"איירון מן 3": מי אמר אקשן ולא קיבל?

רוברט דאוני ג'וניור חוזר לגלם את הגיבור טוני סטארק עם תסריט בעייתי ועלילה מורכבת, אבל עם נבחרת כוכבים מנצחת וקטעי פעולה מופלאים. העיקר שמסחטת הכסף של הוליווד מנצחת – ובגדול

"איירון מן 3": מי אמר אקשן ולא קיבל?

רוברט דאוני ג'וניור חוזר לגלם את הגיבור טוני סטארק עם תסריט בעייתי ועלילה מורכבת, אבל עם נבחרת כוכבים מנצחת וקטעי פעולה מופלאים. העיקר שמסחטת הכסף של הוליווד מנצחת – ובגדול

[rating=3]

האם אתם באמת רוצים לראות את רוברט דאוני ג'וניור מגלם את טוני סטארק שוב, אחרי שעשה זאת ב"איירון מן 1", "איירון מן 2", שלא לדבר על "הנוקמים"? ברור שהרבה אנשים רוצים, ועל כן הבמאי שיין בלאק ("קיס קיס באנג באנג") הוסיף עוד גחל למדורת הכסף ההוליוודית, עם סיפור אפי שעשוי לרצות את המעריצים השרופים ועוד קצת מסביב.

לוקח את החיים בציניות. דאוני ג'וניור

הסרט נתמך בצוות שחקנים שמייצג את הסגנון הקולנועי של חברת הקומיקס מארוול, למרות שחלק מהקאסט כבר תרם את חלקו בעבר, ועל כן ניתן לסלוח לו על הופעה בינונית. מלבד דאוני המגלם את המיליארד שהמליך עצמו כגיבור על, מופיעה גם גווינית' פאלטרו ("הנוקמים") העונה לשם המגוחך, פפר פוטס, שעתה עלתה בדרגות מהעוזרת האישית של סטארק למנכ"לית החברה. גיא פירס ("פרומתאוס") הוא הרע התורן, אלדריץ' קיליאן הוא הנושא בכוונת זדון לפתח וירוס המשנה את תכונות בני האדם, וראוי לציון דווקא את בן קינגסלי ("הוגו"), המגלם את הארכי-טרוריסט, מנדרין, שרוצה שכל העולם ישתחווה לו.

ברגע שתוסיפו לרשימה את דון צ'ידל ("הטיסה"), רבקה הול ("היוקרה") וג'ון פאברו (במאי שני הסרטים הראשונים בסדרה) ניתן יהיה למצוא קצת משחק הגון בין הכמות העצומה של כוח הוליוודי, ולפעמים בהחלט יש.

קינגסלי, במיוחד, בוחר לנסות תפקיד קומי מאשר גיבור המלודרמה אליו הוא רגיל ("גנדי", "רשימת שינדלר") ובזכותו מתרוממים הדי הצחוק הטובים באולם הקולנוע, ובעיקר לאורך התסריט הנבוב אך חכם של דרו פירס ושיין בלאק.

בדיוק כמו שוברי קופות אביביים-קיציים, ניתן להתווכח על העובדה שהסרט ארוך, שהעלילה מורכבת מדי, בעוד סטארק נכנס לאפוס שלם כשמטרתו להשמיד את כל אלו שניסו להרוס את חייו. גם שאלה פילוסופית מתעוררת מן הפרק בסדרה: "האם זה הגיבור שעושה את חליפת האיירון מן או שחליפת האיירון מן עושה את הגיבור"?

דאוני מצליח לשכנע אותנו שזה החלק הראשון, ודמותו מצליחה להוכיח זאת באופן כריזמטי ככל שהעלילה מאפשרת זאת. כל זה משני לחלוטין, כמובן, לאינספור קטעי האקשן המופלאים ובתלת מימד, המסתיימים במזח מתכתי ליד הים, בו סטארק נאבק עם קיליאן, ועל הדרך מצליח גם להציל את נשיא ארצות הברית.

