מת לחיות בבית הלבן

"המטרה: הבית הלבן" הוא גן עדן לחובבי "מת לחיות", אבל ג'רארד באטלר, בניגוד לברוס וויליס המעצבן, הוא חזק, מקסים ושחצן כפי שצריך להיות סוכן חשאי, שמנסה להציל את נשיא ארצות הברית מפני טרוריסטים. אובמה, היזהר

Print Friendly

[rating=3]

עשרות סרטים ניסו לחקות את הנוסחה המצליחה של סרטי "מת לחיות", אבל "המטרה: הבית הלבן" מציע לצופים משהו שטרם ראינו: "מת לחיות" בתוך הבית הלבן. האם בהוליווד נגמרו הרעיונות? מסתבר שכן, כי לקראת הקיץ מגיע סרט נוסף הנקרא "White House Down", שגם שם הנשיא השחור (לא אובמה, אלא השחקן ג'יימי פוקס) בסכנת חיים. "המטרה: הבית הלבן" הוא מעין גן עדן לחובבי סדרת "מת לחיות", אבל חשוב להדגיש – קטעי הפעולה די טובים, אם כי הגיון לא תמצאו פה.

בהוליווד נגמרו הרעיונות? באטלר. באדיבות סרטי יונייטד קינג

הסרט מתמקד במייק בנינג (ג'רארד באטלר, "300", "לשחק עם הלב"), סוכן לשעבר של השירות החשאי, המנסה להציל את נשיא ארצות הברית מפני טרוריסטים, שהשתלטו על הבית הלבן. אופן כיבוש ה"אולימפוס" (הסרט מכונה באנגלית: "Olympus has fallen") מפורט למדי, בצורה גראפית עד מטרידה, כשהבמאי אנטואן פאקווה ("יום אימונים מסוכן", "המלך ארתור") דואג להדגיש איך מפרקים לגורמים חלק מהסמלים החשובים ביותר של האומה האמריקנית.

לצפות כיצד מפוצצים את הבית הלבן לרסיסים על-ידי קרני לייזר של חייזרים ראינו כבר בסרט "היום השלישי" – היה מרגש מבחינה אסקפיסטית, אם כי מטומטם לחלוטין. אבל האקספוזיציה כאן,  הנמתחת לכדי 30 דקות מורטות עצבים, היא אמיתית עד כדי מדאיגה מעוצמת האלימות.

מנקודה זו "המטרה: הבית הלבן" נופל לגינוני "מת לחיות" – כאילו הסצנות והמצבים כולם נקרעו היישר מהסרט המקורי, ובאטלר נכנס לדמות גיבור הפעולה באופן אמין למדי. הוא חזק, מקסים ושחצן, ואף ניחן בכנות שמאפשרת לו לקרוץ לצופים ולא רק להחזיק בראש קרח עם חיוך מעצבן, כמו זה של ברוס וויליס.

פאקווה לועג לחולשות האבטחה של הבית הלבן, או לפחות לקונספט של הביטחון המשודר לציבור האמריקני, אך גם נכנע לכל תכסיס קיטשי המלקק לפטריוטיות האמריקנית – דגלים עטורי כוכבים ופסים נשרפים, פסלו של לינקולן שובר גולגולות ועוד.

הליהוק עטור בשחקנים מוכשרים הכוללים את אהרון אקהרט ("אקס-פטריוט") כנשיא ארצות הברית ואת מורגן פרימן ("עלייתו של האביר האפל") כיו"ר בית הנבחרים, מה ששומר על מסלול העלילה מלרדת לקיטש מוגזם.

"המטרה: הבית הלבן" מתגלגל במסורת סיפורי הפעולה הקלאסיים, אין חדש תחת השמש, אבל עושה זאת בצורה מספקת וצולח עד סופו בשלום. מוסר ההשכל: או שלמאבטחים של אומבה יש עוד הרבה מה ללמוד, או שהוליווד צריכה לבוא עם רעיונות יותר מקוריים.

Print Friendly

על אודות שי שגב

שי שגב משמש כמבקר הקולנוע והטלוויזיה של מגפון. בעבר הרחוק למד קולנוע ותקשורת, ואף גמע קילומטראז' מכובד כבמאי ותסריטאי טלוויזיה. בשנים האחרונות משמש ככתב היין האלכוהול של Ynet, עורך מגזין יין וגורמה, מגזיני תעופה, תיירות ומלונאות מובילים. בעבר שימש כעורך הכלכלה והמזון של מגפון, עורך ראשי של מגזין הנדסת מים, כתב מסעדות ומבקר היין של ידיעות אחרונות, גלובס, מגזין Timeout ודרך האוכל. שגב כבר הספיק לכתוב ולערוך חלק מאתרי המזון, ביקורת המסעדות והיין המובילים בישראל, תוך היותו שופט יין ומזון בתחרויות בכל רחבי העולם. בזמנו הפנוי, מכהן כיו"ר ועדת היין של האקדמיה העברית ללשון. בזמנו הלא פנוי, משמש ככותב נאומים לבכירי ממשל ולראשי חברות בארץ ובעולם.
פוסט זה פורסם בקטגוריה ד, סרטים, תרבות, עם התגים , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.