באיחור מה, אחרי המהומה שעורר ביום שני, בעימות עם חברי הכנסת החרדיים, מסביר היום שר האוצר, יאיר לפיד, מדוע העדיף לפרוס, באופן מקיף, את תכניתו הכלכלית בפני באי כנס המכון למחקרי בטחון לאומי בתל-אביב – ולא במליאת הכנסת. הנה ההסבר במלואו, כפי שפורסם בעמוד הפייסבוק של לפיד. לא נגענו:

"ביום שני האחרון, כמה דקות אחרי ההתכתשות הסוערת שלי עם הח"כים החרדים, הלכתי למה שאנחנו מכנים בכנסת "המזנון האחורי". למעשה זהו לא בדיוק מזנון, אלא מסדרון רחב מאחורי המליאה, שאליו מותר רק לחברי הכנסת להכנס. יש בו כמה כורסאות בצבע בז' דהוי, פינת עישון, מכונת אספרסו רעשנית ומסך פלזמה שמשדר את ערוץ 99. זהו המקום שבו חברי הכנסת יכולים לנוח קצת, לרכל, לסגור עסקאות, לרקום חברויות הרחק מעין הציבור.

"לקחתי קפה והתיישבתי עם שתיים מהח"כיות של "יש עתיד" – רינה פרנקל ויפעת קריב – שהיו עדיין חסרות נשימה מעוצמת הרגשות שהתעוררו קודם במליאה. אחרי דקה הגיע גם הרב גפני, שמולו  ניהלתי את רוב העימות, ונעמד לצידנו.

"גפני הוא איש מורכב. במליאה הוא מתפקד רוב הזמן כצעקן תוקפני וגס-רוח, אלוף קריאות הביניים, שמצוייד – כפי שגם ציינתי מעל הבמה – בזוג ריאות אדירות שמאפשרות לו להחריש את אוזניך גם ללא מקרופונים. אולם ברגע שהוא יוצא מתחום המצלמות הוא הופך לאיש נעים ואינטליגנטי שניתן להגיע איתו להסכמות בנושאי חקיקה או פעולה בוועדות. בעיני – וכנראה שגם בעיניו – זו אינה בהכרח צביעות. כשאתה באולם אתה נציג ציבור. כשאתה במזנון האחורי, אתה יכול להיות בן אדם.

"'אתה עושה טעות הרב גפני', אמרתי לו.

"'באיזה עניין?' הוא שאל.

"'בעניין הדיון'.

"'מדוע?'

"'תראה' אמרתי, 'מחר אני הולך לעלות על הבימה של המכון למחקרי בטחון לאומי בתל-אביב ולשאת את הנאום המקיף הראשון שלי כשר אוצר. אני הולך להסביר שם את עקרי התוכנית הכלכלית שאותה אני עומד להגיש לממשלה, לפרט את החזון שלי לגבי החברה הישראלית ולספר לראשונה איזה רפורמות מתכנן משרד האוצר להעביר בחוק ההסדרים'.

"'אז מה הטעות?', שאל גפני.

"'הטעות היא', עניתי, 'שמכל בחינה שהיא עדיף היה שהייתי נושא את הנאום הזה בכנסת. בעיני זה דמוקרטי יותר, וראוי יותר, שחברי הכנסת יהיו הראשונים לשמוע משר האוצר את תוכניתו הכלכלית ולא יקראו עליה למחרת בעתון.

"'נכון מאוד', אמר גפני, 'אז למה אתה לא עושה את זה?'

"'מפני שאתם לא תתנו לי לסיים אפילו את המשפט הראשון', אמרתי, 'שנינו יודעים בדיוק מה יקרה. אני אתחיל לדבר, ואתה תתחיל לצווח ולצרוח, ואני לא אצליח להסביר כלום. חזון כלכלי הוא עניין מורכב, ומגיעה לו האפשרות שיתקיים בעניינו דיון תבוני המבוסס על עובדות. אני צריך עשרים וחמש דקות בשביל להסביר את התקציב, וזו לא נראית לי בקשה מוגזמת שחברי הכנסת יקשיבו ברצינות וללא הפרעות במשך עשרים וחמש דקות למשהו שיקבע אחר כך את הדרך בה תתנהל כלכלת המדינה. אם הייתם מסכימים לתת לי את זה, אני מוכן לשבת אחר כך שש שעות רצוף, לשמוע את הצד שלכם על כל פרטי התקציב, לרשום הערות, לבחון כל דבר ברצינות ומתוך רצון טוב.

"'זה לא עובד ככה', אמר גפני.

"'למה לא?'

"'כי ככה זה בכנסת'.

"'איזו מן תשובה זו? אם זה ככה, אז צריך לשנות את זה'.

"'זה לא יילך'.

"'אבל אתה לא מסכים איתי', התעקשתי, 'שככה זה צריך להיות? שזה יהיה לכבודה של הכנסת וגם לכבודנו?

"'יכול להיות', אמר גפני בהיסוס.

"'אז אני רוצה לאתגר אותך', אמרתי. 'לך לחברי האופוזיציה ותארגן אותם. תגיד להם שהגיע הזמן לשנות את חוקי המשחק וליצור דיון אחר. נקבע כמה שעות בלי קריאות ביניים, אני אקשיב לכם, אתם תקשיבו לי, אולי אפילו יצמח מזה דיאלוג שיוסיף לנו משהו. רוצה לנסות?

"'אז אחזור אליך', אמר גפני בחיוך.

"כמובן שהוא לא חזר אלי, וכנראה שכבר לא יחזור, אבל עדיין חבל לי. זה יכול להיות אחרת, והעובדה ש"ככה זה היה תמיד" נראית לי כמו תירוץ קלוש מאוד לכך שאנחנו לא מנסים לשקם יחד את כבודו האבוד של בית המחוקקים המצולק שלנו".

[related-posts]