חלק גדול מהסרט הוא ראווה ותאווה לעיניים, השאר הוא בלאגן אחד גדול. אבל בדיוק כמו גיבור הסרט עצמו שלוקח את החיים בציניות, קשה לדעת גם אם לקחת את הסרט ברצינות.

[rating=3]

האם אתם באמת רוצים לראות את רוברט דאוני ג'וניור מגלם את טוני סטארק שוב, אחרי שעשה זאת ב"איירון מן 1", "איירון מן 2", שלא לדבר על "הנוקמים"? ברור שהרבה אנשים רוצים, ועל כן הבמאי שיין בלאק ("קיס קיס באנג באנג") הוסיף עוד גחל למדורת הכסף ההוליוודית, עם סיפור אפי שעשוי לרצות את המעריצים השרופים ועוד קצת מסביב.

לוקח את החיים בציניות. דאוני ג'וניור

הסרט נתמך בצוות שחקנים שמייצג את הסגנון הקולנועי של חברת הקומיקס מארוול, למרות שחלק מהקאסט כבר תרם את חלקו בעבר, ועל כן ניתן לסלוח לו על הופעה בינונית. מלבד דאוני המגלם את המיליארד שהמליך עצמו כגיבור על, מופיעה גם גווינית' פאלטרו ("הנוקמים") העונה לשם המגוחך, פפר פוטס, שעתה עלתה בדרגות מהעוזרת האישית של סטארק למנכ"לית החברה. גיא פירס ("פרומתאוס") הוא הרע התורן, אלדריץ' קיליאן הוא הנושא בכוונת זדון לפתח וירוס המשנה את תכונות בני האדם, וראוי לציון דווקא את בן קינגסלי ("הוגו"), המגלם את הארכי-טרוריסט, מנדרין, שרוצה שכל העולם ישתחווה לו.

ברגע שתוסיפו לרשימה את דון צ'ידל ("הטיסה"), רבקה הול ("היוקרה") וג'ון פאברו (במאי שני הסרטים הראשונים בסדרה) ניתן יהיה למצוא קצת משחק הגון בין הכמות העצומה של כוח הוליוודי, ולפעמים בהחלט יש.

קינגסלי, במיוחד, בוחר לנסות תפקיד קומי מאשר גיבור המלודרמה אליו הוא רגיל ("גנדי", "רשימת שינדלר") ובזכותו מתרוממים הדי הצחוק הטובים באולם הקולנוע, ובעיקר לאורך התסריט הנבוב אך חכם של דרו פירס ושיין בלאק.

בדיוק כמו שוברי קופות אביביים-קיציים, ניתן להתווכח על העובדה שהסרט ארוך, שהעלילה מורכבת מדי, בעוד סטארק נכנס לאפוס שלם כשמטרתו להשמיד את כל אלו שניסו להרוס את חייו. גם שאלה פילוסופית מתעוררת מן הפרק בסדרה: "האם זה הגיבור שעושה את חליפת האיירון מן או שחליפת האיירון מן עושה את הגיבור"?

דאוני מצליח לשכנע אותנו שזה החלק הראשון, ודמותו מצליחה להוכיח זאת באופן כריזמטי ככל שהעלילה מאפשרת זאת. כל זה משני לחלוטין, כמובן, לאינספור קטעי האקשן המופלאים ובתלת מימד, המסתיימים במזח מתכתי ליד הים, בו סטארק נאבק עם קיליאן, ועל הדרך מצליח גם להציל את נשיא ארצות הברית.

חלק גדול מהסרט הוא ראווה ותאווה לעיניים, השאר הוא בלאגן אחד גדול. אבל בדיוק כמו גיבור הסרט עצמו שלוקח את החיים בציניות, קשה לדעת גם אם לקחת את הסרט ברצינות.

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן