1,000 התרנגולים של רחל שדה-חן

"במושב כפר יחזקאל", מספרת שדה-חן, "גדלנו כילדים עם תרנגולים ותרנגולות. כשניקיתי את הלולים – אהבתי להאזין לתרנגולים. הם כאילו דיברו אלינו בקרקוריהם. מאוחר יותר נתקלתי בתרנגולים במפגשים שונים ומיוחדים". סיפור מצולם על אוסף מיוחד

Print Friendly

בין שלל עיסוקיה וכישוריה, רחל שדה-חן היא אספנית כפייתית. ביתה בתל אביב משמש כמוזיאון לאוספים רבים. היא אוספת ספרים, דיסקים, תקליטים, ציורים וצילומים, פינג'אנים עתיקים מנחושת מסוגים שונים, חנוכיות וחמסות. אך גאוותה הגדולה היא על אוסף 1,000 התרנגולים ה"מתרוצצים" בכל חלקי הבית. העין, כך מסתבר, אינה מצליחה לקלוט בביקור ראשוני את כל האוספים, עם זאת, בביקורים נוספים העין מגלה דברים חדשים.

רחל שדה-חן עם חלק מתרנגוליה (צילם: יגאל יששכרוב)

רחל שדה-חן – משוררת עיתונאית וצלמת  בעברה, אחות במקצועה, יועצת בגריאטריה ומפקחת ארצית,  שהייתה גם מורת דרך –  הפיקה שמונה ספרים בהם שלובים שיריה וצילומיה. שדה-חן נולדה וגדלה  במושב כפר יחזקאל ומתגוררת כעת בתל אביב. היא נצר למשפחת ישראל יהודה ישי אדלר, שהיה סופר משורר והמורה הראשון לעברית בארץ שלימד  ברחובות, ועל שמו נקרא הישוב רמת ישי. אביה, משה שדה-חן (לבית פלדשטיין) היה מדריך ואמה חנה (לבית אדלר) היתה מורה וחקלאית.

צילם: יגאל יששכרוב

לפני כשלושה חודשים קיבלה שדה-חן  את אות יקיר קסת הזהב מטעם אגודת הסופרים העברים במדינת ישראל, על תרומתה המיוחדת לספרות העברית בהתנדבות בצילומיה ובשיריה.

"במושב כפר יחזקאל", מספרת שדה-חן, "גדלנו כילדים עם תרנגולים ותרנגולות. כשניקיתי את הלולים – אהבתי להאזין לתרנגולים. כאילו דיברו אלינו בקרקוריהם. מאוחר יותר נתקלתי בתרנגולים במפגשים שונים ומיוחדים. למשל, בכנס עיתונאים שהיה בנצרת התעוררתי מוקדם בבוקר,  בשעה חמש, על מנת לצלם את הזריחה. מהגבעה בה רואים את הר תבור וממנה נשקף כל העמק שמעתי לפתע קרקור תרנגולים מיוחד במינו, כמו מקהלה. התרנגולים היוו עבורי סמל לאהבה ולגבריות".

"אנשים סיפרו לי על חוויות שעברו עם תרנגולים"

צילם: יגאל יששכרוב

לימים נתקלה בספרו של אביגדור דגן, "בינת השכווי", בו מסופר על רופא ערירי המתגורר באחד הכפרים באירופה, שאימץ לו תרנגול כחבר. אכלו יחדיו ארוחת בוקר, יצאו לביקורי-הבית של הרופא כשעל כתפו חברו הטוב התרנגול. בדרך שוחחו שיחה ארוכה. "התיאור היה מקסים", מספרת שדה-חן, "והחלטתי אז, שאני רוצה לאסוף תרנגולים. כל אלו שהכירו אותי התרשמו  מאוסף התרנגולים שלי, וכשחזרו מחו"ל היו בידיהם תרנגולים חדשים, שהעשירו את האוסף הקיים. אנשים סיפרו לי על חוויות שעברו עם תרנגולים. אחד מהם סיפר לי, שכשהיה ילד בגן התגורר עם הוריו באירופה בבית קטן עם חצר. חברו הטוב ביותר היה התרנגול, אותו האכיל ואיתו דיבר. באחד הימים חזר מהגן ולא מצא את התרנגול. נכנס לביתו בבכי ושאל את אימו איפה התרנגול. האם פתחה את הסיר כשהתרנגול מתבשל בתוכו. הוא פרץ בבכי נורא ומאז אינו נוגע בבשר עופות עד עצם היום הזה…"

בין התרנגולים "התגנבו" גם מספר תרנגולות

צילם: יגאל יששכרוב

חברים וחברות ציירו לרחל תרנגולים, ביניהם כמה תרנגולים שציירה האמנית ניצה נער. מצאנו באוסף תרנגולים עשויים מעץ, ממתכת, וכאלה שפוסלו בקרמיקה ובזכוכית. בין התרנגולים "התגנבו" גם מספר תרנגולות כחברותא לתרנגולים עשויים מחומרים כמו חימר, קרמיקה , פורצלן וברזל. הם פזורים בכל מתחם הדירה וגלויים לעין. גם ספרו של חיים נחמן ביאליק,  "התרנגולים והשועל", ובו ציוריו של יוסי אבולעפיה, מצוי באוסף התרנגולים.

באמתחתה של רחל שדה-חן מצויים, לדבריה, עוד עשרה ספרים המחכים לגואלם, ביניהם ספר על חייה. "תולדות חיי הן תולדות מדינת ישראל", היא אומרת.

[related-posts title="עוד כתבות מאת יגאל יששכרוב"]

Print Friendly
פוסט זה פורסם בקטגוריה בעלי חיים, ג, חברה וסביבה, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.