זו לא הכלכלה. זו המדיניות

אין מה לחפש מתחת לפנסים הדולקים, כי לא במקרה הם דולקים. מישהו הדליק אותם והבריק אותם וטאטא היטב את הרצפה שמתחתם, בדיוק בשביל שיהיה מי שיחפש שם. ולא, זו לא הכלכלה – אלה המטרות והמדיניות והכיוון. ומי שנבחר מאחורי הסיסמה באנו לשנות – שישנה את הכיוון. מי שקיבל את הכוח – שיפעיל אותו

Print Friendly

בא לשנות? יאיר לפיד? (צילום: ציפי מנשה)

אני לא כלכלן ולא באתי להעליב, אבל שיהיה ברור: זו לא הכלכלה. ג'ורג' בוש האב הפסיד לביל קלינטון בגלל שלא הבין ש"זו הכלכלה, טמבל". והוא כמובן צדק, זה כן הכלכלה, אבל לא ממש הכלכלה ההיא של הכלכלנים. לא כלכלה במובן של מצוק פיסקלי, מאזן תשלומים, עומק גירעון, שיעורי אינפלציה, גובה הצמיחה, מחיר הכסף, גובה הריבית, דירוג האשראי וכל שאר המילים השמחות. חלק מאיתנו מכיר רק קצת מהמונחים האלה, אף אחד מאיתנו לא ממש מבין את רובם – וגם אנשי המקצוע הכי מדופלמים יכולים להגיד דבר והיפוכו באותו המשפט ואיש לא יחלוק על גאונותם.

אני לא כלכלן, ואגב – גם לא פילוסוף. כמעט שאמרתי שאני גם לא משה רבנו, אבל היום לא אגיד את זה. אני לא יפה מדי, לא חזק מדי, לא עשיר בכלל ובעיקר אין לי יותר מדי חברים; והמעטים שיש לי, אין להם יותר מדי כסף. לפחות לרובם המכריע. ואף אחד מהם לא חתם לי על ערבות אישית.

אני לא כלכלן, אבל אני אומר לכם: זו לא הכלכלה. זאת אומרת, זו תמיד הכלכלה, אבל זו בעיקר הכלכלה שנוגעת בנו. בכם, בכן, בי, בכולנו. לא נתוני המאקרו או המיקרו; לא המאזן, לא שערי המטבע וגם לא יתרות מטבע החוץ. זו לא הכלכלה שלהם – זו הכלכלה שלנו. והכלכלה שלנו מורכבת מהלחם שאנחנו אוכלים, מהמכונית שבה אנחנו נוסעים, מהמשכורת שאנחנו מקבלים, מהחינוך, הבריאות, הביטחון, איכות החיים שלנו. החיים שלנו.

שר האוצר עם נגיד בנק ישראל. מי יקבע מדיניות? (צילום מעמוד הפייסבוק של יאיר לפיד)

אני לא כלכלן, אבל כשאני רואה את מי שבא לחיים הציבוריים מתוך תסכול אמיתי למראה החידלון של אלה שקדמו לו; בא, ראה, נלחם וניצח בגדול; כשאני רואה אותו, את זה שבא לשנות – ראוי שאכן ישנה. שיחשוב בדיוק הפוך ממה שהם חשבו ועשו (או לא חשבו ועשו) כשהם ישבו על הכיסא שעליו הוא יושב עכשיו. ההבטחה הייתה שינוי; אמרתם שבאתם לשנות, לא? אז נכון הגירעון נוראי, הצמיחה אפסית, החובות מעיקים, העתיד מעורפל, האביב ערבי והקיץ אינדיאני. הכל נכון. אבל מה בדיוק יעשה עם זה שומר הסף החדש? כמו שזה נראה כרגע, הסיכוי הוא שהוא יעשה בדיוק את אותם הדברים שעשו קודמיו. אז בשביל מה התכנסנו כאן? בשביל מה עשינו את כל הסיבוב הענק הזה?

אני לא כלכלן, אבל אני רואה את המציאות בדיוק כמוכם. כמו כולנו. אני רואה מדינה עשירה מאוד, שחיים בה אזרחים עניים מאוד. מדינת אי שוויון. מדינת אי צדק חברתי. מדינה שמקיימת לצידה מדינה נוספת, זרה ועוינת; מדינה שואבת תקציבי עתק לפיתוח שטחים שוממים ומיותרים; סוללת כבישים עוקפים, מחזיקה ומממנת צבאות שיטור, שמירה ודיכוי; והכל בא מאותו החשבון. והמדינה העשירה הזאת מחזיקה ומממנת עוד מדינה אחת – בתוך המדינה – מדינה שמכונה "צבא וביטחון"; מדינה שמוציאה מדי שנה, בלי חשבון וכמעט ללא בקרה, סכומי כסף בלתי נתפסים במעגל סגור ששומר על עצמו, מעגל סגור והרמטי שאיש אינו מעז לפרוץ. ואתה מדינה עשירה, מרוב שהיא כל-כך עשירה, מעבירה בחדווה את מקורות העושר שלה לידיים של החברים הטובים, לידיהם של אלה שעושים לביתם מדי שנה תקציבי מדינה קטנים; סכומי עתק שמגיעים – איך לא – מאותו תקציב מדינה של אותה מדינה עשירה. מדינה כל-כך עשירה, שיש לה בשביל כולם. רק לא בשביל אזרחיה.

אני לא כלכלן, אבל אם יש משהו שאני יודע זה שכשיש עוגה אחת, כולם נאלצים להסתפק בה. ואת התבנית של אותה עוגה אין דרך להגדיל, להרחיב. זה מה שיש ועם זה מסתדרים. אבל אני גם יודע שאם המדינה שליד המדינה שואבת לקרבה כמה פרוסות עבות מאוד של אותה העוגה; ואם המדינה שבתוך המדינה לוקחת לעצמה עוד כמה פרוסות, מאוד מאוד עבות; ועוד כמה חמדנים לוקחים לעצמם את המעט שנשאר בשולי התבנית – נחשו למי לא נשאר דבר.

אני לא כלכלן ולא באתי להעליב, אז אני אומר: זו לא הכלכלה, גאון. זו ממש לא הכלכלה. רוצה לשנות? תשנה. שנה את הכיוון במאה ושמונים מעלות. עצור את הגלגל הכבד הזה. תעצור את האיוולת, תחסום את החמדנות, תבער את השחיתות, תפסיק את הגזל והגניבה – ופתאום תגלה שאתה יודע איפה הכסף. ולא, הוא ממש לא בכיס של אחיך העבדים. הם עבדים, כן – אבל אחיך הם לא. לא אחיך ולא חבריך, למרות מה שנדמה להם שהם. אף אחד מהם לא היה מסוגל לחתום לך על ערבות של 130 אלף שקל בשביל להגשים את הבאנו לשנות שלך. אין להם. גם למי שהיה קצת – כבר אין לו. ועוד מעט יהיה עוד פחות, אם בכלל.

אני לא כלכלן, אבל אני אומר לך: אל תחפש מתחת לפנסים הדולקים, כי לא סתם הם דולקים. מישהו הדליק אותם והבריק אותם וטאטא היטב את הרצפה שמתחתם, בדיוק בשביל שתחפש שם את הפירורים העלובים שנדמה לך שאולי נשרו שם.

אני לא כלכלן, אבל דבר אחד אני מבין: מי שבא לשנות – שישנה. קיבלת את הכוח? תפעיל אותו לכל הרוחות. אל תנסה להתיר את הקשר הזה, כי הוא קשר גורדי. מה שיעבוד כאן זה רק חרב חדה.  קח מערבל בטון גדול וסתום את הבורות האלה, שאין להם סוף ולא תחתית.

אני לא כלכלן, אבל אני אומר במילים הכי פשוטות: באת לשנות? תשנה. עשה אחרת. כי מאותו הדבר היה לנו מספיק. יותר מדי.

אני לא כלכלן, אבל יש דבר אחד שלא צריך בו תואר אקדמי בשביל להבין אותו: זו לא הכלכלה – זו המדיניות. זו דרך החיים. זו ראיית העתיד. באת לשנות? נראה אותך משנה.

[related-posts title="מאמרים נוספים מאת טובי פולק"]

 

Print Friendly

על אודות טובי פולק

טובי פולק - יזם ועורך ראשי של "מגפון" - עיתון ישראלי עצמאי. לשעבר חבר מערכת מעריב, כותב, עורך, מנכ"ל ובעלים של חברת "תוכן העניינים בע"מ"
פוסט זה פורסם בקטגוריה מאמר מערכת, מאמרי עמדה, מדיני-פוליטי, עם התגים , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

5 תגובות על זו לא הכלכלה. זו המדיניות

  1. מאת כרמל‏:

    גם אני לא כלכלנית. אבל יודעת שהגרעון (השורה התחתונה) מורכב מההפרש בין הכנסות להוצאות.
    משום מה כל יועצי האוצר מטפלים תמיד רק בצד אחד אחד של המשוואה, כלומר בהוצאות. כל הגזרות שמאיימים בהן להטיל עלינו, שייכות להקטנת ההוצאות.
    ומה עם הגדלת ההכנסות?
    מדוע אנחנו לא שומעים על הגדלת המיסוי על חברות הענק שמשלמות רק חלקי אחוזים מס הכנסה? מדוע אנחנו לא שומעים כלום על הרווחים הכלואים? ועוד ועוד…
    המאמר נכון וצודק!
    מי שרוצה למצוא איפה הכסף לא יכול להמשיך ולחפש באותה הדרך בה הלכנו עד כה ויתרה מכך, הוא לא יוכל למצוא אותו כל עוד היועצים והלוחשים על אוזנו הם אותם אלו שעשו זאת גם לפני כן.
    כדי למצוא את הכסף, צריך להחליף גם את האג'נדה – וזה עוד יותר קשה אפילו.

