מאחוריי, כרגיל, רץ ילד בן שש, שלא הצלחתי להבין אם הוא צועק או צוחק. מאחוריו רצה אשה היסטרית שצעקה עליו. כשהגעתי לקינג, כבר לא היה כמעט אוויר בכדור. יומנו של ג'ורג', הפרק השלושה-עשר
פחות מדקהזמן קריאה: דקות
הפרק הראשון: תחילתה של ידידות מופלאה?
הפרק השני: אני כלב רחוב ממוצא אמריקני
הפרק השלישי: האיש הנחמד שנכנס מהחלון כדי לשחק איתי
הפרק הרביעי: אפרטהייד! זה מה שזה. אבל יש לי חלום
הפרק החמישי: תפריט טעימות: בין עץ דובדבן לחמין של שבת
הפרק השישי: הרפתקאות בפארק: מפגש עם פרחח עירוני
הפרק השביעי: "אני תורם אותו, הוא יהיה כלב שמירה נהדר"
הפרק השמיני: אתם לא תאמינו מה מצאתי בפארק!
הפרק התשיעי: "בוא נלך, לא ראינו ולא שמענו ולא הרחנו כלום"
הפרק העשירי: "אני חושבת שהמפלצת אכלה חוט ומחט"
הפרק האחד-עשר: "בכל יציאה תבדוק אם המחט כבר יצאה"
הפרק השנים-עשר: תוכנית חירום: טיפול בהתמכרות לכדורים
המשכתי לספר לקבוצת "כדורמנים אנונימיים" כי קורקעתי למשך שבועיים ונאסר עליי להסתובב חופשי ליד אנשים עם כדורים. קינג העביר אותי סדרת חינוך, שעיקרה לא לקחת כדורים שלא שייכים לי. בעיניי זה סתר את כל העיקרון שמאחורי המשחק, כי כשאני לוקח כדור שהוא שלי, אף אחד לא רץ אחריי. רק כשאני לוקח כדור של אחרים המשחק בעצם מתחיל.
להגנתי ייאמר, שלעיתים כשאני בפארק, יש ילדים שמביאים כדור וביוזמתם משחקים איתי תופסת. ככל שיש יותר ילדים, יותר שמח. כולם רצים אחריי ומנסים, ללא הצלחה גדולה, להוציא את הכדור מבין שיניי. ויש גם מבוגרים שנהנים להתמסר בכדור או בצלחת מעופפת מעל ראשי, ואני זוכה בשבחים וליטופים על נחישותי. גם אם לעיתים הולך כדור, יש ילדים שלא נעשים עצובים. הם מבינים שאם משחקים עם כלב בכדור, הוא יכול פתאום, ללא כוונה, לפוצץ את המשחק.
הבעיה שלי שאני לא יודע להבחין בין אלו הרוצים לשחק איתי לבין אילו שלא. לכן, כאשר קינג רואה כדורים, הוא בדרך כלל מרחיק אותי מן המקום.
פעם שוטטתי לבדי בין השיחים, בציד אחר כדורים אבודים. למזלי, מהשמיים נפל עליי כדור. הצלחתי לנעוץ בו את שיניי חזק ורצתי בחזרה לקינג, להראות לו את מציאתי.
מאחוריי, כרגיל, רץ ילד בן שש, שלא הצלחתי להבין אם הוא צועק או צוחק. מאחוריו רצה אשה היסטרית שצעקה עליו שיפסיק לרוץ אחרי הכלב. כשהגעתי לקינג, כבר לא היה כמעט אוויר בכדור. אבל, גם אז לא ויתרתי. מה שאני מוצא, זה שלי.
האשה ההיסטרית והילד, נעצרו גם כן אצל קינג. "איזו חוצפה, איך אתה מעז לתת לכלב שלך להסתובב ככה ליד ילדים!" צעקה.
"מצטער, אבל אני לא מכיר אותו", אמר קינג והלך.
"אז למה הוא רץ אליך?" שאלה האשה, שנשמעה כאילו גם ממנה יצא כל האוויר.
"האמת, זה הכלב של השכן שלי", התוודה קינג. "השכן נסע לבקר את אמו, היא בבית חולים, תאונת רכבת מחרידה. אשה מסכנה, בעלה נפטר בחודש שעבר".
"תגיד", אמרה האשה, "אתה מוכר לי, אתה לא הבחור החדש שהחל לעבוד אצלנו השבוע? אני חנה מכוח אדם, אני אחראית על המשכורות".
"אה, אה, נעים מאוד, אני נורא מצטער", מלמל קינג. "אני כמובן אשמח לשלם על הנזק שנגרם", אמר, "בעצם את יכולה לנכות את הסכום מהמשכורת שלי", התבדח קינג כדי לנסות לשנות מעט את האווירה המתוחה.
"זה בסדר", אמרה האשה. לקחה את בנה והלכה.
"מכל הכדורים, מכל הפארקים, בכל העולם היית חייב לקחת דווקא את זה של הילד של חנה?!", בכה קינג.
בשבת נסעתי עם קינג לצומת ירקון, לקנות לילד כדור חדש. לקינג יש כבר הסכם עם המנהל, שעל כל עשרה כדורים שהוא קונה, הוא מקבל אחד חינם.
בשכונה יצא לנו שם של חוטפי-כדורים שמשלמים לא רע. שני ילדים ממולחים כבר עלו על השיטה, ואני בטוח שקינג כבר שילם להם פעם פעמיים על כדורגל מרופט. בפעם האחרונה הם נשבעו שעל הכדור היו חתימותיהם של נבחרת הפלא של ברזיל מ-1970, כדור שלא ניתן אפילו להעריך את שוויו.
למרות שקינג האמין להם, הוא אמר שאין לו יותר מ- 50 שקל. הוא הוציא את ארנקו ושלף את השטר. הילד קלט שיש לקינג עוד כמה מטבעות בארנק. "תשפוך, תשפוך", אמר הילד עם יד אחת פתוחה, כשהוא מצביע על המטבעות.
"אז זהו זה", סיימתי את סיפורי בפני הקבוצה. "לאחר שקינג קיבל כבר שלושה כדורים חינם מהאיש בחנות, הוחלט שאלך לקבוצת תמיכה, לכן אני כאן".
בסוף דבריי קם רוטווילר אחד ואמר: "סיפור מעניין, הלוואי עלינו בעיה כזו. כאן זו הקבוצה של 'נשכנים אנונימיים', 'בולומנים אנונימיים' זה בחדר 201".
המשך: ג'ין אמרה שהולכים לאילוף, אז הולכים לאילוף