתבניות, ואינם דוחפים אותו פשוט למגדר השני? ובכלל, האם יש לילד איזשהו “אני פנימי” שהוא פשוט אמור למצוא? האם זה לא דבר שאנחנו יוצרים לאורך כל חיינו, וככזה – כל פעולה לכל כיוון תעצב אותו?

איור: Simon Howden / FreeDigitalPhotos.net

תמונות של סשה בלבוש ילדה ובלבוש ילד