שמה של צגה מלקו עלה לכותרות לפני כשנה סביב הדחתה מניהול רשת א' של קול ישראל על ידי הנהלת רשות השידור. צגה הוחזרה אחר כבוד לשידורים באמהרית והמאבק שלה סביב הפגיעה במעמדה בעבודה נמשך בימים אלה בין כתלי בית המשפט. לפני שבוע, היא שבה מסיור כאורחת הסטייט דפרטמנט בארצות הברית, תחת הכותרת "נשים כמנהיגות פוליטיות".

 בסיור, אליו הוזמנה על ידי שגריר ארה"ב בישראל, דן שפירו, השתתפו חמש נשים ישראליות, שתיים מהן ממוצא אתיופי. האחרות הן מוסלמית, נוצריה וחברת מועצה בעיריית ירושלים.

 בראיון שהעניקה למגפון לאחר שובה ארצה, צגה אינה בוררת את מלותיה ומציפה את תחלואי החברה הישראלית ממבט אישי לגמרי והתמונה אינה מלבבת. המבט האישי שלה כישראלית ממוצא אתיופי חושף רבדים מכוערים בחברה שלנו ומלקו אינה מנסה לייפותם.

ארגוני הנשים עצמם נגועים בגזענות

"כשעלתה שאלת ההנהלה החדשה ברשות השידור, ארגוני הנשים מיהרו להתגייס לטובת קרן נויבך, ובצדק. כששאלתי את אחת הפעילות הבולטות למה הן לא מתגייסות למעני, והרי גם אני סבלתי מחילופי ההנהלה בדיוק באותה מידה, היא ענתה לי: 'את לא קרן נויבך'. דיברתי בלהט: 'למה אתן לא נחלצות למעני. מה אני? אני בראש ובראשונה שחורה, אתיופית. זו אני ואני לא רוצה למחוק זאת'. הנה יצא הפרצוף האמתי של הפמיניסטיות. ארגוני הנשים בישראל נגועים בעצמם בגזענות או בדעה קדומה. אני צריכה להיות לבנה כדי שיגוננו עלי".

מלקו כורכת צביעות ופמיניזם: "מהי התורה הפמיניסטית? אצלי, פמיניזם בא אחרי צבע העור שלי: אני מקופחת קודם כל בגללו. הפריבילגיה של הפמיניזם באה אחר כך. אם היא אומרת לי 'את לא קרן נויבך', מבחינתי, ארגוני הנשים מייצגים את הנשים הלבנות. אצלי, צבע העור שלי קודם, לכן אני מתייחסת אחרת לארגוני הנשים".

נשות הבית היהודי לא יתמכו בזהבה גלאון

במהלך הביקור בארה"ב עלתה שאלת אפליית הנשים, האחוז הנמוך שלהן בקרב הנבחרות הפוליטיות וסולידריות נשית: "בארצות הברית, הנשים המרוחקות פוליטית זו מזו מרחק של מאה ושמונים מעלות, מתאחדות סביב נושאים הנוגעים לנשים. הן משתפות פעולה באופן שאיני רואה בישראל ואני לא מדברת רק על הכנסת, אלא על גופים שמאחדים את כל קצות הקשת הפוליטית. אם הילרי קלינטון תהיה מועמדת לנשיאות, אני משוכנעת שנשים רפובליקניות יתמכו בה בשל היותה אישה. אני לא רואה תסריט שבו זהבה גלאון תקבל תמיכה מנשות הבית היהודי אם תתמודד לראשות הממשלה".

