Skip to content

תוכנית חירום: טיפול בהתמכרות שלי לכדורים

מנהל הבנק לא היה מרוצה מקינג ודרש שיפחית את הוצאותיו. מובן שאני הייתי היעד הראשון לקיצוצים. יש על המקרר בבית דף שלם המוקדש ל"הוצאות על המפלצת". לצד דברים הלגיטימיים כגון אוכל, צעצועים וטיפול נגד פרעושים, יש סעיף "נזקי ג'ורג'". יומנו של ג'ורג', הפרק השנים-עשר
פחות מדקהזמן קריאה: דקות
מייג'ור ג'ורג'
מייג'ור ג'ורג'

הפרק הראשון: תחילתה של ידידות מופלאה?
הפרק השני: אני כלב רחוב ממוצא אמריקני
הפרק השלישי: האיש הנחמד שנכנס מהחלון כדי לשחק איתי
הפרק הרביעי: אפרטהייד! זה מה שזה. אבל יש לי חלום
הפרק החמישי: תפריט טעימות: בין עץ דובדבן לחמין של שבת
הפרק השישי: הרפתקאות בפארק: מפגש עם פרחח עירוני
הפרק השביעי: "אני תורם אותו, הוא יהיה כלב שמירה נהדר"
הפרק השמיני: אתם לא תאמינו מה מצאתי בפארק!
הפרק התשיעי: "בוא נלך, לא ראינו ולא שמענו ולא הרחנו כלום"
הפרק העשירי: "אני חושבת שהמפלצת אכלה חוט ומחט"
הפרק האחד-עשר: "בכל יציאה תבדוק אם המחט כבר יצאה"

"שלום, אני ג'ורג', ואני סובל מבולומניה", אמרתי לקבוצה של עשרה כלבים והולך על שתיים אחד שסבל אף הוא מהבעיה. "ספר לנו על זה", הציעה המנחה, "אנחנו כאן בשביל לעזור".

שמחתי לראות שהיו עוד כלבים עם בעיה כמו שלי, היו שם שלושה רועים גרמניים, שני רוטוויילרים, שני דוברמנים וגם שני אמסטפים. למעט פינצ'ר קטן מאד ועצבני, הייתה זו באמת חבורה של כלבים די אימתניים. הייתי גאה להיות חלק מהם, והתחלתי לספר את סיפורי.

קינג הכריח אותי לבוא לכאן. האמת שמנהל הבנק של קינג הכריח אותו לשלוח אותי לטיפול. קינג ואשתו כבר לא עמדו בהוצאות ההולכות וגדלות על תשלומי פיצויים לאנשים להם פוצצתי, אכלתי, או סתם לא החזרתי את הכדור, בגלל מחלוקת על בעלות.

בכל פארק בהוד השרון תלוי שלט גדול עם תמונה שלי ומתחתיו כתוב בגדול "דוגה נון גרטה". זה מאד לא נעים להיות כלב לא רצוי ולצאת לפארק רק בשעות שלפני עלות השחר או לאחר שקיעת החמה.

קינג לקח אותי כשהלך לשיחה עם מנהל הבנק. כנראה רצה שאשמע בעצמי. קינג שונא בנקים, הוא טוען שהם מחפשים אותו, רוצים לבחון עד כמה הוא יכול לסבול את אי היעילות שלהם, את חוסר הנימוס של הפקידים, את העמלות המטורפות שהם לוקחים, את הפאשלות האין סופיות שהם עושים, מבלי להתנצל. אבל, במיוחד, הוא שונא שמצלצלים ואומרים לו "לגשת לסניף לבירור".

מנהל הבנק לא היה מרוצה מקינג ודרש שיפחית את הוצאותיו. מובן שאני הייתי היעד הראשון לקיצוצים. שתדעו שלקינג וג'ין יש על המקרר בבית דף שלם המוקדש ל"הוצאות על המפלצת".

לצד דברים הלגיטימיים כגון אוכל, צעצועים וטיפול נגד פרעושים, יש סעיף מיוחד הנקרא "נזקי ג'ורג'". שם ניתן למצוא סעיפים כגון דלת עץ דובדבן, שטיח פרסי, נזקי רהיטים, חוט ומחט, אכילת נעלי נייקי (שני זוגות) וכמובן – דמי שתיקה לכדורים. שמונה חודשים אני אצלם, ונזקי ג'ורג' הגיעו להמון-ת'לפים שקלים.

כלב על החוף (צילמה: שרית פרקול)
כדורומניה מצויה על שפת הים (צילמה: שרית פרקול)

מהנתונים עולה בבירור שסעיף נזקי ג'ורג' הוא הגדול ביותר. תוסיפו את ההוצאות הלגיטימיות עליי וקיבלתם בדיוק את סכום האוברדרפט החודשי. ג'ין הכריזה על תוכנית חירום. התוכנית דרשה, בין היתר, שאטפל בהתמכרות שלי לכדורים.

כמעט הגעתי לעיקר בהשתפכותי בפני הקבוצה, ואז המנחה ניסתה להתערב ולומר דבר מה. קינג קטע אותה, "תני לו לסיים בבקשה, זה לא קל עבורו, זה שהוא מדבר על כך באופן כה חופשי זו פריצת דרך נהדרת, תכף יסיים", אמר.

הפעם הראשונה שלי היתה כשהייתי בן שלושה חודשים, קינג וג'ין לקחו אותי לים. חוף דור, לא הרחק מחיפה. מקום יפהפה, בעיקר בגלל כל הכדורים הצבעוניים העפים במקום. אני הסתובבתי חופשי ונתקפתי באקסטזה של שמחה. המרחבים, החול, הים, האנשים, הילדים, ריח המנגל, פשוט גן עדן. 

למדתי משהו על הקשר בין כדורים לשיניים שלי

לא ידעתי לאן לרוץ קודם, עד שכדור ים צבעוני נפל מהשמיים ישר אל תוך פי. אחזתי בו חזק ורצתי לכיוון המים. בעקבותיי רץ ילד כבן ארבע, שלא הביע שמחה גדולה מדי מהנעשה, ומאחוריו אביו, שנראה עצבני במיוחד. אני הסקתי שהם מאוכזבים שהכדור לא בפה שלהם, אבל בשביל זה יצטרכו לתפוס אותי, הרי זה כל הרעיון של המשחק.

לאחר כמה דקות, למדתי משהו על הקשר בין כדורים לשיניים שלי. אוויר התחיל לצאת מן הכדור, הילד בכה, האבא לא יכול היה לרוץ יותר, אבל לפחות הוא לא בכה. בשלב זה הבנתי שהם לא נהנים מן המשחק, אז החזרתי להם את הכדור (או מה שנשאר ממנו). האבא תפס אותי ברצועה וצעק "של מי הכלב הזה?!".

לאחר עשר דקות בהן צפה בנו קינג מבלי להניד עפעף, נאות לבוא ולהזדהות. "הכלב שלי", מלמל בחצי פה. "אתה יודע שהכלב הזה הרס לילד שלי את הכדור? כבר שנתיים יש לו אותו, מאז הנסיעה לדיסני-וורלד, הכדור הזה יצא במהדורה מיוחדת לכבוד יום הולדת ה- 50 של מיקי מאוס, הילד היה מאוד קשור אליו".

"אני מבין", אמר קינג, נאלץ להרים את קולו בגלל הצרחות של הילד. "אני נורא מצטער, זו הפעם הראשונה שהוא עושה את זה".

"הוא צריך להיות קשור ברצועה, הכלב הזה".

"אתה צודק", חזר והתנצל קינג, "תגיד לי כמה הכדור עלה ואני אשמח לשלם עליו".

"בשקלים, בערך 100", אמר האיש, "אתה מבין שזה יצא במהדורה מיוחדת".

"כן", השיב קינג ומסר לו שטר של 50 שקל. "זה בניכוי הוצאות פחת, הרי הילד שיחק בכדור כבר שנתיים".

האיש הסכים, ובתמורה שיחרר אותי מן הרצועה. אני נשארתי קשור עד שמשפחה ההיא הלכה. ג'ין טענה שהכדור לא שווה יותר מ-20 שקל.

המשך: לא ויתרתי על הכדור. מה שאני מוצא – שלי

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן