Skip to content

"כיסא פנוי" / ג'יי. קיי רולינג – סקירה וביקורת

למרות שהעלילה מתרחשת באנגליה ובעיירה קטנה, מתקבלת התחושה כי הספר נכתב בישראל 2013, והביקורת החברתית המובעת בספר יכולה בהחלט לשמש מאמר ביקורתי בעיתון של מחר
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

כיסא פנוי נפתח במותו הפתאומי של בארי פרבראדר, חבר המועצה המקומית של העיירה פגפורד. הספר אמנם מלווה את הבחירות למועמד שימלא את הכיסא הפנוי של בארי במועצה, ובתוך כך מציג פסיפס של דמויות צבעוניות בנות העיירה, אולם הבחירות למועצה הן שוליות להתרחשויות בספר, ספיחים המאפשרים לחשוף את הצביעוּת והיריבוּת המבעבעת בקרבם של אנשי העיירה ואת המתח המתקיים בין גאווה מקומית להיותם בני העיירה לבין פרובינציאליות חסרת מודעוּת עצמית. כמו כל ספר שלא נכתב בישראל, גם "כיסא פנוי" צריך לדלג תחילה על שתי משוכות: ראשית, הספר, שעלילתו מתרחשת בארץ אחרת, מתאר עולם שזר לקורא ולמושגים שהוא מכיר. תחושת ניכור זו מוכפלת כאשר הקורא חש שהספר לא מדבר אליו ועליו, ומועצמת בהוויה הישראלית, המשוקעת בראליזם ובמציאות חיינו הטובענית.

אולם למרות שהעלילה מתרחשת באנגליה ובעיירה קטנה, ומעבר לדפוסים אוניברסליים כמו אהבה רומנטית או יחסי הורים וילדים, מתקבלת התחושה כי הספר נכתב בישראל 2013, והביקורת החברתית המובעת בספר יכולה בהחלט לשמש מאמר ביקורתי בעיתון של מחר. המשוכה השנייה היא בכך שעל התרגום לשקף ככל הניתן את שפת המקור, על הדיוקים המצויים בה, כפלי המשמעיות הטמונים בה ושלל רבדיה ומעמקיה, כך שהקורא לא ירגיש שהעברית שהוא קורא נגרסת בפיו כחצץ. נראה כי את משוכה זו המהדורה העברית צלחה. אמנם כקוראי עברית לא נוכל לדעת מה הפסדנו, אך נדמה כי תרגומו המוצלח של אסף גברון הצליח במשימתו העיקרית, והיא להעביר לקורא הבינלאומי את ההרגשה כי הוא ועמיתו האנגלי נושמים שניהם את האוויר המקומי של העיירה פגפורד.

רולינג קנתה את תהילתה בסדרת ספרי "הארי פוטר", ופרט זה תמיד ילך לפניה לכל מקום אליו תפנה. קשה שלא להתרשם מהמעבר שרולינג עושה בין ספרות פנטזיה לילדים לבין כתיבה ראליסטית למבוגרים ומהשליטה המלאה שרולינג מפגינה בכל אחד מהז'אנרים. למעלה מכך: נראה כי העובדה שראשית כתיבתה של רולינג בפנטזיה לילדים, רק שיבחה את כתיבתה. מצד אחד, ככותבת פנטזיה שנדרשת לברוא עולם יש מאין, ולדקדק בכל פרט ופרט בעולם שיצרה, רולינג שולטת בכל הדמויות ועלילותיהן כמו מפעיל מריונטות בתאטרון בובות, בעוד ישנם ספרים שזונחים ברשלנות או בפזיזות את עלילות המשנה ומשאירים מאחוריהם הרבה קצוות פרומים. זו לא רק שאלה של דיוק והקפדה של הסופר; אותו הלך רוח המלווה את הסופר שמורגל לברוא עולם פנטזיה שלם, מלווה אותו גם בבריאת מציאות על כל הסתעפויותיה.

