[rating=4]

מכל הסרטים הלטיניים שהיו ברשימה הקצרה למועמדות לפרס האוסקר לסרט הזר, "ילדות בהסתר" מארגנטינה הוא ללא ספק החכם מכולם – מבחינת תסריט, בימוי ועיבוד קולנועי. זוהי הצלחה מוחצת לבמאי בנג'מין אווילה, שזהו סרטו העלילתי הראשון. הסרט נעשה בהשראת ילדותו, אך זה אינו סרט ביוגראפי. הבמאי משתמש בניסיונו האישי כדי לבחון מחדש את ההיסטוריה של הדיקטטורה, ששלטה בארגנטינה בין השנים 1976 ל-1983. מנקודת מבטו כילד צעיר הוא מתאר סיפור אהבה בין זוג ילדים ומדגיש תקופה של אקטיביזם פוליטי, בעת ששאר הילדים לכיתתו חווים ילדות, צחוק, אהבה, שמחה ותשוקה.

הצהרת הכוונות של אווילה (כפי שכבר מופיעה בכותרת הסרט) היא בעצם סיכום מושלם של העלילה. עם זאת, עדיין צריך כישרון כדי לחשוף את כל חפיסת הקלפים ולא רק את האסים, וזה בדיוק המקרה כאן. הסרט מתאר את התקופה בפשטות, ואווילה לא נכנס במתכוון לעובי הקורה הפוליטית, תוך שהוא מנסה להסביר את ההיסטוריה המדינית של ארצו באותה עת. בנוכחות של הילד/הבמאי בכל סצנה, אם זה כשחקן או כצופה, אנו פוגשים בחואן הצעיר הרואה את האירועים בתמימות, לא תמיד מבין את ההקשרים, ורק לעיתים הם מוסברים לו על-ידי בני משפחתו (אביו, אמו, דודו או סבתו).

חואן מכונה בשם בדוי – ארנסטו, כיוון שהמשפחה שלו במנוס מפני השלטונות, ומחליפה את שמו ואת שמות שאר בני המשפחה. הילד מגלה את עולם המבוגרים המלא באמונות פוליטיות, רדיפות, לחץ, נקמה והישרדות. בחלק מן הסצנות הצופה עוצר את נשימתו מפחד שחואן ובני משפחתו לא ייעצרו או ייהרגו.

מצד אחר, דמותו הבדויה כארנסטו משתלבת בליבנו כילד צעיר החווה אהבה בפעם הראשונה, לאחר שהוא פוגש את מריה המקסימה. אבל בגלל שהוא לא יכול לחשוף 100% מעצמו, מחשש לבגידה שלה, לבו שלו וכן לבם של הצופים נלחם על האמת שבין חואן לארנסטו. הקונפליקט, אם כן, הוא עם עצמו (חואן וארנסטו), כיוון שהוא רוצה לגלות לאהובתו את האמת, אבל לא יכול.

קל מאוד להזדהות עם הקונפליקט הדואלי בחייו של הילד הצעיר, וזה מה שעושה את "ילדות בהסתר" לסרט פשוט ויפה ויזואלית, בחציו תמים, ובחלקו מונפש כדי להמחיש קטעים קשים יותר. "ילדות בהסתר" יודע להעביר את אמנות הסיפור של התקופה ועושה חשק ללמוד עוד הרבה אודותיה ולגלות מה עלה בגורלו של חואן לאחר ששרד את תלאותיו.