הפרק הראשון: תחילתה של ידידות מופלאה?
הפרק השני: אני כלב רחוב ממוצא אמריקני
הפרק השלישי: האיש הנחמד שנכנס מהחלון כדי לשחק איתי
הפרק הרביעי: אפרטהייד! זה מה שזה. אבל יש לי חלום
הפרק החמישי: תפריט טעימות: בין עץ דובדבן לחמין של שבת
הפרק השישי: הרפתקאות בפארק: מפגש עם פרחח עירוני
הפרק השביעי: "אני תורם אותו, הוא יהיה כלב שמירה נהדר"
הפרק השמיני: אתם לא תאמינו מה מצאתי בפארק!
הפרק התשיעי: "בוא נלך, לא ראינו ולא שמענו ולא הרחנו כלום"
הפרק העשירי: "אני חושבת שהמפלצת אכלה חוט ומחט"
הפרק האחד-עשר: "בכל יציאה תבדוק אם המחט כבר יצאה"
הפרק השנים-עשר: תוכנית חירום: טיפול בהתמכרות לכדורים
הפרק השלושה-עשר: לא ויתרתי על הכדור. מה שאני מוצא – זה שלי
הפרק הארבעה-עשר: ג'ין אמרה שהולכים לאילוף, אז הולכים 

בועז, מאלף הכלבים, סיפר לנו על האופציה הנוספת.

"לאופציה השנייה יש מספר חסרונות, היא יקרה וארוכה יותר, זה שילוב של נקניק, כדורי מגבת קטנים וגם…"

ג'ין, קינג ואני הנהנו לאות הסכמה, עד שהוסיף "חגורת חנק". אני לא יודע מה נשמע טוב יותר, חגורת חנק, או חגורה מחשמלת.

"אני לא בטוח שאנו משדרים על אותו גל", הקשה קינג. "אתה יודע, זה לברדור חביב, שאין לו כרומוזום אחד של אלימות במטען הגנטי שלו. כשאנשים פורצים לבית הוא שמח, משתף איתם פעולה, אין לנו ממש רצון לחנוק אותו".

"זה בכלל לא נורא", אמר בועז, "זה רק נותן הרגשת חנק לשנייה, אתם שולטים בעוצמה".

מה עוד יש למטורף הזה בארסנל שלו, חשבתי, קולר גיליוטינה?

מזל שאת זה ההולכים על שתיים טרם פיתחו, למרות שראיתי במו עיניי שיש להם משהו קרוב לזה. מדובר בחגורות חנק עם דוקרני מתכת המופנים כלפי הצוואר, כך שהכלב גם נחנק וגם זוכה לדקירות בצווארו. כשאני חושב על זה, קצת קשה לי להבין איך הפכנו להיות החבר הכי טוב של האדם.

מצד שני, מי מאיתנו לא היה רוצה חבר שלא מדבר ושמביא לנו את נעלי הבית כשאנחנו באים הביתה, מספק אהבה ללא תנאי, משמש בייבי-סייטר לילדים ושומר על הבית תמורת צלחת אוכל אחת ביום? ואם חס וחלילה "החבר" עושה משהו בניגוד לרצוננו מיד נוכל לחנוק או לחשמל אותו. זה נשמע כמו החבר האידיאלי.

"חגורת החנק", הסביר בועז בעודו מניח אותה סביב צווארי, "מספקת לכלב 'תיקון'. נניח שאנו רוצים ללמד אותו לשבת. אז הנה, אני אבקש יפה מג'ורג' 'שב'."

לא יודע למה, אבל אני לא התיישבתי. אז בועז משך קלות ברצועה המחוברת לרצועת החנק ואמר "שב". אז התיישבתי.

מניסיון אני אומר לכם, חגורת החנק, כשמה כן היא – חונקת אותך קלות, תלוי במידת המשיכה. קינג ביקש לחגור את חגורת החנק ומשך אותה סביב צווארו. לא הצלחתי להבין מה אמר, שכן היה לו קצת קשה לדבר.

"בנוסף", אמר בועז, "צריך  גם כדורי מגבת".

בועז לקח רצועה של מגבת ישנה וגלגל אותה עד שהפכה לגליל, וסביבה כרך גומייה. "אתם רואים, בבית תקחו מגבת ישנה ותכינו לעצמכם חמישה-שישה כאילו".

"בשביל מה רימוני המגבת?" התעניינה ג'ין.

"זה נועד לתקן את הכלב כשהוא רחוק וללא רצועה לצווארו. נניח שאת רוצה להעניש אותו ולשלוח אותו לחדרו…" אמר בועז.

"אין לו חדר", השיב קינג.

"אז נניח שאת רוצה שהוא יבוא אלייך והוא מסרב. במקרה זה זורקים עליו כדור מגבת, ואז הוא בא. את הנקניק נותנים לו אחרי שהוא בא ומתיישב לידך".

בועז ביקש מכולם לקום והגיש לג'ין את הרצועה עם חגורת החנק סביב צווארי. "בואי תבקשי מג'ורג' לשבת".

"חמודי, שב", אמרה ג'ין בטון אמהי ועשתה כאילו שהיא מתקנת אותי.

"לא כך", אמר בועז ולקח את המושכות. "שב!" אמר בטון אסרטיבי.

"איך אנחנו אמורים לחנוק אותו, סליחה, לתקן אותו?"

ג'ין וקינג התיישבו מיד וקפאו במקומם. גם אני התישבתי.

"יש לנו בעיה", אמרה ג'ין, "שמאז שהוא גדל, הוא עולה על השיש וגונב את האוכל שלנו, הוא גם גונב את הסמרטוט של המטבח ומפרק אותו. איך אנחנו אמורים לחנוק אותו, סליחה, לתקן אותו, שלא יעשה זאת?".

"כלבים מפחדים מפיצוצים", אמר בועז. "במקרה יש לי כאן מתקן שפיתחתי במיוחד לצורך הזה". בועז הציג חתיכת מתכת קטנה עם קפיץ כפול, שנראה כמו גוזם ציפורניים קטן. המנגנון, הסביר, פשוט מאוד: מניחים קפצון בתוך המתקן, על המתקן מניחים משהו כבד, נניח מכל של נוזל כלים. את המנגנון והמכל יש להניח על החפץ שהוא נוהג לגנוב, לדוגמה סמרטוט המטבח".

"זו מלכודת פשוטה", הסביר והדגים לנו בועז, "הכלב בא לגנוב את הסמרטוט, הבקבוק נופל ממקומו, ואז המנגנון מתפוצץ".קול נפץ נשמע. "זה מאוד מבהיל כלבים. כמה מלכודות כאלה, והכלב לא יעשה זאת יותר".

קינג נראה מזועזע.

"כמובן", אמר בועז, בעודו שולף משהו מאזור מותניו, "במקרים חריגים, ניתן גם להשתמש באקדח"…

קינג צעק "אקדח", תפס בידו את ג'ין, ושלושתנו רצנו לאוטו בטירוף.

בועז עמד בפתח הדלת עם האקדח ביד ושאל: "לאן אתם רצים? זה התיקון האולטימטיבי. אם הכלב מתנהג לא יפה, אז משפריצים עליו קצת מים".

כדורי המגבת היו להיט בבית. ג'ין זרקה אותם על קינג כשהוא עיצבן אותה, ותפקידי היה להחזיר אותם לג'ין כדי שתוכל להשתמש בהם מחדש. על אילוף לא דיברו עוד בבית.

 ~~ סוף ~~ 

למרבה הצער, אנחנו נפרדים בזאת ממייג'ור ג'ורג', לברדור וחבר, שליווה אותנו במשך שבועות ארוכים. אנחנו בטוחים שהוא מתרוצץ לו בשדות-הציד הנצחיים. מה עם חיות המחמד שלכם? הן לא כותבות יומן? אולי תרצו לשתף אותנו? המייל שלנו: [email protected]