Skip to content

מיהו שומרוני? סיור אל הר גריזים והיישוב השומרוני

העמידה על הר גריזים, בלי קשר למוצא או לדת, מעניקה למבקר נקודת תצפית מרתקת. מקרוב - שכם ומחנה הפליטים בלטה (אחד המקומות הצפופים ביותר בעולם), בהמשך - היישובים יצהר ואיתמר המטפסים על צלע ההר, ומאחור - שרידים הלניסטיים, ביזנטיים ופרסיים. ביקור באתר הר גריזים החדש
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

 

על הר גריזים: "שתיים עשרה האבנים" - שרידי המזבח שהצטוו בני ישראל לבנות בעוברם את הירדן, על פי האמונה השומרונית. (צילום: ענת מנדל)
על הר גריזים: "שתיים עשרה האבנים" - שרידי המזבח שהצטוו בני ישראל לבנות בעוברם את הירדן, על פי האמונה השומרונית. (צילום: ענת מנדל)

הר גריזים נמצא מדרום לשכם ומתנשא לגובה של 886 מ' מעל פני הים. על ראש ההר נמצא היישוב השומרוני גריזים ובפסגתו – אתר הר גריזים של רשות הטבע והגנים שחלקים ממנו קדושים לבני הקהילה השומרונית.

ביום שישי ה-24 באפריל, ביקרתי ביישוב גריזים עם חבריי לעמותת ויקיפדיה ישראל, במסגרת סיור "אלף מילים" של העמותה, בהדרכת גיא יהושע, בן הקהילה השומרונית.

חברי הקהילה השומרונית, בני השבטים אפרים, מנשה ולוי, מאמינים כי הם שריד חי לממלכת ישראל הקדומה. עיקר מושבם של בני הקהילה ביישוב גריזים והשני בגודלו נמצא בחולון. חברת קהילה מפורסמת היא השחקנית סופי צדקה, המתגוררת בחולון.

למרות כל הקשיים, השומרונים מצליחים לשמר את מורשתם הייחודית מזה 3652 שנים, ומקיימים את תורת משה ככתבה וכלשונה עד היום.

בתחילת המאה החמישית לספירה, מנו השומרונים כמיליון נפשות שהתפזרו בכל רחבי ארץ-ישראל. בתחילת המאה ה-20 הגיעה הקהילה לכ-100 נפשות וזאת בשל גזרות, רדיפות והתבוללות. מאז שנות השלושים של המאה שעברה, מניין בני הקהילה הלך ועלה, חל שיפור בכל תחומי החיים, וכיום הקהילה גדולה וענפה, מנהלת חיים עשירים ובניה עוסקים בכל תחומי העיסוק (עורכי דין, רואי חשבון, אנשי הייטק, ועוד). ביישוב גריזים יש בית ספר קהילתי וגן ילדים, והתושבים שומרים על חיי קהילה שנראים הרמוניים, מעוררי קינאה והתפעלות.

בית הכנסת ביישוב גריזים: התפילות מתחילות בשעה 3 לפנות בוקר ובית הכנסת מלא עד אפס מקום. בני הקהילה לבושים במלבושים חגיגיים כמיטב המסורת העתיקה, גלימת פסים ומעליה טלית לבנה – על מנת לשמור את האחדות ביניהם. (צילום: ענת מנדל)
בית הכנסת ביישוב גריזים: בני הקהילה לבושים במלבושים חגיגיים כמיטב המסורת העתיקה, גלימת פסים ומעליה טלית לבנה – על מנת לשמור את האחדות ביניהם. (צילום: ענת מנדל)

היישוב גריזים

הביקור ביישוב גריזים מרגש, ועליו אני ממליצה בחום. הלשון העברית הקדומה מופיעה ברחובות היישוב על גבי מזוזות קטנות וגדולות, על בית הכנסת העתיק, ובמוסדות הקהילה השונים.

את השפה העברית הקדומה לומדים בני הקהילה מינקות ועד בגרות בעזרת "זקני השבט" המלמדים ומחנכים את הילדים הצעירים בכל יום אחרי שעות הלימודים הפורמליות, עד שהם יודעים לקרוא את כל התורה. אז מגיע טקס הבגרות "חתן תורה", שמחליף את טקס הבר/בת מצווה המקובל, ונערך בסביבות גיל 7-8, כל אחד לפי התקדמותו בלימוד הקריאה.

