Skip to content

"אני חושבת שהמפלצת אכלה חוט ומחט"

קינג אמר לה לחפש עוד, כי לג'ורג' אין אינטרס לאכול חוט ומחט. אחרי חמש דקות התקרב, פתח את פי והסתכל פנימה. "אין כלום בפה", פסק וחזר לישון. ג'ין טענה שהיא לא חושבת שזה דבר טוב שבלעתי חוט ומחט. קינג אמר שזה ייצא לי מהחור מאחור. יומנו של ג'ורג', הפרק העשירי
פחות מדקהזמן קריאה: דקות
מייג'ור ג'ורג'
מייג'ור ג'ורג'

הפרק הראשון: תחילתה של ידידות מופלאה?
הפרק השני: אני כלב רחוב ממוצא אמריקני
הפרק השלישי: האיש הנחמד שנכנס מהחלון כדי לשחק איתי
הפרק הרביעי: אפרטהייד! זה מה שזה. אבל יש לי חלום
הפרק החמישי: תפריט טעימות: בין עץ דובדבן לחמין של שבת
הפרק השישי: הרפתקאות בפארק: מפגש עם פרחח עירוני
הפרק השביעי: "אני תורם אותו, הוא יהיה כלב שמירה נהדר"
הפרק השמיני: אתם לא תאמינו מה מצאתי בפארק!
הפרק התשיעי: "בוא נלך, לא ראינו ולא שמענו ולא הרחנו כלום"

לאחר שקרעתי כמה ספרים בסטאדי, קיבלתי היתר להסתובב כאוות נפשי בכל חלקי הבית  תחת השגחה בלבד, ובלילה שמו לי מחסום לפה, כדי שלא אוכל חפצים יקרי ערך. לי זה נראה הסכם הוגן, שכן עתה, הותר לי לישון במיטת המלכים. בלילה יש כמה מאבקי כוח ביני לבינם, אבל לרוב אני מנצח.

בתחילת הלילה אני ישן בחלק התחתון של המיטה, למרגלות רגליה של ג'ין, שהן קצרות בהרבה מאלו של קינג. אבל באמצע הלילה, במיוחד בימים קרים, אני מצליח למקם את הראש שלי על אחת הכריות בין ג'ין לקינג, ובשביל לחסוך מקום, אני ישן על הגב כשרגליי כלפי מעלה, חיי כלב מושלמים.

ביום שבת בבוקר, חזרנו מהפארק, קינג שכב על הספה וקרא עיתון וג'ין על השטיח תפרה חולצה שנתפסה במקרה בשיניי. כשמשעמם לי אני לוקח כדור ובא לג'ין או לקינג ומציע להם לשחק איתי. אם הם לא רוצים, אני מתחיל לנבוח. אם הם צועקים יותר חזק מהנביחות שלי, אז אני עוזב אותם לנפשם.

כך היה בבוקר זה. הם לא גילו בי עניין מיוחד, אז התחלתי לחפש משחקים שאוכל לשחק בהם לבדי. המשחק האהוב עלי הוא לתפוס את הכדור בפה ולהקפיץ אותו בכל הבית. אבל אחרי שעה לכל אחד זה נמאס.

ואז, בעודי מתלבט אם להזמין את קינג שוב למשחק, או ללכת להוציא את מכסה הפלסטיק מרצפת האמבטיה, קלטו עיניי, בראשונה בחיי,  חוט צבעוני ומקלון דק ומתכתי. החוט היה טעים במיוחד, אבל לא היה הרבה ממנו, והמקלון המתכתי לא היה טעים. מתוך סקרנות, בלעתי אותו. ג'ין החלה להסתכל סביב ונראה היה שהיא מחפשת דבר מה.

לא טעים! (צילום: freedigitalphotos.net / Grant Cochrane)

היא שאלה את קינג אם שם לב מה קרה לחוט השחור והמחט. קינג, שנרדם קמעה, ענה שלא. אחרי כמה דקות ג'ין אמרה: "אני חושבת שהמפלצת אכלה חוט ומחט, אני לא מוצאת אותם בשום מקום". קינג אמר לה לחפש עוד, כי לג'ורג' אין אינטרס לאכול חוט ומחט.

אחרי חמש דקות חזרה ג'ין על הודעתה. קינג התקרב אליי, פתח את פי והסתכל פנימה. "אין כלום בפה", פסק וחזר לישון. ג'ין טענה שהיא לא חושבת שזה דבר טוב שבלעתי חוט ומחט. קינג אמר שזה ייצא לי מהחור מאחור.

"תתקשר דחוף לקובי הווטרינר", אמרה ג'ין בבהלה. "אני לא רוצה להטריד את הדוקטור בשבת", אמר קינג. "מחר אצלצל אליו". לאחר עשר דקות הציע קינג בכל זאת שיתייעצו עם מומחה. "הדודה שלך", שאל קינג, "היא עובדת בהנהלת חשבונות בבית חולים העמק, נכון?".

קינג רצה לקחת מגנט גדול ולהעבירו לאורך גופי

הוחלט להתקשר לדודה חנה, לקבל חוות דעת מקצועית. ג'ין דיברה עמה, והיא אמרה שמנסיונה עם כלבתה סידני, כדאי מאוד להתקשר לווטרינר. קינג רצה לקחת מגנט גדול ולהעבירו לאורך גופי, בניסיון להוציא אותו מבטני, אך ג'ין, לאחר התלבטות קטנה, פסלה את הרעיון.

"אני מצטער להטריד אותך בעניין כה קטן", אמר קינג לווטרינר בטלפון, "אבל ג'ורג' כנראה אכל חוט ומחט, ורק רציתי לדעת אם זה בסדר".

"אני מבין", חזר ואמר קינג, "אני תכף מגיע. תודה".

"זה יכול לעבור לכליה או לריאה, ומסתבר שזה יכול להיות מסוכן מאוד", אמר קינג לג'ין, בעודו גורר אותי במדרגות לכיוון האוטו. אני שמחתי שנוסעים לטיול.

"לא התכוונתי להפחיד אותך", אמר קובי, "רק שמחט יכולה להתחיל לשוטט בכל מיני מקומות לא רצויים, זה מאוד מסוכן. אני אצלם אותו בפה ונראה אם זה נתקע לו שם". קינג הצמיד אותי למיטת המתכת הקרה, בזמן שצילמו לי את הפה.

"אין פה כלום", אמר קובי לאחר שהביט בצילום. "אולי זה בוושט". שוב נלקחתי למיטה הקרה, ושוב הצילום לא הראה דבר. "אולי זה כבר הגיע לקיבה", תהה קובי, ושוב נלקחתי לחדר הצילומים.

"אתה רואה את זה", אמר לקינג והצביע על התצלום, "זה חוט ומחט, אני הייתי מנתח אותו עכשיו בשביל להוציא את זה, אבל אין לי את המכשור המתאים, צריך אולטרה-סאונד, כי המחט יכולה לנדוד לאזור אחר בזמן שבין הצילום עד הניתוח. צריך לקבל תמונה בזמן אמיתי. סע מיד לבית החולים בבית דגן, אני אתקשר בטלפון ואסביר להם את המצב".

אני לא הבנתי על מה כל הבלגאן, אבל ראיתי שקינג מאוד מודאג, הוא כנראה באמת אוהב אותי. הנסיעה לבית דגן לקחה חצי שעה, היינו מגיעים בתוך 20 דקות, אבל קינג פספס את הפנייה לרמלה.

המשך: "בכל יציאה שלו תבדוק אם המחט כבר יצאה"

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן