הבנק כאישיות מופרעת, ללא שיפוט נאות של המציאות

תאגידים אינם מסוגלים לפתח "שיפוט מציאות". מה שחמור יותר הוא, שגם בני האדם שמרכיבים את אותם תאגידים הולכים ומאבדים את היכולת לפתח את התכונה המהותית הזו

Print Friendly

אחד האתגרים האנושיים היותר מובהקים הוא הבנת המציאות. בפסיכולוגיה קוראים לזה "שיפוט מציאות". הנחת יסוד היא, שבני אדם לומדים ומסתגלים, ובדרך זו הם רוכשים את היכולת לקיים שיפוט מציאות ריאלי ותקין. התנהגות נורמלית מתאפשרת כאשר אדם מחבר מרכיבים שונים של התרחשויות, מעבד אותם ומצליח ליצור מושג אינטגרטיבי עם הקשר אל המציאות. 

את זה, למרבה הצער, תאגידים לא מסוגלים לעשות. אפשר לקרוא להם "ישות" או "אישיות משפטית" מהיום ועד קץ הדורות, אבל תאגידים הם למעשה לא-כלום, שהומצא על ידי האדם, כדי לעשות סדר כלשהו בכאוס ההולך ומתרחב של המציאות הקפיטליסטית. רק בדרך הזו, שבמסגרתה תאגיד נתפש כ"אישיות משפטית", אפשר לנסות ולהציב בפניו דרישות בסיסיות של התנהלות נאותה. 

מציאות קפיטליסטית (צילום: suphakit73 / freedigitalphotos.net)

אבל תאגידים אינם מסוגלים לפתח "שיפוט מציאות".  מה שחמור יותר הוא, שגם בני האדם שמרכיבים את אותם תאגידים הולכים ומאבדים את היכולת לפתח את התכונה המהותית הזו. 

אפילו בימים האלה, כשהבנקים ניצבים בפני מתקפה אדירה ומתקפלים נוכח זעמו המוצדק של הציבור, האסימון עדיין לא נופל, ושיפוט המציאות נותר לקוי.

במה דברים אמורים? אחד הבנקים הישראליים ביקש מפרקליטו הנכבד להודיע ללקוחתו, שהוא עומד לתבוע אותה על חוב של כ-9,000 שקל. הלקוחה, שמתגוררת מזה שנים אחדות בחו"ל, תהתה כיצד נוצר החוב, במיוחד לאור העובדה, שאינה מקיימת פעילות כלשהי בחשבון ולחשבון זה – כמו לחשבונות אחרים שלה – לא הייתה מסגרת אשראי מאושרת, כדי שלא ניתן יהיה להיכנס לשום רמה של אוברדראפט מכל סוג שהוא. 

התכתובת המנומסת עם עורך הדין החביב הניבה דף חשבון בודד, שפירט את מצב החשבון מדצמבר 2010 – כשהחשבון עמד בחובה של כ-6,000 שקל, ועד היום – כששורת החובה היא כ-9,000 שקל. הכיצד? נזעקה הלקוחה. "ריביות", השיב עורך הדין בנימוס. 

הלקוחה עדכנה את עורך-הדין, שהיא ובעלה בוחנים את הנושא עם סניף הבנק הרלוונטי, וביקשה שיעכב כל תהליך שהוא. עורך-הדין המתין שלושה ימים תמימים, ובסיומם הודיע במייל כי "קצה סבלנותו של הבנק", וביום העסקים הבא תוגש התביעה. 

בניגוד לחייבים אחרים במשק, שאין להם אפשרות כספית להילחם בבנק, הלקוחה ובעלה פנו אל עורך-הדין שלהם – אחד מבכירי הפרקליטים האזרחיים במשק – ששיגר מיידית מייל אל פרקליט הבנק, ובו הדגיש את בקשת מרשתו לקבל פירוט מלא כיצד נוצר החוב, ואף הזכיר בנימוס, כי בעלה של הלקוחה מחזיק באותו סניף בנק חשבון שמן מאוד, ואפשר שמהר מאוד יגלה הבנק כי "קצה סבלנותו של הלקוח", והחשבון יילקח מהבנק. 

הבנק יבין, ש"מצליח" לא הצליח לו הפעם 

הפרשה טרם הסתיימה, וסביר להניח שהיא תסתיים על הצד הטוב ביותר – גם בגלל הצדק שעומד לימין הלקוחה, אבל בעיקר בגלל בכירותו של הפרקליט האזרחי ומפני שהבנק יבין, ש"מצליח" לא הצליח לו הפעם. 

כל פסיכולוג מתחיל היה מאבחן מהר מאוד את אישיותו של הבנק הזה כאישיות מופרעת עם תקלות חמורות ביכולת לקיים שיפוט נאות של המציאות. אבחון כזה לא צריך להפתיע. כבר בשנת 2003  יצר המשפטן הקנדי ג'ואל בקן את יצירתו הדוקומנטרית החשובה "התאגיד". בקן, פרופסור למשפטים ובנם של שני הורים פסיכולוגים קליניים, הראה בסרטו את התפתחותם של תאגידים מ"ישות משפטית" לכדי "אישיות" הנהנית כמעט מכל הזכויות שמהן נהנה הומו סאפיינס. ניתוח המקרים השונים בסרט מתבסס על DSM – ספר האבחון של האיגוד הפסיכיאטרי האמריקני, שמאפשר לאבחן ולסווג הפרעות אישיותיות על פי סוגיהן השונים. סינדרום אחר סינדרום – בקן הראה שהתאגיד הוא אישיות מופרעת. 

מסיבה זו, כנראה, לא הצליח הבנק בסיפורנו להבין שאין זה הזמן הנכון לבחון את יכולתו בכיפוף ידיים. בימים האחרונים דובר לא מעט על שינוי חוקי המשחק. בינתיים, מי שכנראה שינה את ההבנה הוא הציבור. התאגידים עדיין לא, והבנקים – בטח ובטח שלא. בינתיים, הם משגרים אל אמצעי התקשורת, הרעבים למרואיינים אטרטקטיביים, את מיטב נציגיהם, בניסיון פתטי לשמור על המציאות ההיא, שכבר קרסה לגמרי, גם אם הם עדיין לא מבינים זאת. הדוברים מנסים לפרש, לספק רציונליזציות, להפחיד. אחרים מנסים להתחנף, להצטדק. כל אחד על פי דרכו. דבר אחד עוד לא קרה: איש מדוברי התאגידים עוד לא הודה, שמה שהיה לא יוכל להמשיך להיות, ושעל בני-האדם שמרכיבים את ה"אישיות המשפטית" התאגידית המופרעת לעבור קורס מזורז בשיפוט נאות של המציאות. 

[related-posts title="עוד בנושא בנקים"]

  • ד"ר תמי זילברג היא מומחית קיימות ואחריות חברתית.
Print Friendly

על אודות תמי זילברג

יועצת לענייני קיימות
פוסט זה פורסם בקטגוריה ג, חברה וסביבה, מאמרי עמדה, מחאה, קיימות, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על הבנק כאישיות מופרעת, ללא שיפוט נאות של המציאות

  1. מאת פוקסי‏:

    תודה על המאמר …..

    תקצר כאן היריעה להפריך כל הרבה דברים כה מופרכים ( ולא אוסיף , שהרי אין בכך הגינות אם אני לא מעלה אותם תכל"ס על הכתב …..) .

    בכל זאת , דבר אחד היה סיפק בידי איכשהו :

    את משתמשת במונחים משפטיים ואנלוגיות מעולם המשפט . רק שימי לב − בעולם המשפט דווקא , אין ליחס לתאגיד שום תודעה במובן הפונקציונאלי , רק במובן המשפטי . משמע – כל פעולה של התאגיד , הינו פעולתו וכוונתו של האורגן , לא של התאגיד . ונכון הדבר , שהתאגיד הינו ישות משפטית עצמאית ( במובן שהוא פורמלית בעל דין , כשיר לתבוע ולהיתבע ) אבל כלל וכלל אין הוא ישות משפטית טבעית .

    רק חוב באשר הוא , יכול להיות מיוחס לתאגיד ( שהינו חברה בע"מ ) וממילא להוריד מסך על האורגנים שלו . אבל , הפעולות עצמן , לעולם יהיו אילו של האורגנים ולא של התאגיד ( הפעולות במובן הטבעי והממשי ) .

    לצורך הענין , את יכולה לעיין בסעיף 47 לחוק החברות , תשנ"ט 1999 . ועוד בפס"ד − עמק ( הרצ ) 389/06 מדינת ישראל נ' חיים ורסנו .

    לכן , האבחנה שתאגידים אינם מסוגלים לפתח את מה שאת מכנה " שיפוט המציאות " הרי כלל לא מבוסס על מציאות , לא כללית , ולא משפטית .

    תודה ……….