רוצה להרתם למאבק חברתי

מלקו, כפי שהיא מגדירה את עצמה, היא שחורה, אם חד הורית ואישה. בסיור בארה"ב, היא מתארת, סיפרה על ניפוץ תקרת הזכוכית. באמריקה אין שריון לנשים פוליטיקאיות, שכר הנשים נמוך משל גברים ו"לא תאמיני כמה גופים עובדים תחת המסר של קידום מעמד האישה". בכינוס סיפרה הנציגה המוסלמית על הקשיים שהיא חווה בישראל כמוסלמית וכאישה. "אני לא הלכתי על הפן האישי. חשבתי שהטיקט שלי הוא להדגיש שני נושאים: ראשית, קידום מקצועי ולא רק פוליטי. כשאת רואה את המגיפה, היא זהה בכל מקום. בארצות הברית משתכרות נשים לבנות 20% פחות מגברים. שכר הנשים השחורות נמוך משכר גברים ב-30% ושכר ההיספניות ב-40%. השתדלתי להמחיש להם שמה שקורה בישראל זה אותו דבר. כמה מרוויחים בני הקהילה שלי, אם הם מרוויחים בכלל? הטיקט השני, שהוביל להזדהות גבוהה היה כשהעליתי את נושא האמהות החד הוריות. כשדיברו על כך שפגיעה בשכר היא גם פגיעה בילדים.

כשאת חד הורית, המדיניות מכתיבה לך כשלון

הכישלון, אומרת מלקו, מובנה במדיניות. אבל לא היא שתוותר ותיכנע. בנה הבכור, בן תשע עשרה, הוא סטודנט לרפואה שנה א' באוניברסיטה העברית בירושלים. הבן הצעיר (חמש עשרה וחצי) תיכוניסט וכדורסלן. שניהם יפים וחסונים: "אני עשיתי את העבודה. אני גידלתי אותם. מה שנתתי להם, הם קיבלו. אני תמיד מעבירה להם את המסר: תשכילו, תלמדו. אתם צריכים להיות תמיד יותר טובים מאחרים, כי בתחרות מול ילד לבן, תמיד יעדיפו אותו. יחד עם זאת, תהיו רגישים למי שהוא שונה. תמיד אמרתי לבניי, בשיחות על חרדים, ערבים, על הדיבור בגנות קבוצות מסוימות: 'בדיוק אותו דבר מדברים עליכם, אבל כולנו נבראנו בצלם".

המורשת שהיא מעבירה לילדיה קשורה לשורשים. לפני שנתיים לקחה אותם לטיול באתיופיה כדי שיתוודעו למוצאם. הם מדברים אמהרית. 'הירושה שלי תהייה אמהרית, אמרתי להם: אין לי כסף לתת לכם'".

צגה עצמה עלתה ארצה בגפה עם קבוצת נוער כשהיתה בת שש עשרה. רק כעבור שמונה שנים הגיעו הוריה ארצה: "כנראה שנועדתי להלחם. בכל נושא נגזר עלי להלחם. אבל אני לא נכנעת. אני רוצה להכנס עתה לגופים בינלאומיים, יחד עם השונות שבי. עם צבע העור שלי. אני רוצה לשנות".

במהלך הביקור, הוקדש לצגה ראיון מיוחד בוושינגטון ג'ואיש וויק "מגונדר לירושלים". בראיון, מספרת צגה לעיתונאית, סוזן פולק, כי החיים חישלו אותה וכי עתה היא אפילו מרגישה חזקה יותר.

הסיור, שכלל מפגשים עם נשות אקדמיה ועם פוליטיקאיות אמריקניות, שם דגש על העצמה נשית ועל סיוע לנשים לשם צבירת כוח פוליטי. "שום דבר לא עוצר את צגה", אמרה בראיון דברה ברוקס, אחת הפטרוניות של מלקו בארה"ב ואילו צגה עצמה מצביעה על הפער האבסורדי: "המרחק בין אתיופיה וישראל נמדד בפחות מארבע שעות טיסה ובפער של למעלה משלושת אלפים שנה".

 [related-posts title="על פרשת צגה מלקו בקול ישראל"]

הערה: צגה מלקו היא חברת הנהלת אגודת העיתונאים בירושלים.