אולם נראה כי הברכה הגדולה ביותר בשורשיים הספרותיים של רולינג היא העובדה שהתחילה לכתוב לילדים ולאו דווקא כתיבת פנטזיה. לא אחת נדמה כי סופרים רבים מצטיינים בכתיבה מנקודת המבט שלהם, כמבוגרים, ומתקשים לסגל לעצמם את נקודת המבט של האחר, ובאופן ספציפי יותר – המבט של הילדים. אצל רולינג, לעומת זאת, הילדים תופשים נפח רחב מהסיפור. הם גם מרכזיים יותר בעלילה ומסיעים את הסיפור, אך בעיקר יש בספר הבנה לשפה ולתרבות המיוחדים של הילדים, ובהתאם לכך, לפער בין אלו לבין השפה והתרבות של הוריהם, ולהתנגשויות הנוצרות כתוצאה מהפער בין התרבויות.

עם סיום קריאת הספר חשתי ריק מסוים. כמו בסדרת "הארי פוטר", "כיסא פנוי" הוא ספר עב כרס המפרנס למעלה מ-550 עמודים. בהתחלה חשבתי כי הספר לא יותיר עליי רושם, שכן במשך כ-400 העמודים הראשונים העלילה בספר דלילה מדי והוא חסר תובנות משמעותיות. חשבתי, שקריאת הספר תהיה מסוג היעדים שהאדם מציב לעצמו, שמח שהוא עמד בהם, אך רגע לאחר מכן מבין כי היעד אליו הגיע הוא יעד מדומיין, מלאכותי, וחש ריק גדול. אולם בשליש האחרון של הספר מתרחש השינוי שגורם לקורא להיבלע בתוך הספר, לאו דווקא מתוך מתח וסקרנות אלא מתוך הזדהות, וכך על כל דף שקראתי חשתי צער, ואף בדפים האחרונים חיפשתי אמתלות שונות כדי שלא לקרוא, כך שאיהנה מקריאת הספר לעוד זמן מועט. ולכן עם סיום הספר הרגשתי מרוקן; הרגשתי שאיבדתי חבר.

כיסא פנוי,  מחברת ג'יי. קיי רולינג,  הוצאת עליית הגג ומשכל, 2013, 558 עמודים, תרגם: אסף גברון

2 Comments

  1. udineuman
    8 באפריל 2013 @ 19:54

    הי טלי,
    תודה רבה על התגובה.
    ההערה/ הצעה שלך נכונה, אבל השוואת התרגום למקור חורגת מהיריעה הקצרה של כתיבת סקירה וביקורת. כפי שציינתי, התחושה שלי הייתה של "תרגום שקוף", כזה שמסתיר כמה שניתן את קיומו ומנכיח את שפת המקור.
    לעניין הביקורות המעורבות, אני משתדל מאוד שלא להיחשף לביקורת לפני שאני קורא ספר ומחמיר עם עצמי גם שלא לקרוא את דברי השידול שבכריכה האחורית, כך שאכנס לספר טבולא ראסה. הספר אולי לא "יצירת מופת", אולם אני בהחלט נהניתי מקריאתו.

  2. טלי אבישי
    2 באפריל 2013 @ 21:05

    כשמדברים על תרגום, כדאי להשוות את הספר המתורגם למקור. כבר ראינו כל מיני דברים מוזרים בתחום זה: החל מתרגום מילולי, שבו ניתן היה לתרגם בחזרה מהעברית המגומגמת לאנגלית המדוייקת, דרך תרגום טוב שתרגם את משמעות הדברים והקונוטציה שלהם, וכלה בתרגום שהוא לכשעצמו נפלא, אבל השוואה למקור מראה שהמתרגם למעשה כתב מחדש חלקים מהספר (ולעתים ה"תרגום" עולה בהרבה על המקור). מעניין איזה משתי האפשרויות האחרונות נכונה כאן, במיוחד לאור העובדה שהמקור זכה לביקורות מעורבות.

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן