בשקט בשקט, הרובוטים השתלטו על מוצב התוכן

כמו כפית שהופכת לאווירון, כמו התניה של 20 דקות על האייפד תמורת סידור החדר, כך אנחנו עסוקים במוצי-פוצי עם הרובוטים, בניסיון לשדלם לשים לב אלינו. הרובוטים מיצבו את עצמם בתור הדמוגרפיה הנחשקת ביותר בעיני אנשי המקלדת ובתור ספרני העולם

Print Friendly

הקלישאה שיום אחד בעתיד הרובוטים ינצחו נשחקה כל כך, שאפילו הוליווד כבר זנחה אותה. יש להניח שכולנו כבר השלמנו עם רוע הגזירה, יודעים את אשר צופן לנו העתיד, וכך כל שנשאר לנו, עד שיגיע אותו יום, זה להתרכז בקלישאות אחרות.

קלישאה חלופית: אנחנו נוטים לא להעריך כראוי את האוייב.

ניצחון כפול. רובוטים (צילום: Victor Habbick / freedigitalphotos.net)

נראה כי בלי ששמנו לב, בתחום אחד, הרובוטים כבר ניצחו. בתחום הכי מפתיע, תחום שלעולם לא היינו משערים שדווקא שם הם יבצעו את התקיפה הראשונה ויזכו לניצחון.

הם לא השתלטו על הכפתורים האדומים, וגם לא שמו את ידם על משאבי האנרגיה שלנו. הרובוטים ביצעו איגוף משמאל, בשקט בשקט, וכבשו את מוצב התוכן.

אנחנו עדיין קוראים ספרים. למרות שמבצעי ה"ארבע במאה" המעליבים של רשתות הספרים מרמזים שגם לכך אנחנו כבר מגלים התנגדות וממש צריך לפתות אותנו, כמו שמפתים ילד עם ממתק, לקנות איזה ספר, או ארבעה. גם עיתונים אנחנו עדיין קוראים, אפילו בגרסת הנייר שלהם לפעמים, אך גם כאן פיתחנו חיבה לסוג שבא בחינם. וזה לא מפתיע. אחת מההשפעות הכואבות ביותר של האינטרנט היא זילות התוכן. תוכן הפך מערך מוסף למובן מאליו. הזמינות וההיצע אונליין הפכו בעינינו את התוכן לדבר שמגיע לנו בחינם.

כמות ואיכות התוכן שזמין עבורנו באינטרנט מעוררות השתאות. טובי הכותבים בעולם, המוכשרים שבמדענים, המקצועיים שבמומחים, הוגי הדעות המובילים – כולם פורשים את משנתם עבורנו מעל דפי האינטרנט. סך הידע הפך לנחלת הכלל, ואפילו לא עצרנו לשנייה להכיר תודה, להעריך את האוצר האינטלקטואלי שנפל לחיקנו. ההפך הוא הנכון: הפנינו את כל תשומת ליבנו לגורי חתולים.

מוקסמים מכוכב פופ קוריאני שמנמן עם חיבה עמוקה לצבעים זוהרים

מסתבר שהרובוטים גילו קצת יותר רגישות מאיתנו, הוכיחו קצת יותר פקחות והבנה. בזמן שאנחנו מוקסמים מכוכב פופ קוריאני שמנמן עם חיבה עמוקה לצבעים זוהרים, או מנערה אמריקנית חיננית שאיזה יופי כבר למדה את כל ימי השבוע, הרובוטים עשו חושבים – והעבירו את עצמם טרנספורמציה מאויבי העתיד שיום אחד יקומו עלינו לכלותינו אל תפקיד הספרנים שלנו. בספריה של הרובוטים אין מדפים ארוכים עמוסי ספרים וביניהם מעברים שבהם נוכל לשוטט בנינוחות, להוציא ספר זה או אחר מהמדף, לעלעל, להחזיר, לקחת אחר ולהחליט בעצמנו מה בא לנו לקורא. לא. בספריה של הרובוטים יש רק חלון קטן בקיר, שדרכו הרובוטים מגישים לנו את מה שהם החליטו שנקרא.

בשיחה שהיתה לי באחרונה עם איש שיווק הוא אמר לי שאנחנו כותבים, בראש ובראשונה, לרובוטים של מנועי החיפוש, אותה ישות וירטואלית פוסט-מודרניסטית הידועה בשם .Crawlers בתור אחד שהמילה הכתובה היא מרכז חייו, שפרנסתו תלויה ביכולתו לחבר יחדיו מילים ומשפטים, זו היתה אמירה כואבת. אני תמיד חשבתי שאני כותב לכם. ככל שניסיתי להתנגד, להעמיד בפניו הסתייגויות וטיעונים מדוע זה לא נכון, ולא יאה, ומה פתאום, הוא התבצר יותר בעמדתו. זה המצב, אמר לי. אתה יכול להכיר בכך ולהתאים את עצמך, לקבל את העובדה שכשאתה כותב אתה חייב לקחת בחשבון את הרובוטים, או להיאחז נואשות באותו מדיום ארכאי ונידון לכלייה, הנייר.

זה היה באותו הרגע שהבנתי שהנה, אחת אפס לטובת הרובוטים, ולא סתם, עוד בגול עצמי (אם נמתח את המטאפורה הזו עוד קצת נגיד שהגול העצמי הובקע ע"י השוער, או השוערים, סרגיי ולארי).

תעשיה שלמה חיה ונושמת ומגלגלת סכומי כסף דמיוניים מ"להביא בחשבון את הרובוטים". המינוח המקובל לכך, הנוטוריקון השולט, הוא SEO – תורת המניפולציות שאנחנו עושים לרובוטים. אין שום דרך אחרת לתאר את  זה. כמו כפית שהופכת לאווירון, כמו התניה של 20 דקות על האייפד תמורת סידור החדר, כך אנחנו עסוקים במוצי-פוצי עם הרובוטים, בניסיון לשדלם לשים לב אלינו.

אנחנו מנסים לגרום לרובוטים לשים לב אלינו. אנחנו כותבים את התוכן שלנו, את המחשבות שלנו, המחקרים שלנו, התובנות שלנו, הדברים שלמדנו ואנחנו רוצים שגם אחרים ילמדו, בצורה שתמצא חן בעיני הרובוטים,  בראש ובראשונה. כי אם הרובוטים מעקמים את אפם לנוכח התוכן שלנו, מפנים את גבם וזוחלים למחוזות אחרים, שם התוכן ידידותי יותר לרובוטים – עמוס במונחים פופולריים, חזרות מכוונות וקישורים – הם לא יגישו את התוכן שלנו דרך החלון הקטן שבקיר.

הניצחון פה של הרובוטים הוא כפול: הם גם מיצבו את עצמם בתור הדמוגרפיה הנחשקת ביותר בעיני אנשי המקלדת, וגם תפסו לעצמם את תפקיד ספרני העולם. וההשפעה ניכרת. אנחנו כותבים קצר יותר, פשוט יותר, משתמשים באותם מונחים ומילים שכל האחרים משתמשים ומקפידים לכתוב על נושאים פופולריים. רובוטים כנראה אוהבים הומוגניות.

כמו שהקניונים איחדו את הטעם שלנו בלבוש ובעיצוב הבית (בכל הקניונים תמיד ישנן אותן חנויות, אותם מותגים), כך כעת הרובוטים זוחלים יומם וליל כדי לאחֵד, לפשט ולתחום את סך הידע שלנו. חבל, כי לאינטרנט היה פוטנציאל לא רע דווקא לכיוון ההפוך.

אותו איש שיווק כנראה ששם לב לדכדוך שאפף אותי. הוא שלח לי את השיר הבא, אולי כעלה של זית, או כפחית של שמן WD40.

[related-posts title="עוד בנושא טכנולוגיה"]

Print Friendly

על אודות אסף דודאי

חי בניכר למעלה מעשור, בניו-יורק וטוקיו. עם רקע בספרות (אמריקנית של המאה ה-20) מצד אחד, ועבודה מודרניסטית בנבכי האינטרנט מצד שני, דודאי מנסה למצוא את האיזון הנכון ומאמין שהישועה תבוא מהמילה הכתובה.
פוסט זה פורסם בקטגוריה ג, חברה וסביבה, חינוך, מאמרי עמדה, מחשבים ואינטרנט, עם התגים , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על בשקט בשקט, הרובוטים השתלטו על מוצב התוכן

  1. מאת ארבם‏:

    מה חדש?
    אדם כותב יצירת מופת ספרותית – הצליח למכור את כתב היד למו"ל (!) וספרו יצא לדפוס – 500 איש קנו.
    חברו המקושר כותב זבלון סוג ז' אך דואג שהמו"ל שלו יפרסם הספר ברדיו ובנקודות מכירה בחנויות – 50,000 איש קנו רק בפסח האחרון.
    אותו הדבר באינטרנט –
    רוצה להעלות לרשת יצירת מופת אישית ישר בפנים וללא פשרות? לך על זה.
    רוצה שאנשים גם יחשפו ליצירה שלך מעבר ל-4 לייקים של בני משפחה? אז כדאי שתתחיל לחשוב גם על מה אנשים אוהבים ורוצים וגם על איך לתת להם את זה – ואיך לשווק להם את זה.