    • מאת יזהר‏:

      אני דווקא כן כלכלן. לא דגול, בסה"כ תואר ראשון, אבל גם זה משהו. ואני לא אוהב שבא מישהו ואומר משהו כמו "אני לא מבין בנושא הזה אבל אני אסביר לכם…" ומתחיל להסביר ומיד אפשר לראות שהוא באמת לא מבין. זה מביך, וגם מיותר.
      נשאיר את המבוכה בצד. אבל זה מיותר כי זו הכלכלה. וכלכלה היא לא מדע מדוייק. לכן לכל בעיה יש יותר מפתרון אחד. ויש סיבות טובות מאד למה צריך לחזק את מי שאין לו. סיבות כלכליות. ויש סיבות טובות מאד למה צריך לקחת יותר ממי שיש לו. סיבות כלכליות. אגב – גם מוסריות, אבל מוסר זה עוד פחות מדוייק מכלכלה. בעצם זה כבר ממש לא מדע.
      אני לא אכנס לזה כאן. אבל בסה"כ אמרת כמעט בדיוק מה שביבי אמר היום. בוא נראה : "אנחנו יושבים פה," אמרתי, "יום אחרי יום, ומדברים על איזון התקציב, אבל התפקיד שלנו הוא לא לאזן גיליונות אקסל, אלא לעזור לגברת כהן." עכשיו נסה לקחת את הטקסט. "לא מדובר במספרים," אמר להם שר אוצרנו. "במילא – במספרים אני לא מבין. ומאחר וכלכלה זה מספרים אז גם לא מדובר בכלכלה. מדובר בגברת כהן שצריך לעזור לה." ומיד כבר לכולנו יותר טוב. לחלקנו יותר טוב כי אנחנו מבינים עם מי יש לנו עסק. בסוף הוא ישאיר את זה בידיים שלנו, ואנחנו נעשה מה שאנחנו יודעים. שזה מה שהיה. לחלקנו יותר טוב כי עכשיו נדבר על מוסר ועל מה צריך ונוכל ללכת הביתה השקט ולדבר על יציאה מעבדות לחירות. והמשק? עזוב. זה אקסל. מספרים. את זה נניח למומחים.
      והם הרי יעשו מה שהם עשו תמיד, וגם יחתכו את הקופון שלהם (כי גם את זה הם עשו תמיד).
      בקיצור: אין מה להתדר בחוסר ידע. אף אחד לא אוהב התבכיינות. ומי שלא רוצה להבין במספרים – שלא יתפלא אם לא סופרים אותו.

  2. מאת יפה‏:

    מישהו שכח שאת הכלכלה והשגשוג יוצר הציבור ולא העשירים. כל עוד ימשך חוסר האמון בין הציבור למדינה שנובע מהמשך המדיניות הלא צודקת והלא הוגנת הציבור ימשיך לא לפתוח את הארנק.

  3. מאת שרה‏:

    מסכימה עם כל מילה שלך. לדעתי, אין לתת לשר האוצר החדש אפלו לא מאה ימי חסד, הגיע הזמן שאדם עובד יוכל לספק את כל צרכיו וצרכי משפחתו ואף לחסוך ליום סגריר. זו כל התורה. לא רוצים או לא יכולים להעלות שכר? תורידו מחירים, אתם יכולים. למה צריכים לשלם מע״מ על מוצרי מזון? על דירה ראשונה כדי שתהיה קורת גג? על המים שאנו שותים והחשמל שאנו צורכים ושיחות הטלפון שלנו? רק אם יורידו מע״מ על שורה של מצרכים חיוניים כבר תורגש רווחה ותקציב המדינה ירזה באין ברירה. אחרת, הקיץ הזה יבעיר מדורות גדולות יותר מהמחאה החברתית ההיא שהולידה את לפיד ומרעיו.

  4. מאת איה שחם‏:

    כשרואים לאלו אורים ותומים הולך יאיר ללמוד את משנתו, כיצד אפשר להאמין כי ישנה את כיוון התהליכים שינקוט בה? הרי מן המפורסמות הוא שמי שחסר ידע, עומד ורוחץ את ידי מי שבעל סמכא בנושא. חבל שאין לו אפשרות להגיע ישירות למילטון פרידמן, אבי אבות הטומאה של כל אלה שאליהם הוא הולך היום.
    צדקת שרק בשינוי מדיניות ניתן לחולל מפנה. לשם כך יש צורך ביכולת להמריא מעל הקיים והנחשב לתורה מסיני. על פי ההתבטאויות של לפיד בנושאים שונים, הוא רחוק מאד מלהיות טייס, אפילו לא מטיס עפיפונים.