פייסבוק, זה העניין שעומד עכשיו בראש סדר הדיונים של משרד החינוך. לאחר שבנובמבר 2011 הוחלט על איסור גורף על חברויות ברשת החברתית בין מורים לתלמידים, עכשיו החליטו במשרד החינוך לרכך קצת את הגישה, כי בכל זאת –  פייסבוק זה קונסנזוס, ואפילו פוליטיקאים משתמשים בו, אז אולי כדאי להקים קבוצות לימוד סגורות עם פרופילים אישיים שייועדו לנושא (למרות שעל פי  חוקי צוקרברג אסור לפתוח יותר מפרופיל אחד לאדם), כי אם הילדים גם ככה מבלים יותר מדי שעות מול ה"לייקים" וה"שֵרים", אז לפחות שילמדו משהו על הדרך.

ממש לא מזמן, באמצע חודש  מרץ,  ניסה תלמיד כיתה ח' לחטוף נשק של מאבטח בבית הספר ואיים לרצוח את המורה שלו כי העירה לו בשיעור. בתחילת החודש חטפה מנהלת חטיבת ביניים  קללות, איומים, מכות וזריקת חפצים ממשפחה שלמה של תלמיד. שלושה ימים לפני זה, שני תלמידים פרצו את הבית של מורתם, השחיתו רכוש וגנבו 6,000 שקל,  ובחודש הקודם תלמיד החליט שזה סופר מצחיק להפשיט את המורה שלו באמצע בית הספר לעיני כל התלמידים.

פייסבוק, משרד חינוך יקר? המגניבות והמיינסטרים יפסיקו את השיגעון שמתחולל פה במערכת?

לפי סקר שנערך בשנה שעברה עבור ארגון המורים, יותר מאלפיים מורים סבלו מאלימות פיזית בגין תפקידם. לא קללות, לא צעקות – אלימות פיזית נטו. אז נכון, משרד החינוך לא רוצה שהתלמידים יהיו חברים של המורים שלהם בפייסבוק, אבל הוא כן רוצה שבקומבינציה מסויימת, שעוד לא ממש סגורים על איך היא תתבצע, המורים והתלמידים יתקשרו דרך רשת חברתית. כן, משרד החינוך,  פייסבוק הוא רשת חברתית. נרצה או לא, ורוב מה שנמצא בניוז-פיד שלנו זה תמונות ממסיבות,  פרסומים מסחריים, קצת פורומים מקצועיים ואולי גם כמה חברים שנונים. זה פייסבוק, ואמנם מתקדם בצעדי ענק, אבל עדיין לא דברי אלוהים חיים.

העולם היום הרבה יותר מדי פשוט לתפעול – אין יותר סודות: מי אתה, מה הטלפון שלך, איך נראה הרחוב שאתה גר בו ממצלמות גוגל, וגם אם לא רצית מספיק שחבר יתייג אותך אתמול בלילה שותה בירה, כבר יותר מדי אנשים יודעים על זה. אין פרטיות בכלל, אין אפשרות להסתיר, והדיסטנס הזה שפעם היה הכרחי ונורמלי בין מורה לתלמיד כבר לא קיים. המורים מאולצים להיות חברים של התלמידים שלהם כדי שיוכלו לקבל איזשהי סמכות עליהם, ואם תתבלו את כל זה בשכר נחות למורים ובראייה כללית מזלזלת על חשיבות המקצוע – הנה קיבלנו סטטיסטיקה של 2,000 מורים שחטפו מכות. נכון, יש עוד הרבה סיבות לאלימות שמופעלת, ובאופן כללי החברה שלנו – על תרבות הנהיגה שלה, תרבות הדיבור שלה ושאר התרבויות הקלוקלות שפיתחה – לא ממש מחנכת לסבלנות ואהבת האדם. אבל חוסר שמירת הגבולות האלו בהחלט לא תורם לשיפור המצב.

מורה לא יכול להיות בקשרים חברתיים עם התלמידים שלו, זה לא יוביל לשום מקום חיובי, אולי הוא יידע יותר על בעיות חברתיות של התלמיד, אבל ברוב המקרים זה ייגמר בזה שאחד התלמידים יצליח למצוא תמונה שלו או שלה בבגד ים. למה? כי זה מה שעולם הטכנולוגי הנהדר שלנו יצר.

איך מתמודדים ועדיין מצליחים ליישם חינוך ולימוד גם ברשת? באינטרנט יש עוד המון אופציות לתקשורת  חוץ מרשתות חברתיות. יש גוגל דוקס, אפשר לבנות פורום שלא מחובר לרשת חברתית ויש עוד הרבה מאוד שיטות אחרות. זה פחות אופנתי, זה פחות מגניב, זה אולי אפילו יאיר את פניו של משרד החינוך באור קצת מיושן, אבל יכול להיות שזה מה שצריך להיות – להחזיר את המורים להיות קצת פחות מגניבים, כמעט כמו פעם. אז, שגם קראו להם "המורה" ותלמידים אפילו עמדו כשהם היו נכנסים לכיתה.

אמנם אין צורך להחזיר את הגלגל לגמרי אחורה, אבל בסדר העדיפויות שבין מגניבות ברוח התקופה לבין מורה עם אישיות סוחפת וחיבור סמכותי ולא חברי, צריך לתת לאופציה השנייה להוביל. ואולי אז, בדחילו ורחימו, מהלא-מגניבות הזאת, מערכת החינוך תחזור להיות קצת שפוייה, ומורה לא יצטרך לקחת סיכון פיזי כשהוא הולך לבצע את תפקידו.

[related-posts title="עוד בנושא חינוך"]

_______________________________________________________________

• נעה שפיגל היא בעלת פאב ואשת תקשורת