הבנאליות של הרוע

הסרט החצי ביוגרפי "חנה ארנדט" מציג את דמותה השנויה במחלוקת של הפילוסופית היהודיה הנודעת, שניסתה "להבין" את התנהגותו של אייכמן ואת פשעי הנאצים

Print Friendly

[rating=3]

"חנה ארנדט" הוא סרט חצי ביוגרפי על אודות המבקרת ובעלת התיאוריה הפוליטית, חנה ארנדט, אשר פרסמה כתבה ששינתה את החשיבה האנושית בשנות ה-60 של המאה הקודמת – והובילה את אנרדט לתהילה עולמית (וחלק אף יחשבו להשמצה עולמית). ארנדט סיקרה עבור המגזין ניו יורקר בשנת 1961 את משפטו של אדולף אייכמן, הצורר הנאצי שנמלט ונתפס על-ידי המוסד הישראלי. היא הטביעה את המושג "הבנאליות של הרשע", עובדה שעוררה זעם רב בזמנו, כאשר כמה מנהיגים יהודים חשבו שארנדט אינה ביקורתית מספיק כלפי אייכמן, בזמן שניסתה להבין את התנהגותו ואת פשעי הנאצים לאורך התקופה.

בין אור לחושך. סוקובה. באדיבות סרטי יונייטד קינג

המאבק בין אור לחושך, כחלק ממסע הלימוד העצמי של חנה אדנדט, מהווה את סצנת הפתיחה של הסרט. קרן אור של פנס בוהק על דרך צידית סמוך לבואנוס איירס בעת תפיסתו של הפושע הנאצי, אדולף אייכמן, על-ידי המוסד הישראלי, מתחבר לניצוץ הזוהר של רצף הסיגריות האינסופי של גיבורת הסרט, ומשתלב לאחר מכן באורות הכרך של ניו יורק.

כאן הצופים לומדים, כי זוהי עיר מגוריה של המהגרת היהודיה, חנה ארנדט, שמצאה עצמה כמרצה לפילוסופיה במכללה מכובדת לאחר שנמלטה בזמן מגרמניה. "ארצות הברית מהווה גן עדן עבורי", אומרת חנה ארנדט (ברברה סוקובה, "האישה האחרת") לסטודנטים שלה.

ביטחון עצמי ומבטא כבד הם המרכיבים העיקריים באישיותה של האישה האייקונית המשוחחת לאורך הסרט עם הסופרת מארי מקרת'י (ג'נט מקטיר, "הבית הלבן", "אלברט נובס"), ובסצנות הפתיחה מופרעת כל הזמן על-ידי המזכירה שלה, לוטה קוהלר (יוליה ינטש, "המחנכים") בשל שיחות טלפון נכנסות. ברקע גם מוזכר בעלה האוהב, היינריך בלוכר (אקסל מילברג).

סיקרה את משפט אייכמן. סוקובה. באדיבות סרטי יונייטד קינג

בעת משפט אייכמן על חנה לטפל באינספור מסמכים והררי ניירת המתעדים את המשפט של "המומחה לענייני יהודים" הנאצי. שחזורים רבים בוצעו לכלוב הזכוכית בו ישב אייכמן, וכן למספר עדויות הקורבנות.

עם זאת, לב הסרט הוא ניסיונות ההאנשה של ארנדט בהקשר לסיבות הפשיעה הנאציות, כשהיא שואלת על מי באמת הייתה האחריות. מאמרה "אייכמן בירושלים" בניו יורקר זוכה להתנגדות רחבה ולאינספור מכתבי שנאה.

הסרט מלווה במספר פלאשבקים ומחזיר את הצופים למערכת היחסים של ארנדט עם הפילוסוף הנאצי, מרטין היידגר (קלאוס פול), שעם השנים היה המורה שלה וגם המאהב שלה. לאחר המלחמה, להיידגר לא היה נימוק על מעורבותו במפלגה הנאצית, ומשפט זה מהווה נקודת מפץ בסרט.

הבמאית מרגרטה פון טרוטה ליהקה את הכוכבת ברברה סוקובה, שאיתה היא עובדות כבר 30 שנה – והשתיים יצרו סרט פילוסופי ראוי אך לא ענק, המציג אישה המכלה את רוב זמנה מול המצלמה בעישון סיגריות, יושבת מול מכונת הכתיבה או מבלה במסיבות עתירות מזון. דמותה של ארנדט מצטיירת כאישה חושבת ולוחמת הנאמנה למחשבתה כי צריך להלחם באמצעות מילים – וזאת היא מסבירה גם בנאום מבריק לתלמידיה. דבקותה בהוכחת טענותיה דרך חשיבה חכמה אולי לא מצליחה לשנות רבים מקהל הצופים בסרט, אך בהחלט הצליחה להשפיע על הלך המחשבה של תקופתה.

השימוש החוזר ב"חנה ארנדט" בין אור לחושך, המבדיל בין הצדדים השונים, הוא בעצם אנלוגיה למטבע הדו-צדדי לנימוק הפשעים הנאצים ולדרך החשיבה האנושית ככלל.

Print Friendly

על אודות שי שגב

שי שגב משמש כמבקר הקולנוע והטלוויזיה של מגפון. בעבר הרחוק למד קולנוע ותקשורת, ואף גמע קילומטראז' מכובד כבמאי ותסריטאי טלוויזיה. בשנים האחרונות משמש ככתב היין האלכוהול של Ynet, עורך מגזין יין וגורמה, מגזיני תעופה, תיירות ומלונאות מובילים. בעבר שימש כעורך הכלכלה והמזון של מגפון, עורך ראשי של מגזין הנדסת מים, כתב מסעדות ומבקר היין של ידיעות אחרונות, גלובס, מגזין Timeout ודרך האוכל. שגב כבר הספיק לכתוב ולערוך חלק מאתרי המזון, ביקורת המסעדות והיין המובילים בישראל, תוך היותו שופט יין ומזון בתחרויות בכל רחבי העולם. בזמנו הפנוי, מכהן כיו"ר ועדת היין של האקדמיה העברית ללשון. בזמנו הלא פנוי, משמש ככותב נאומים לבכירי ממשל ולראשי חברות בארץ ובעולם.
פוסט זה פורסם בקטגוריה ד, סרטים, תרבות, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.