סופרת הילדים והנוער דבורה עומר הלכה לעולמה ביום חמישי בגיל 80, לאחר מחלה ממושכת. עומר, כלת פרס ישראל לשנת 2006, כתבה ספרים רבים, שעסקו בדמויות בולטות בהיסטוריה של עם ישראל.

חלק ניכר מספריה  הן ביוגרפיות המעובדות לקריאת בני נוער ועוסקות בדמויות מתולדות הציונות והיישוב העברי.

ספריה היו אהובים על ילדים ובני נוער והותירו את רישומם על דורות שלמים. בין הספרים שכתבה: "שרה גיבורת ניל"י", "צוללים קדימה", "דפי תמר", "אני אתגבר", "הגבול שבלב", "קול קורא בחשיכה" ו"אל ראש ההר". ספרה הראשון, שפורסם ב-1967, היה "הבכור לבית אב"י", על איתמר בן יהודה, בנו של מחייה השפה העברית אליעזר בן-יהודה.

ב-2006 זכתה עומר בפרס ישראל: "פרס ישראל מוענק לגברת דבורה עומר על הצלחתה להפוך את העבר הישראלי ציוני למסכת חיה של דמויות מופת ואירועים מסעירים, שיחד בנו את המפעל הציוני האדיר. מפעלה הספרותי חיבר את החברה הישראלית עם גיבוריה" – נכתב בין השאר בנימוקי השופטים.

לאחרונה זכתה דבורה עומר בפרס אקו"ם על מפעל חיים. בנימוקי הפרס כתבו השופטים בין השאר: "יצירתה של דבורה עומר עשירה ומגוונת – רומנים היסטוריים, סיפורי התבגרות, ספרי נוער שבמרכזם החריג בחברה וסיפורים לפעוטות. בכל ספריה ניכרים אהבת האדם שבה, רגישותה, הבנתה את נפשו של הילד והכבוד שרחשה לו. ספריה וסיפוריה, הפכו לקלסיקה, תורגמו לשפות רבות, עובדו להצגות תיאטרון ואף נלמדים במסגרת תכניות הלימודים בבתי הספר".

דבורה עומר הותירה בעל – שמואל עומר ושלושה ילדים – טלי, גיל ורון. היא תובא למנוחות ביום ראשון בכפר מעש.

נשיא המדינה שמעון פרס הוציא היום אגרת תנחומים מיוחדת למשפחתה של הסופרת דבורה עומר שהלכה לעולמה אמש.

באיגרת כתב הנשיא: "דבורה, עליה השלום נחשבת לסופרת ילדים גדולה. האמת היא, שהיא הייתה סופרת הורים גדולה. היא חינכה את ההורים כיצד לחנך את ילדיהם. לאהוב, להעריך ולחשוב. כל הדברים החיוביים לבשו אצלה אמינות גדולה, ונראו כמובנים מאליהם, כהכרחיים באמת. היא כתבה, בעט חכמה ובדיו אוהבת. והיא חינכה דורות על דורות, של הורים שהקימו דורות של בנות ובנים נפלאים במדינת ישראל. כתיבתה הייתה כרקיעה של ישראל, כמעט ללא עננים. דבר שאפשר לקרניים של אור אמתיות לחדור ללבבות שלנו. כתיבתה הייתה קריאה, אך לא בהכרח פשטנית. היא כתבה היסטוריה, היא כתבה פדגוגיה אבל מבלי לשאת את גובה התארים האלה מעל היכולת של גובה העיניים. היא אהבה אותנו. אנחנו הקוראים מכל הגילאים אהבנו אותה. היא אפשרה לנו, למבוגרים, להיות ילדים. היא אפשרה לילדים להיות מבוגרים יותר. היא בגדר תרומת יחיד שליבב את רוחם של רבבות. היא השאירה אחריה מורשת שתוסיף לפכות בעוז גם אחרי שהלכה מאתנו. יהי זכרה ברוך".