70 שנות זמר ישראלי: מסע בזמן עם הלהיטים של המדינה

אם בחרתם להתפנק בחג בבית, תוכלו לצאת למסע כיפי בזמן בלי לזוז מהכורסה: לפניכם מבחר אלבומים חדשים, שמתעדים 70 שנות זמר ישראלי. מהלהקות הצבאיות, הדודאים ושלמה ארצי, דרך איל גולן, חוה אלברשטיין ועידן רייכל ועד הפרויקט של רביבו, אברהם טל וסיון טלמור

Print Friendly

אף שחג הפסח מוכר כחג של טיולים בחיק הטבע, אם אתם נרתעים מפקקים מבאסים ומהחום (אולי אתם כבר אחרי), או סתם בא לכם להתפנק בבית, תוכלו לערוך בו מסע כיפי מבלי לזוז מהכורסה. כאן אין צורך בתרמיל או במקל. המבחר המגוון של אלבומים שהופיעו לקראת החג, מאפשר מסע מוזיקלי מהנה בזמן, המכסה 70 שנות זמר.

"חיילים יצאו לזמר – הלהקות חוזרות" ("פונוקול"). ראשיתו של מסענו באמצע שנות ה-40 עם "כל הדרכים מובילות לרומא". שירם הנוסטלגי של יצחק יצחק וצבי בר-יוסף, חברי "מעין זה", להקת הבריגדה היהודית, אם הלהקות הצבאיות, מזניק אוסף משולש רווי הפתעות של שירי להקות צה"ל, עם הסולנים המקוריים, חנה מרון ויוסי ידין, שאף לוחץ אקורדיאון. "רציתי שידעו ממה הכל התחיל", אומר עורך האוסף, אברהם זיגמן. זיגמן, מחבר השיר היפהפה "אלעד ירד אל הירדן", אסף ב-35 שנות עבודתו כעורך בקול ישראל הקלטות נדירות של שירי להקות צבאיות. כאן חוליה ראשונה בסדרת אלבומים. תתרפקו על "אליפלט", "חמסינים במשלט", אבל תחפשו את "מה אברך"או את "שמלה אדומה". כמתאבן, מובאים אחדים משירי "הצ'יזבטרון" (ובראשם "היו זמנים"), הספתח של להקות צה"ל.

"ישראל גוריון ואסף אמדורסקי שרים הדודאים" ("היי פידליטי"). מתקדמים עשור. אמצע שנות ה-50. שירי "הדודאים" – ההרכב שאז הקימו בני אמדורסקי וישראל גוריון, בהם "ערב של שושנים", "החליל" ו"טיול לילי", הפכו לנכס צאן ברזל. עתה מתאפשר גם לדור הצעיר להתחבר אליהם. אסף אמדורסקי, המאוד מוכשר, בא ממחוזות הרוק והאלקטרוניקה כדי לחבור לגוריון באלבום מעולה, המחייה את השירים מאז. גוריון במיטבו גם בגיל 77 והבן-של-בני, שהיטיב לעטוף את השירים בעיבודים עדכניים, מפתיע בשירתו, שבה מהדהד קולו הייחודי של אביו.

קובי רכט וקובי אשרת – "דברים השתנו" ("עננה"). שנות ה-60. מהן באים השירים הראשונים באלבום, שבו קובי רכט חוזר בקולו העמוק אל אהבותיו המוזיקליות. זהו אלבום כפול דו-לשוני מאתגר. הוא מגיש בו משירי פרנק סינטרה (וגם בתו, ננסי, עם לי הייזלווד), אלביס פרסלי, קרלי סימון ועוד, לצד "הללויה" של לאונרד כהן, בשפת המקור ובתרגומו לעברית. קובי אשרת, חברו משלישיית "שובבי ציון", הפיק מוזיקלית ומצטרף בקולות לרכט.

שלמה ארצי – "תתארו לכם" ("הד ארצי"). שנות ה-70. הן נפתחות עם "אהבתיה", שירם של תרצה אתר ויעקב הולנדר, שעמו זכה סולן להקת חיל הים דאז, שלמה ארצי, בפסטיבל הזמר – וכל השאר היסטוריה. אוסף משולש לקראת סיבוב הופעות שבפתח. מעמדו של ארצי כתמצית הישראליות מקבל בו משנה תוקף. שיריו, כ"הרדופים", "שדות של אירוסים", "תרקוד", גבר הולך לאיבוד", "חום יולי אוגוסט" ו"מנגב לך ת'דמעות", הפכו זה מכבר, כמו שאומרת הקלישאה, לחלק בלתי נפרד מפס הקול של חיינו.

אהובה עוזרי – "מעליי דממה" ("עבודה עברית"). כששלמה ארצי התגלה, החלה להירקם בכרם התימנים אגדת אהובה עוזרי, ש"המציאה" את הזמר המזרחי, אף כי הזמיר, ג'ו עמר, קדם לה. עוזרי שרה על החייל שלה, הפכה לזמרת אהובה, שקעה באלמוניות, התגלתה מחדש, איבדה את קולה וכעת, קורה לה נס. המפיק ניצן זעירא סחף אותה לפרץ יצירה מופלא וגייס זמרים מעולים – ובראשם חוה אלברשטיין, אהוד בנאי, ברי סחרוף וקורין אלאל – לשיר משיריה בהפקה מוזיקלית מופתית של שאול בסר הצעיר. כבוד.

"צלילי הכרם" – "חפלה עם בן-מוש" ("בן-מוש הפקות"). במקביל לעוזרי, עלתה מחפלות שכונתיות תופעת "צלילי הכרם". יוסי לוי (דקלון) הלהיב בשירתו, משה בן-מוש ליהטט בגיטרתו  ובאלבום הנוכחי הם שוב מאחדים כוחות ובתגבור הזמר אהרן ירימי, מגלים בצעד תימני קליל במחרוזות המקפיצות שלהם, מי המציא את הפטנט.

"הפרויקט של רביבו" – "התחלה חדשה" ("פליי רקורדס"). שנות ה-80. האחים רביב-רם וניר בן-מנחם, עם אלירן צור, מכים בברזל בעודו חם. חודשים לאחר אלבום הבכורה שבו פרצו מאלמוניות מוחלטת עם אלבום המחרוזות הנוסטלגיות שלהם, בקולות מצוינים ועם להט בעיניים, הם יוצאים באלבום המשך, שבו הם מארחים את חיים משה, יואב יצחק, ציון גולן ואלי לוזון, זמרי העשור ההוא.

דני רובס – "נוסע על כביש מהיר" ("עננה"). רובס החל את שנות ה-80 כנגן גיטרה מלווה, מדובלל שיער וזקן, של שלמה ארצי ובדרך אל האושר הפך לזמר סולן אהוב קהל. כעת, הוא מחמם את הלב באלבום הופעה עם להיטיו הגדולים, בהם "משהו חדש מתחיל", "פנים ושמות", "לא נרדמת תל-אביב", "איך הוא שר", "מכתב קטן" ו"גם נוסעת בעקבות האהבה", שהוא כתב ל-ורדינה כהן.

חוה אלברשטיין – "ואיך אצלך?" ("אן.אם.סי יונייטד"). אם נדלג היישר אל שנות ה-2000 נידרש להסיר את הכובע בפני חוה אלברשטיין, היוצאת באלבום חדש בדיוק שנה לאחר "סיפור אינטימי" שלה. כמעט יובל שנים מאז ראשית הקריירה, היא מגייסת כמפיק מוזיקלי את תמיר מוסקט הצעיר, חבר להקת "בלקן ביט בוקס", בעלת הצביון העממי, ומרגשת בשירים שהלחינה (יש גם לחנים של קורין אלאל וערן ויץ), שבהם היא מגלה רעננות גם באלבומה ה-53.

אייל גולן – "הלב על השולחן" ("ליאם הפקות"). גולן, חוליו איגלסיאס הישראלי, שמביא בביצוע מלא רגש את גרסתו ל"אתן לך" של איגלסיאס, ממשיך להמיס לבבות. כאן נראה שלא די לו לפלרטט עם מעריצותיו והוא איננו נרתע מלשיר את "ישראל", שיר אהבה למדינה, שכתב אביגדור קהלני והלחין עדי ליאון. מוזיקלית, עם מפיקים שונים, ובראשם תמיר צור, האלבום מעולה. לו הייתה הקפדה רבה יותר על המילים – מה הסיפור עם הקילומטרים בשיר "אוקיינוס"? – האלבום יכול היה להיות מושלם.

מוזיקת עולם במיטבה. רייכל. צילום: יובל אראל

הפרויקט של עידן רייכל – "רבע לשש" ("הליקון"). רייכל, האיש והפרויקט, מקרב עולמות רחוקים. כאן זמרים מרחבי הגלובוס שרים את לחניו בשפתם. מרתה גומז הקולומביאנית – בספרדית; זמרת הפאדו אנה מורה – בפורטוגזית; ויו פארקה טורה ממאלי – בצרפתית; אנדראס שול, זמר הקונטרה טנור הנהדר – בגרמנית ומירה עווד המקסימה שלנו – בערבית. את הפסיפס המוזיקלי המרהיב משלימים רייכל ועמו אמיר דדון, עידן חביב, תמיר נחשון, ליאת ציון וישי ריבו. מוזיקת עולם במיטבה.

אריאל הורוביץ – "הגיבורים שלי" ("התו השמיני"). להורוביץ דרך משלו. באלבומו השישי הוא מצדיע לגיבורים שלכאורה אין ביניהם קשר: המשורר הפרטיזן אבא קובנר והמשוררת לאה גולדברג, הרב מנחם פרומן, משלחת הסיוע אל נפגעי הרעש בהאיטי וגם הזמרים הנאבקים תחת מגף תרבות הרייטינג. האלבום נוצר בעקבות גילוי מכתב עידוד ששלחה מקבוצת כנרת סבתו, רבקה ספיר, לאמו, נעמי שמר, כשזו יצאה ללימודי מוזיקה בניגוד להחלטת המשק. הרוק הזרוק של הורוביץ נוגע.

ערן צור – "ערן צור ואנסמבל מיתר" ("התו השמיני"). סחתן על ההעזה. צור מטיל "פצצה" מוזיקלית. הוא קרא לדגל את ההרכב המוזיקלי ה"קלאסי" המצוין "אנסמבל מיתר" ובליוויו הוא מגיש את שיריו ובראשם "תמונה אימפרסיוניסטית". מנהיג ההרכב, עמית דולברג וזיו קוז'יקרו עיבדו מעולה.

מאור כהן – "החופש הגדול" ("נענע דיסק"). כאמן, מאור כהן הוא זיקית. מקפץ בין טלוויזיה ("ארץ נהדרת", זוכרים?), פרסומות והרכבים שונים עד כמעט להשכיח עד כמה הוא זמר בעל איכות קולית בולטת. 14 שנים לאחר אלבומו האישי (בדרך שר בודלר) האחרון הוא מרשים באלבום, בהפקתם המוזיקלית של פיטר רוט ושל טל מטמור, שבו הוא שר חומר משלו, עם "תוספות" מאת דוד אבידן.

כמו בימי "שוטי הנבואה". טל. צילום: יובל אראל

אברהם טל – "שושנה" ("הד ארצי"). "נתתי לעצמי כמה שיותר חופש באלבום הזה ו…הבנתי ששיריו יסחפו אותי ויגרמו לי לקום ולרקוד באולפן", אומר טל. גם אתם תרקדו עם האלבום הכיפי שלו, שבו הוא איננו צובר זכרונות של אחרים וחוזר להקפיץ את שומעיו כמו בימי "שוטי הנבואה".

גלעד שגב – "קולות הלב" (הפקה עצמית). די מוזר איך לא עומדת חברת תקליטים מאחורי זמר פשוט טוב כמו שגב. הוא שר את עצמו, מתכתב עם המקורות ושיריו ימשיכו להתסיס חוגגים בטקסי נישואין. הדואט שלו עם מירי מסיקה נהדר. הגימיק של שימוש בציורי מנשה קדישמן לא נחוץ.

עידן עמדי – "בזמן האחרון" ("טדי הפקות"). אלבומו השני של עמדי (שבא לאחר אלבומיהם של מורן אהרוני ואבי בן-אבו) מבשר גל של אלבומים מאת יוצאי "כוכב נולד" ו"דה וויס". הפשטות והכנות שלו  מהדהדות מהאלבום, שבו הוא נעזר במפיק העל לואי להב. עמדי ישיר ונוגע ללב כמו בימיו על הכוכב.

סיון טלמור – "לונה פארק" ("אן אם סי יונייטד"). טלמור, שכה הקסימה בעונה שעברה של "דה וויס", ממשיכה להקסים באלבום הבכורה שלה עם המפיק המוזיקלי יוני בלוך, שתפור לה בול. היא נשמעת נפלא בשירים השקטים והתיאטרליים. קלאסיקה בהתהוות – אני מוכן לחתום.

Print Friendly
פוסט זה פורסם בקטגוריה ד, מוזיקה, תרבות, עם התגים , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.