הביטוח הלאומי דחה בקשת אישה לקבלת דמי אבטלה, רק משום שעבדה אצל בעלה והביטוח הלאומי הגדיר עבודה זו כ"עזרה משפחתית". האישה לא ויתרה, הגישה תביעה לבית הדין לעבודה וזכתה בתביעתה. "האישה לא סתם עזרה לבעלה, אלא עבדה באופן מסודר ועקבי והוכח קיומם של יחסי עובד מעביד", קבעה השופטת.

בעלה של האישה  התקשר בחוזה קבלנות עם שירותי בריאות כללית, לפיו תפקידו הוא לאסוף בדיקות דם מהמרפאות של הקופה ולהעבירן למעבדות. לאחר שמצבו הבריאותי של הבעל התדרדר והוא לא יכול היה להמשיך בעבודתו, החלה אישתו  לעזור לו בעבודתו, כעובדת מן המניין. לאחר שההתקשרות בין הבעל לבין קופת החולים הסתיימה ביקשה האישה לקבל דמי אבטלה מהביטוח הלאומי. אלא שזה דחה את בקשתה, בטענה שהאישה רק עזרה לבעל ועזרה משפחתית אינה מזכה לדמי אבטלה.

למרות דחיית הביטוח לאומי את בקשתה האישה לא ויתרה על זכויותיה והגישה תביעה נגד הביטוח הלאומי לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב. לדבריה, כיוון שלא הייתה לה באותה תקופה עבודה וכי בכל מקרה בעלה היה שוכר עובד נוסף בשל מצבו הבריאותי, הרי שמדובר היה בעבודה ולא בעזרה. הבעל העיד גם הוא וציין הוא שכר את אשתו לעבודת האיסוף והחלוקה, כאשר היה מסיע אותה ממקום למקום. לטענתו, העסיק את אשתו כעובדת לכל דבר, שילם בגינה את מיסים ודיווח עליה כעובדת לביטוח הלאומי.

השופטת ד"ר אריאלה גילצר כץ קיבלה את התביעה, לאחר שקבעה כי סממנים רבים במסגרת ההעסקה בין התובעת לבעלה מעידים על קיומם של יחסי עובד-מעביד. כך, קבעה השופטת, גם אם משכורתה של התובעת לא שולמה באופן מסודר, הרי שהבעל הנפיק לאישה תלושי שכר ודיווח עליהם לביטוח הלאומי ולמס הכנסה.

כמו כן, העובדה שהבעל העסיק עובד אחר לפני ששכר את אשתו מעידה על כך שאכן נזקק לעובד שיבצע עבורו את העבודה. המסקנה כי מדובר ביחסי עבודה מתחזקת, גם בשל נסיבות סיום ההעסקה של התובעת, אשר סיימה לעבוד כאשר החוזה של בעלה עם הכללית הסתיים, כך שהפסקת העבודה נבעה מסיבה אמיתית.

"עזרה משפחתית כשמה כן היא: סיוע בלבד וכאן ברי כי התובעת ביצעה עבודתה באופן מסודר ועקבי על פני מספר חודשים".  ציינה השופטת. לבסוף נקבע, כי גם אם נותר ספק כלשהו, מאחר שמדובר בתחום הביטחון הסוציאלי, יש לפרש את החוק לטוב התובעת-המבוטחת. התביעה התקבלה כאמור, והביטוח הלאומי חויב לשלם לתובעת שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט של 5,500 שקל.