ראלי יוון, אחד מהאירועים בסבב הבלקן, הסתיים (יום שישי) עם הצלחה גדולה של הצוותים הישראליים. מאה אחוז מכל שבעת כלי הרכב, אופנועים ומכוניות, בעלי לוחית הזיהוי הצהובה/כסופה עברו את קו הסיום. בניגוד ל"הצלחות הכבירות" שמדינת ישראל צוברת בענפי הספורט כמו למשל כדורגל, בספורט המוטורי ספורטאים ישראלים זוכים להערכה רבה מאוד והמרוץ הזה אכן נתן עוד חותמת.

הרשימה שפורסמה באתר כמה ימים לפני האירוע העידה על מספר מסוים של משתתפים. כאשר הגיעו הצוותים אל המרוץ המספרים מעט השתנו ועל קו הזינוק עמדו כ-130 אופנועים וטרקטורונים (אל תתפסו במילה, המספר הזה השתנה כמה פעמים…), 9 מכוניות מקטגוריית T1 ועוד 3 כלים ב-T2. הראלי עצמו בנוי בצורת כוכב. כל הצוותים שוכנו בעיירה ציורית על חוף הים בשם נפפקטוס. בכל יום יצאו הצוותים לשני מקטעים מדודים עם הפסקה באמצע למתן Service. למרות שראלי יוון הוא אירוע יחסית צנוע, שאינו מכיל קבוצות יצרן או את אריות התחום, הפעם הגיעו כמה כלים מעניינים ובנוסף לצלילי סימפוניית הצילינדרים התפתחה תחרות בחוד ה-T1.

את רשימת הישראלים הובילו צוות פוינטר, רז הימן והלל סגל על גבי הרכב הצהוב מהעמק. עוד לפני האירוע יצאה הצהרה ברורה. לא עוד "נסתפק במקום על הפודיום ולא משנה איזה", הפעם הם אמרו במסיבת העיתונאים בפה מלא "מקום ראשון", לא פחות. אז בשלושת הימים הראשונים הם מילאו את השורה השנייה בטבלה. הם אמנם נדבקו למתחרה היווני על גבי הפאג'רו הלבן אך נשארו במרחק קבוע ממנו עם צמצום זמנים קל מסטייג' אחד לשני.

ביום החמישי המתחרה היווני עשה את הטעות, לא משהו מעולם התאונות או התקלות הטכניות המשביתות. פאנצ'ר קטן ורגיל עצר את הפאג'רו הלבן ובמקום להחליף את הגלגל בכמה דקות, נתקע הצוות עם מגבה נוזל שמן וחוסר יכולת להרים את הרכב ולהוציא את הגלגל. עשרים דקות ומרוץ שלם עלה להם הג'ק המנוזל ואל היום האחרון הם זינקו עם אוברדראפט של 11 דקות, המון זמן במונחים של סטייג' אחד בן פחות מ-100 קילומטרים ובעיקר כשמולם ניצבים שועלים ותיקים ולמודי ניסיון מספיק כדי לא ליפול בדברים הקטנים ובטח לא בסוף. ביום האחרון, עקב הלחץ והרצון לסגור את הפער, זה רק היה עניין של זמן עד שהיווני יעשה טעות. זה הגיע במעבר צר, פגיעה בסלע שברה את הג'אנט האחורי וקברה את הסיכוי להגיע לפודיום הנכסף. הצוללת הצהובה שוב חוזרת הביתה עם גביע ולא סתם אחד, גם המקום הראשון בקטגוריית ה-T1 וגם הרכב המנצח באירוע כולו.

