בבית החולים אמרו לנו לקחת שמן פרפין ולחכות ליציאה. בערב לא היתה לי יציאה, למרות שקינג ממש התחנן. הוא לחץ על בטני, וכדוגמה אישית התיישב כאילו שהוא צריך לשירותים, עד שהשכנה מוועד הבית עברה לידינו. יומנו של ג'ורג', הפרק האחד-עשר
פחות מדקהזמן קריאה: דקות
הפרק הראשון: תחילתה של ידידות מופלאה?
הפרק השני: אני כלב רחוב ממוצא אמריקני
הפרק השלישי: האיש הנחמד שנכנס מהחלון כדי לשחק איתי
הפרק הרביעי: אפרטהייד! זה מה שזה. אבל יש לי חלום
הפרק החמישי: תפריט טעימות: בין עץ דובדבן לחמין של שבת
הפרק השישי: הרפתקאות בפארק: מפגש עם פרחח עירוני
הפרק השביעי: "אני תורם אותו, הוא יהיה כלב שמירה נהדר"
הפרק השמיני: אתם לא תאמינו מה מצאתי בפארק!
הפרק התשיעי: "בוא נלך, לא ראינו ולא שמענו ולא הרחנו כלום"
הפרק העשירי: "אני חושבת שהמפלצת אכלה חוט ומחט"
כזכור, בלעתי מחט (החוט היה טעים). בכניסה לבית החולים בבית דגן עצר אותנו איש. קינג הסביר שזה מקרה חירום ושאני צריך לעבור ניתוח. האיש פתח את השער ונסענו לחדר המיון (התפלאתי שהיה זה בית חולים שאפשר גישה לכלבים, כנראה אלה אנשים מאד נאורים). הגענו לקבלה, ומשום שזה היה שבת, לא היו הרבה חולים, מלבד כלבת סן ברנרד שהיתה זקוקה לניתוח לאחר שבלעה מוצץ. פתחו לי תיק והתבקשנו להמתין בחדר הקבלה. רופא מתמחה קיבל אותנו וערך לי בדיקות מכף רגל ועד ראש.
אחר כך שוב לקחו אותי לשולחן קר. רופאה צעירה ויפה עשתה לי עוד צילום. הפעם רק בקיבה. "כן, זה חוט ומחט", פסקה הרופאה. "היא כרגע בקיבה, אני לא מציעה לנתח אותו. ניתוח זה צעד טראומטי, ואם ניתן, הייתי רוצה להימנע מכך. ניתן לו פרפין, חומר מרכך, שינקה לו את הקיבה, בתקווה שישטוף את המחט החוצה".
קינג לא הוריד את עיניו מהרופאה הצעירה. "שיאכל רק אוכל רטוב. בכל יציאה תבדוק אם המחט יצאה", אמרה. "אם זה לא ייצא עד מחר באחת – תחזור. אם תראה כל שינוי במצבו במשך הלילה, תחזור מיד".
קינג דיווח לקובי, שלא היה מרוצה מזה שלא ניתחו אותי, מה שלא עודד את קינג במיוחד. בערב לא היתה לי יציאה, למרות שקינג ממש התחנן. הוא לחץ על בטני, וכדוגמה אישית התיישב כאילו שהוא צריך לשירותים, עד שהשכנה מוועד הבית עברה לידינו.
הפוטון לא מספיק גדול לשנינו
אחרי שעה קינג התייאש והסכים לעלות הביתה. בלילה הזוג לא נתנו לי להירדם. כל חצי שעה אחד מהם היה מתעורר, מעיר אותי ושואל אם אני מרגיש טוב. אחרי שעתיים, הלכתי לישון בפוטון. איך שנרדמתי, ג'ין הגיעה והתכרבלה לידי. אחרי שנרדמה, עברתי לספה בסלון, הפוטון לא מספיק גדול לשנינו. קינג הצטרף אליי לספה, ואחרי שנרדם, נותרה לי רק אופציה אחת: ללכת לישון לבד במיטת המלכות.
עם אור ראשון נכנס קינג והעיר אותי. "בוא, הולכים לחרבן", אמר, "אני לא עומד בזה יותר".
ירדנו לדשא. קינג התחיל עם ההצגות שלו וניסה לשכנע אותי שכדאי לי. אבל אצלי, מה לעשות, בשעה כה מוקדמת של הבוקר עדיין אין תזוזות. אז אחרי שעה עלינו למעלה. קינג האכיל אותי ברבע קילו נקניק, קופסת קוטג' ושתי ביצים.
אחרי 20 דקות נעמדתי ליד הדלת וירדנו לגינה. אם הוא לא היה עומד מעליי כה קרוב, אולי הייתי מצליח לעשות זאת קודם.
בסוף זה יצא. קינג עזב אותי לנפשי והתחיל להתעסק עם יציאתי. באמצעות שקית ניילון לקח את כל התכולה והכניס לצלחת נייר חד פעמית. עם שני מקלות ערך בדיקה מדוקדקת של הממצאים. לאחר כרבע שעה הגיע למסקנה שהמחט לא יצאה. הוא ניסה לשכנע אותי להפיק עוד יציאה. לא היתה.
גם כשעטתה כפפת גומי לא הבנתי מה הולך לקרות
עד השעה 12:00 המחט לא יצאה, אז נסענו לבית החולים בבית דגן. הרופאה הצעירה קיבלה אותנו בשמחה. הפעם צילמו לי את האגן. "אתה רואה", אמרה הרופאה היפה, "המחט נמצאת בדיוק בקצה המעי, אני חושבת שאוכל להוציא אותה".
לא הבנתי בדיוק כיצד היא מתכוונת לעשות את זה.
גם כשעטתה כפפת גומי על ידה לא הבנתי מה הולך לקרות. היא ביקשה מקינג להחזיק אותי על השולחן. התחלתי להרגיש שעומדים לבצע בי איזה מעשה. הרופאה החלה לחטט לי במקום שאף אדם או חיה טרם ביקרו.
קינג שכנע אותי שזה לגיטימי, שזה למטרה טובה. גם הוא מעט הופתע והביט בהשתאות על הרופאה שתוחבת את ידה לתוכי.
"תסלחי לי על השאלה, אבל האם זה מעורר אותו?"
"לא כמו את הבעלים שלו", חייכה הרופאה.
קינג שתק פתאום. לא קל להשתיק אותו.
הרופאה ביקשה מקינג שיעביר לה את הפינצטה. את זה הרגשתי, אבל לאחר שנייה שרתה על כולם הקלה גדולה. "הנה זה", אמרה הרופאה והציגה בגאווה חוט ומחט. הרופאה הכניסה את זה לתוך כוסית פלסטיק קטנה עם מכסה. "שתהיה לכם מזכרת", אמרה.
ההקלה שלי, מסתבר, הכבידה מאוד על ארנקו של קינג. בקבלה אמרו לו שהוא צריך לשלם 1,200 שקלים, קינג ביקש לשלם בתשלומים. הוא ביקש לדעת אם יתרום את גופתי למדע, האם יקבל הנחה. הפקידה לא ענתה.
כל הדרך הביתה הסביר לי קינג מה אפשר לקנות ב-1,200 שקל. "זה אוכל בשבילך לשלושה חודשים, זה עצמות לשנה, זה טיפול נגד פרעושים לשנתיים, רצועות לכל החיים".
בדרך חזרה עצרנו אצל קובי. קינג הראה לו את המחט. "כמה אני חייב לך", שאל קינג באדיבות.
"900 שקל", השיב קובי.
"על מה?" שאל קינג בפחות אדיבות.
"כל צילום זה 300 שקל", אמר. "עשינו אחד של חלל הפה, ואחד של הוושט, ולבסוף מצאנו אותה רק בקיבה".
"אז למה לא התחלת בקיבה, היית חוסך לי 600 שקל?", התלונן כהרגלו קינג.
קינג הוציא את כרטיס האשראי שלו. כשיצאנו החל שוב בהרצאות, והפעם נושא ההרצאה היה מה אפשר לעשות עם 2,100 שקלים. "עוד כמה שקלים", אמר, "ויכולתי לזרוק אותך ולקנות לברדור חדש לגמרי, עם תעודות!".
כשחזרנו הביתה שאל את ג'ין: "את רוצה את החדשות הטובות או הרעות".
"הרעות", אמרה ג'ין,
"צריך לבטל את סוף השבוע באילת, קינג בלע מחט בשווי 2,100 שקל".
"ומה הטובות?" התעניינה.
"שילמתי בשלושה תשלומים בלי ריבית".
המחט הועמדה כמוצג מוזיאוני מעל הטלוויזיה, רק בשביל לעשות לי נקיפות מצפון. על הקופסה הדביק קינג מדבקה: "מזכרת מסוף שבוע בבית דגן".
המשך: תוכנית חירום: טיפול בהתמכרות שלי לכדורים