משלחת צה“ל בהובלת הרמטכ“ל, רא“ל בני גנץ, צעדה היום (שני) ב“מצעד החיים“ ממחנה ההשמדה אושוויץ למחנה ההשמדה בירקנאו, שם יתקיים טקס מיוחד. המסורת ל“מצעד החיים“ החלה כבר בשנת 1988, במהלכה צועדים קצינים וחיילים לצד ניצולי שואה וצעירים מישראל ומהעולם, את שלושת הקילומטרים שבין שני המחנות.

מוקדם יותר היום סיירה משלחת צה“ל ברובע היהודי בקראקוב שבפולין. במהלך הביקור, בשעה 10:00 בבוקר (שעון ישראל), עמדה המשלחת דקת דומייה במקביל לצפירת הזיכרון שהדהדה ברחבי ישראל, לזכרם של הנספים בשואה.

הרמטכ“ל, רא“ל בני גנץ, אמר היום במהלך הסיור: ”אני לא יכול שלא לחשוב לפעמים איך ולמה אנשים נתנו כל כך הרבה מעצמם לדבר שהוא לא פרטי שלהם, אלא מאוד גדול. צריך לדעת איך לעשות את האיזון הזה בין לתת מעצמך למשהו שהוא גדול ממך, של החברה, לבין לשמור לעצמך את האישי שלך. אנחנו כל הזמן צריכים לזכור שאנחנו חלק מטרנד היסטורי גדול ויחד עם זאת שיש לנו את מה ששלנו, עליו אנחנו בונים“.

דברים שנשא הרמטכ"ל במצעד החיים:

בראשית תולדות עם ישראל, מסופר שאלוהים הבטיח לאברהם אבינו: הדרך תהיה קשה. המסע יהיה רצוף אויבים וסכנות. אך בסופו של דבר, תצלחו את המכשולים וידכם תהיה על העליונה. אתם תגיעו לארץ ישראל, למודי שכול ומלחמה, ובידיים שאחזו במגן ובחרב תיטעו עץ ותקימו בית.

הצעד הראשון שעשה אברהם אבינו לאחר הברית הזו, כשבלבו ההבטחה, היה הצעד הראשון במצעד החיים. הצעד הראשון במצעד חייו של העם היהודי.

במקום שבו אנו עומדים היום, לפני רגע קצר במושגי חייה של אומה, נשאו בני העם הזה את מבטם השמימה, אל אותם השמיים שבהם הביט אברהם. יחפים בכפור ובשלג, בשעתה האפלה ביותר של האנושות, לא הצליחו למנות את הכוכבים דרך עשן המשרפות. באותה שעה, נדמה היה להם שמצעד המוות הוא סופו של המסע. שכל המאורות כבו.

את כברת הדרך הזו במסע הקוממיות של עמנו, אנו סוללים כפרטים שהתחברו לקבוצות; כקבוצות שהתאחדו ללאום; כגוף אחד המורכב מאינספור בודדים, "כחול אשר על שפת הים", שהתגבש באמונה בצדקת הדרך, בשותפות הגורל, בתקווה. גם היום אנו ממשיכים לסלול את הדרך – גם כאן במצעד הזה, ברגע זה במדינת ישראל, ובדרכו של כל אחד מבני העם היהודי באשר הוא.

זהו מצעד החיים של עם הנצח – מערש הולדתנו ועד היום; משואה לתקומה; דרך גבורת ישראל!

היום נוכחים בינינו מפקדים השותפים לפרק זה במצעדנו. אלה לוחמים שראו את חבריהם נופלים לצידם בשדה הקרב, כשפעימת לבם האחרונה פועמת באותה תקווה של הילד מהגטו. המפקדים הללו יודעים כי כל פסיעה במצעד החיים והגבורה עלתה לנו במחיר דמים כבד. הם יודעים, כפי שיודע כל חייל ומפקד בצה"ל, כי אין גבורה כגבורת הלוחמים בקרב. אך לצידה קיימת גם גבורת ההישרדות וכוח הרצון – גבורת היום-יום שקיימה את עמנו דרך זוועות השואה; היכולת לשמור על צלם אנוש בצל האכזריות והסבל.

בתקופת השואה בלטה הגבורה האנושית של עמנו מול פשיטת הרגל המוסרית של צבא גרמניה. היום אני ניצב כאן כמפקדו של צבא ההגנה לישראל, לעם היהודי, שמעבר להיותו צבא לוחם, דרוך, מיומן ומקצועי, הוא צבא ערכי ומוסרי: הוא צבא שבסיס עוצמתו – הכוח שמניע את הטנקים ואת המטוסים המתקדמים ביותר שברשותנו  – הוא עוצמת האדם, צלם האנוש; הוא צבאה של מדינה דמוקרטית שבבסיס חוקיה וערכיה כבוד האדם; הוא צבא שמושיט יד לשיתוף פעולה מקצועי, בין-לאומי, עם צבאות העולם המתקדמים, אשר חולקים עמו את ערכיו. עדות לכך היא צעידתנו המשותפת היום – שלי ושל הרמטכ"ל הפולני – מאושוויץ לבירקנאו.

אני עומד כאן כמפקדו של צה"ל, בראש ובראשונה. במצעד החיים של 2013 ובמצעד חייו של עם ישראל. אך בדרכי לכאן, מאושוויץ לבירקנאו, אני צועד גם במצעד החיים של משפחתי. אני צועד גם כבנה של מלכה גנץ, זכרה לברכה, שאולצה לרוץ בצעדת המוות למחנה ברגן-בלזן, שם אביה נרצח פשוט משום שלא היה יכול  להדביק את הקצב.

אני צועד כבנו של נחום גנץ, זכרו לברכה, שהיה פליט בתקופת השואה, העפיל ארצה, לחם למען עצמאותה של המדינה והקים יחד עם שבעים שורדי שואה נוספים מושב לתפארת.

אני צועד כבנם של בני דור הבונים והמייסדים; כשותף לרויטל, נצר למשפחת לוחמי הגנה ותקומה; כאביהם של ממשיכי מצעד החיים המשפחתי – נועם, ניר, נגה ונדב – בני המשרת בצה"ל, שנמצא עמי כאן היום; אני צועד כמפקדם של ממשיכי מצעד החיים הלאומי – חיילי צבא ההגנה לישראל.

לעולם לא עוד! היום אני אומר לכם בקול רם וברור; בקולם של רבבות חיילי צה"ל העומדים על משמר העם והמדינה; ביבשה, באוויר ובים: אנחנו חזקים מאי-פעם. זרועותיו של צה"ל ארוכות וקטלניות משהיו מעולם. הכוונת מדויקת מתמיד, אצבענו שקולה אך נחושה על ההדק. למדנו את הלקח. אנו מוכנים ונכונים להתייצב מול מבקשי רעתו של העם היהודי, ולנצח! רק כך נמשיך את המצעד. כי אין מגן אחר לדוד ואין חומה אחרת לציון!

יהי זכרם של ששת המיליונים ברוך. תהא דרכנו, הממשיכים לצעוד לאור זכרם, צעד אמיץ נוסף במצעד החיים.