צוות טלפארמה/מגע בביטוח סבל לאורך הראלי כולו מתקלות קטנות ומעכבות אך לא משביתות. זה החל בשדה ראייה שצומצם בגלל תנועה מוגבלת של המגבים, המשיך בתקלות טכניות קטנות שכללו חלקי מתלה כמו תפוח הגה, משולשים אחוריים, זרוע רדיוס ועוד כמה תקלות שטופלו על ידי הצוות הטכני בשעות הערב המאוחרות. את היום האחרון החלו האב ובנו, ניצן ועידו שקל, במגמה לשמור על המקום ולהגיע לקו הסיום. טעות קטנה בניווט חייבה אותם לנוע לאחור, המראה שנשברה יום קודם והעובדה שעידו הנווט הביט בספר הדרך בזמן שניצן הנהג משוכנע שהוא מביט לאחור ובהפתעה הם נבלעו על ידי שדה נמוך בצד השביל. הרכב הכחול נשכב על הצד והמתין למושיע. וזה לא איחר להגיע. צוות עמי גולסט הגיע לאחר כמה דקות. המחשבה על איבוד המקום בכלל לא עברה בראשם, הרצועות נשלפו והכחול הוחזר לעמוד על הגלגלים לא לפני שהשלים גלגול מרשים ובעיקר הרשים בדרך אל המקום השלישי על המדרגה של ה-T1 ובדירוג הכללי.

חוזרים אל הפאג'רו האדום, צוות עמי גולסט, הגיעו אל האירוע כחלק ה"ירוק" בחבורה, פעם ראשונה עבורם בראלי בינלאומי ואם לשפוט, הם הציבו לעצמם סטנדרט גבוה מאוד לפעם הבאה. מהיום הראשון הבינו שי שפירא על ההגה והראל גולסט על הטרא-טריפ וספר הדרך איך עובדים נכון בניווט. ניהול זמנים נכון ונהיגה חלקה הציבה אותם בטופ כבר בהתחלה. ביום החמישי הם סבלו משני פאנצ'רים שעיכבו אותם ומשאבת הגה כח ששבקה. ביום השישי החילוץ מהפסקה הקודמת עצר אותם לזמן רב אך דבר לא מנע מהם את המדרגה הגבוהה בפודיום ה-T2 ואת המקום הרביעי באובראול.

צילום סרט: אייל גונן וניר בן זקן

גלעד בנאי, כפי שכבר כתבנו בימים הקודמים, לא הגיע עד יוון כדי לטפס על פודיום, הוא בא כדי ליהנות. כל תוצאה שכוללת את סיום המרוץ נחשבה כהצלחה מבחינתו. מקום 63 בדירוג הכללי ו-27 בקטגוריה על 450 סמ"ק.

דורון וינטר הוא היחיד מבין כל האופנוענים שהצהיר בתחילת השבוע שהוא בא להתחרות. הוא לא הסכים לתת תשובה מוחלטת מה ייחשב כהצלחה ועל מה נוכל לתת לו ציון נכשל וכמו שהדברים נראים, אחרי שבוע של תחרות, מקום 11 בקטגוריית M2 ו-35 מבין האופנוענים, האיש לא נראה מדוכדך או מאוכזב והרף לאירוע הבא הוצב.

יוסי לוי וניר קלומק הצטרפו לקטגוריית האדוונצ'ר, קבוצת אופנוענים שנעה על המסלול אך עושה זאת בעזרת מכשירי GPS וללא מדידת זמנים, אצלנו זה נקרא רייד. שניהם סיימו את הראלי בלי לסבול מתקלות מיוחדות (למעט 60 ק"מ שנסעו בטעות באחד הימים). אגב, לפחות לאחד מהם זה דיגדג לחזור לבלקן אך הפעם, יחד עם כולם כמתחרה.

ואי אפשר לסיים כתבה על ראלי בינלאומי כל כך מוצלח בלי להזכיר את האנשים שעמדו מאחורי הקלעים ונתנו לצוותי המרוץ את השקט, טיפלו בלוגיסטיקה, סייעו בתיקון תקלות ובעיקר תמכו מוראלית. על הצד הטכני אמנו ויקו אסולין, אריה גולסט וקובי שייער. על הקשר עם הארץ והתפוצות, איריס סגל. על הסעת העיתונאים וסיוע בצילום, אורית ונטע שקל ונועה הימן. יש לציין את נותני החסות (פוינטר, טלפארמה, UPS, גילת לווינים, מוסך ליוגב, תנועה, מערכות, קולומביה, מגע ביטוח, אוטוויק, רפע עמירה ובניו, מולטיפק, יובל נוימן, השביל הירוק) שללא תמיכתם לא היו יוצאים הצוותים ליוון ומגיעים עם כבוד וזכיות.