השפה הקדומה משמשת בטקסים, בתפילות ובמנהגים שונים. בחיי היום יום מדברים השומרונים בעיקר עברית ולעיתים ערבית.

השבת נשמרת ככתוב בכתבי הקודש: מעת כניסת השבת ועד צאתה, הם אינם משתמשים במוצרי חשמל, תחבורה ותקשורת, כל מכשירי החשמל מנותקים מהחשמל, פשוטו כמשמעו. כך, בימי שבת וחג נראה היישוב כאילו שהזמן עצר מלכת.

התפילות מתחילות בשעה 3 לפנות בוקר ובית הכנסת מלא עד אפס מקום. בני הקהילה יוצאים לרחובות, מבקרים את המשפחה ואת החברים במלבושים חגיגיים כמיטב המסורת העתיקה, גלימת פסים ומעליה טלית לבנה – על מנת לשמור את האחדות ביניהם. לכוהנים השומרונים טליתות בצבעים שונים לטקסים ומועדים שונים.

תפילותיהם מיוחדות בשפה העברית הקדומה של ימי אבותינו. גם בחגים, שומרים השומרונים על המסורת עתיקת היומין: מבצעים זבח פסח, עולים לרגל, מכינים מצות ובונים סוכות – הכל לפי הכתובים עצמם, ללא פרשנות מיותרת.

את הקהילה מנהיג "הכהן הגדול", אשר נבחר מתוך משפחת כהן משבט לוי, על פי גילו. כאשר הולך לעולמו הכהן הגדול המכהן, ממלא את מקומו בן המשפחה המבוגר ביותר (יכול להיות אח, דוד, בן וכדומה).

מזבח שומרוני. השומרונים שומרים על המסורת עתיקת היומין, כולל זבח פסח. (צילום: ענת מנדל)
מזבח שומרוני. השומרונים שומרים על המסורת עתיקת היומין, כולל זבח פסח. (צילום: ענת מנדל)

ימים אלה הם ימי חג הפסח בקרב העדה השומרונית. ניתן לראות את אזור הזבח ואפילו ריח הקורבנות עוד נישא באוויר. רק לבעלי לב חזק, וטבעוניים לא יחזיקו מעמד למראה הדם הנספג באדמה.

אם תגיעו בימי חול, תוכלו להתכבד במיטב המטעמים הכשרים לפסח ובמצה השומרונית הטעימה להפליא. במקום ניתן לרכוש שמן זית, (שלא נבדק על ידי צוות כלבוטק), ערק מקומי חד בחריפותו, טחינה ירוקה ומדהימה בעושרה ועוד סלטים מגוונים שלא אכלתי במקום אחר.

אם תגיעו בשבת, תוכלו להתרשם מאווירת החג השורה ביישוב ומהמלבושים המיוחדים, אך תצטרכו להסתפק במזון שהבאתם מהבית.

בית הכנסת השומרוני צנוע למראה, מקושט במזוזות ובארון קודש המכוסה בווילון פשוט. הריצפה מחופה בשטיח מקיר לקיר, ועל הנכנסים לחלוץ את נעליהם בשל קדושת המקום, על פי הפסוק "של נעליך מעל רגליך".

סידור התפילה השומרוני נמצא נעול בתוך ארון הקודש מאחורי שבעה מנעולים ומוצא משם רק על ידי הכהן הגדול בעצמו, ורק פעמיים בשנה – בפסח וביום כיפור.

אתר הר גריזים

שמו של ההר מוזכר בתורה, בראשית ההוויה הישראלית בארץ כנען. בהיכנסם לארץ ישראל, מצווים בני ישראל לערוך את טקס הברכה והקללה על הר גריזים ועל הר עיבל, ככתוב בספר דברים פרק י"א סעיף כ"ט : "והיה כי יביאך ה' אלהיך אל הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה ונתתה את הברכה על הר גריזים ואת הקללה על הר עיבל".

הר גריזים הוא הר הברכה, מקודש לעדה השומרונית ומהווה מוקד עלייה לרגל לבני הקהילה.

אתר הר גריזים. הוא כולל בתוכו את שרידי העיר ההלניסטית, מתחם הביזנטי ושרידים מהתקופה הפרסית. (צילום: ענת מנדל)
אתר הר גריזים. הוא כולל בתוכו את שרידי העיר ההלניסטית, המתחם הביזנטי ושרידים מהתקופה הפרסית. (צילום: ענת מנדל)

בעשרים השנים האחרונות התבצעו על ההר חפירות ארכיאולוגית ונחשפו ממצאים רבים, שהעידו על עיר גדולה מאוד שהייתה קיימת על ההר ובה יותר מעשרת אלפים תושבים.

שנים רבות היה השטח פתוח לבני הקהילה השומרונית, אך אתר העתיקות היה סגור לקהל מסיבות ביטחוניות. בקיץ 2012 חנכה רשות הטבע והגנים את הגן הלאומי הר גריזים, שטח של כ-400 דונם גודר וכולל בתוכו את שרידי העיר ההלניסטית והמתחם הביזנטי המקודש והמפואר ושרידים מהתקופה הפרסית.

בין המבנים שהשתמרו ונחשפים באתר נמנים "גבעת עולם" – מחשוף סלע הנמצא בראש ההר ומציין את קדושת ההר; "שתיים עשרה האבנים" – שרידי המזבח שהצטוו בני ישראל לבנות בעוברם את הירדן, על פי האמונה השומרונית; "מזבח יצחק" – אשר לפי המסורת השומרונית הוא המזבח עליו נעקד יצחק על ידי אברהם אביו. וכן, מצודה הלניסטית, בית מידות הלניסטי, בית בד שלם, גת לדריכת ענבים מן התקופה הביזנטית, כנסייה ביזנטית ושרידים רבים מהחומות הסובבות את העיר מהתקופות השונות.

מחשבה נוגה אחת ליוותה אותי כאשר ראיתי את תחנוניו של שומרוני בן המקום מבקש להיכנס לאתר בשביל הגישה העתיק אליו הוא מורגל מזה שנים רבות, אך זה נמנע ממנו והוא נדרש ללכת מסביב, ולהיכנס דרך הקופות.

מעניין מה היה קורה אם היו מגדרים את מקדש אל-אקצא או את הכותל המערבי ומונעים גישה מהמתפללים?

העמידה על ההר, בלי קשר למוצא או לדת, מעניקה למבקר נקודת תצפית מרתקת. מקרוב, שכם ומחנה הפליטים הפלסטיני בלטה (אחד המקומות הצפופים ביותר בעולם), בהמשך הישובים יצהר ואיתמר המטפסים על צלע ההר, ועד ארובות חדרה ביום צלול ובהיר.

המקום מרהיב ביופיו ובעל הוד קדומים. עם זאת הגן נראה מוזנח ולא הושקע מספיק בהנגשתו לציבור בכלל ולנכים בפרט.

איך מגיעים:
נוסעים לאריאל על כביש 5, מכביש 505 או מירושלים, נוסעים בכביש 60 צפונה, עד כיכר צומת תפוח; בצומת תפוח פונים שמאלה לכיוון שכם (ואלון מורה) עד הכיכר לפני הכניסה לשכם; יש פניה שמאלה להר גריזים. עולים, עוברים את היישוב "הר ברכה" (לא נכנסים אליו) וממשיכים עם הכביש ליישוב גריזים. מתוך היישוב ממשיכים לפי השילוט לאתר.

הגן הלאומי הר גריזים פתוח בימים ב'- ו'.

שעות פתיחה:
אפריל-ספטמבר 8:00-17:00
אוקטובר-מרץ 8:00-16:00
ימי שישי וערבי חג 8:00-15:00

דמי כניסה:
בודד: מבוגר 22 שקל, ילד 10שקל
קבוצה: מבוגר 19 שקל, ילד 8 שקל

למי כדאי:
למשפחות, אוהבי מסלולים שלא דורשים מאמץ, וחובבי תרבויות שונות. הביקור ביישוב מתאים לכולם, אך האתר לא מונגש לנכים. בימי חול מומלץ גם למטיבי לסת.

עוד פרטים באתר רשות הטבע והגנים: http://www.parks.org.il.

אם מגיעים בימי חול, אפשר להתכבד בטחינה ירוקה ומדהימה בעושרה ועוד סלטים מגוונים. (צילום: ענת מנדל)
אם מגיעים בימי חול, אפשר להתכבד בטחינה ירוקה ומדהימה בעושרה ועוד סלטים מגוונים. (צילום: ענת מנדל)
error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן