Skip to content

כל החיות של נינט

תשכחו מדעות קדומות ומכל מה שידעתם וחשבתם על נינט: יובל אראל נסחף עם העוצמות ועם האנרגיות המוטרפות שהיא פיזרה במועדון "בארבי" בת"א, בהשקת אלבומה הרביעי, "כל החיות ידעו". שעה וחצי של שיכרון חושים עם יוצרת שאינה פוחדת להעיז ועדיין מחפשת את עצמה

כל החיות של נינט

תשכחו מדעות קדומות ומכל מה שידעתם וחשבתם על נינט: יובל אראל נסחף עם העוצמות ועם האנרגיות המוטרפות שהיא פיזרה במועדון "בארבי" בת"א, בהשקת אלבומה הרביעי, "כל החיות ידעו". שעה וחצי של שיכרון חושים עם יוצרת שאינה פוחדת להעיז ועדיין מחפשת את עצמה

מוציאה את החיה שבה. נינט ב"בארבי". צילום: יובל אראל

אם הייתי יודע לנגן, אם הייתי בעל יכולת לשיר, הייתי עושה בדיוק מה שנינט עשתה: יושב, כותב מילים, מחבר מנגינות, אוסף כמה מוזיקאים מחוננים ולוחמנים, יושב איתם עד שייצא עשן מהשירים, נכנס לאולפן, מקליט את השירים, דואג להשיק ולהפיץ את האלבום וקובע לי תאריך להופעה חגיגית לכבודו. אבל אני לא, לא שר ולא מנגן, לא כותב ולא מלחין, זרקו אותי משיעורי המוזיקה בכיתה ב' אחרי שהפרעתי בשיעור.

מה עושה את נינט לכזו? אחת שיכולה לאסוף אחריה מאות מעריצים ומעריצות לתוך מועדון "בארבי" בתל אביב ולהשתולל איתם כשעה וחצי ללא הפסקה? כזו שמבקרי מוזיקה מרעיפים עליה מחמאות לצד אחרים, ששוללים ומבטלים אותה בהינף יד: "היא צעקנית, היא לא, נמאס ממנה כבר, די, אוף, עוד פעם נינט הזו." כזו שמככבת במדורי הרכילות, הסלבס, השלולית, יעד פאפארצי מועדף, אבל לא מוותרת ועובדת על שירים חדשים – "כי אני נהנית מכך ואני עושה מה שבא לי."

עם כל המטענים האלו אנחנו מגיעים לערב ההשקה במועדון "בארבי". קהל צעיר, הרבה נערות, נשים צעירות מאוד וגם בחורים, גברים, ממתינים, מצפים שהכוכבת שלהם תעלה לבמה. המופע נפתח בשירה שקטה ההולכת ורועמת – "17 שניות לפני הרעידה כל החיות ידעו, אנחנו איננו ידענו דבר, איבדנו רגישות, איבדנו הבנה…". השאון הולך וגובר, מיתמר מעל הצלילים המקוריים שבאלבום החדש, מתלכלך וזועק, נינט זועקת, כלי הנגינה צורחים, עד השקט.

זמרת או צעקנית? הקהל במופע נתן את התשובה. צילום: יובל אראל

אחרי המסע שלה בשנה החולפת עם אלבום הרוק האנגלי SNS, היא שבה לשפה העברית, יותר קל לה לפזם, להלחין ולשיר בשפה הזו, גם לקהל יותר נוח להאזין. את העוצמות המוזיקליות החדשות היא מקבלת מהצמד עידן ויוסי, חברי "הקולקטיב", שלקחו את עבודותיה המוזיקליות לכיוון שונה, עם התובנות המוזיקליות שלהם, דוברים את שפת הרוק המלוכלך השורשי האמריקני, עם הקריצות לריתמ'נבלוז וקרוביו.

הכל מתחבר במופע, הקהל השבוי מכיר בעל פה חלק גדול מהשירים, אנרגיה טובה באוויר, נינט מחלקת את תשומת הלב המוזיקלית שלה  בין כל ילדיה, שירים המגיעים מארבעת האלבומים המונחים ברזומה שלה, החל מהסינגל הראשון שכתב והלחין עבורה אביב גפן באלבום הבכורה, דרך מקבצי שירים מהשני, השלישי וכמובן החדש, שלכבודו מתחוללת החגיגה הלילה.

והאלבום? הוא טוב, נקודה. הוא כולל תריסר שירים, אותם כתבה והלחינה נינט, מלבד שניים – "ארבע המיתות" ו"עושק", שאת מילותיהם כתב דורי מנור. היא שרה את כולם, אבל לא מתקמצנת לארח בכמה מהם זמרים אורחים. כך שומעים את רונה קינן מצטרפת לפזמון בדואט בשיר "ארבע מיתות" וכך מזהים את הקולות של רביד כחלני בשיר "והדרת", שיר שאינו קל, מלא זעקות ואנרגיה מוטרפת של נינט.

המלצה: עזבו אתכם מדעות קדומות, תשכחו המסינגלים שהושקו עד עתה, תשכחו מהאלבומים הקודמים, במיוחד מ- SNS, אנחנו ממש לא שם. רוצים אנרגיות? רוצים טירוף חושים? רוצים חוויות? מספיק אמיצים לאתגר האזנה? ההמלצה שלי היא להניח יד על עותק של האלבום, באריזה, בדיגיטל, בסמארטפון, בכל פורמט. תעשו כמוני, שבו בלילה מאוחר, או קצת לפני אור הבוקר, עם אוזניות איכותיות, אל תתמקדו בכלום, רק בהאזנה, זה יגיע. כל החיות, לא רק שידעו, הן מגיעות, ואת טפיפות רגליהן ונהמותיהן תשמעו טוב.

כשנינט הגיעה לשלב הסיום של המופע, להדרן, אני קיפלתי את הציוד. הייתי כבר מלא וגדוש.

מוציאה את החיה שבה. נינט ב"בארבי". צילום: יובל אראל

אם הייתי יודע לנגן, אם הייתי בעל יכולת לשיר, הייתי עושה בדיוק מה שנינט עשתה: יושב, כותב מילים, מחבר מנגינות, אוסף כמה מוזיקאים מחוננים ולוחמנים, יושב איתם עד שייצא עשן מהשירים, נכנס לאולפן, מקליט את השירים, דואג להשיק ולהפיץ את האלבום וקובע לי תאריך להופעה חגיגית לכבודו. אבל אני לא, לא שר ולא מנגן, לא כותב ולא מלחין, זרקו אותי משיעורי המוזיקה בכיתה ב' אחרי שהפרעתי בשיעור.

מה עושה את נינט לכזו? אחת שיכולה לאסוף אחריה מאות מעריצים ומעריצות לתוך מועדון "בארבי" בתל אביב ולהשתולל איתם כשעה וחצי ללא הפסקה? כזו שמבקרי מוזיקה מרעיפים עליה מחמאות לצד אחרים, ששוללים ומבטלים אותה בהינף יד: "היא צעקנית, היא לא, נמאס ממנה כבר, די, אוף, עוד פעם נינט הזו." כזו שמככבת במדורי הרכילות, הסלבס, השלולית, יעד פאפארצי מועדף, אבל לא מוותרת ועובדת על שירים חדשים – "כי אני נהנית מכך ואני עושה מה שבא לי."

עם כל המטענים האלו אנחנו מגיעים לערב ההשקה במועדון "בארבי". קהל צעיר, הרבה נערות, נשים צעירות מאוד וגם בחורים, גברים, ממתינים, מצפים שהכוכבת שלהם תעלה לבמה. המופע נפתח בשירה שקטה ההולכת ורועמת – "17 שניות לפני הרעידה כל החיות ידעו, אנחנו איננו ידענו דבר, איבדנו רגישות, איבדנו הבנה…". השאון הולך וגובר, מיתמר מעל הצלילים המקוריים שבאלבום החדש, מתלכלך וזועק, נינט זועקת, כלי הנגינה צורחים, עד השקט.

זמרת או צעקנית? הקהל במופע נתן את התשובה. צילום: יובל אראל

אחרי המסע שלה בשנה החולפת עם אלבום הרוק האנגלי SNS, היא שבה לשפה העברית, יותר קל לה לפזם, להלחין ולשיר בשפה הזו, גם לקהל יותר נוח להאזין. את העוצמות המוזיקליות החדשות היא מקבלת מהצמד עידן ויוסי, חברי "הקולקטיב", שלקחו את עבודותיה המוזיקליות לכיוון שונה, עם התובנות המוזיקליות שלהם, דוברים את שפת הרוק המלוכלך השורשי האמריקני, עם הקריצות לריתמ'נבלוז וקרוביו.

הכל מתחבר במופע, הקהל השבוי מכיר בעל פה חלק גדול מהשירים, אנרגיה טובה באוויר, נינט מחלקת את תשומת הלב המוזיקלית שלה  בין כל ילדיה, שירים המגיעים מארבעת האלבומים המונחים ברזומה שלה, החל מהסינגל הראשון שכתב והלחין עבורה אביב גפן באלבום הבכורה, דרך מקבצי שירים מהשני, השלישי וכמובן החדש, שלכבודו מתחוללת החגיגה הלילה.

והאלבום? הוא טוב, נקודה. הוא כולל תריסר שירים, אותם כתבה והלחינה נינט, מלבד שניים – "ארבע המיתות" ו"עושק", שאת מילותיהם כתב דורי מנור. היא שרה את כולם, אבל לא מתקמצנת לארח בכמה מהם זמרים אורחים. כך שומעים את רונה קינן מצטרפת לפזמון בדואט בשיר "ארבע מיתות" וכך מזהים את הקולות של רביד כחלני בשיר "והדרת", שיר שאינו קל, מלא זעקות ואנרגיה מוטרפת של נינט.

המלצה: עזבו אתכם מדעות קדומות, תשכחו המסינגלים שהושקו עד עתה, תשכחו מהאלבומים הקודמים, במיוחד מ- SNS, אנחנו ממש לא שם. רוצים אנרגיות? רוצים טירוף חושים? רוצים חוויות? מספיק אמיצים לאתגר האזנה? ההמלצה שלי היא להניח יד על עותק של האלבום, באריזה, בדיגיטל, בסמארטפון, בכל פורמט. תעשו כמוני, שבו בלילה מאוחר, או קצת לפני אור הבוקר, עם אוזניות איכותיות, אל תתמקדו בכלום, רק בהאזנה, זה יגיע. כל החיות, לא רק שידעו, הן מגיעות, ואת טפיפות רגליהן ונהמותיהן תשמעו טוב.

כשנינט הגיעה לשלב הסיום של המופע, להדרן, אני קיפלתי את הציוד. הייתי כבר מלא וגדוש.

כתבות אחרונות באתר

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן