אלכס פרגוסון פורש. נסו לחבר את שלוש המלים האלה יחד ולבטא אותן שוב ושוב. תיווכחו שמדובר במשימה לא קלה. אלכס פרגוסון? פורש?

ובכן, התשובה חיובית. מנצ'סטר יונייטד, המועדון המפואר בו העביר פרגוסון 27 משנות חייו, פרסם היום הודעה רשמית מטעם המנג'ר, בה הוא מודיע על פרישתו בתום העונה. "ההחלטה לפרוש הגיעה אחרי לבטים רבים ולא קיבלתי אותה בקלות, אך זה הזמן הנכון", אמר פרגוסון, "היה חשוב לי לעזוב את הארגון כשהוא חזק ונמצא במצב טוב, ואני מאמין שזה המצב. היכולת של הסגל המנצח ואיזון הגילים בו, אמור להמשיך את ההצלחה של המועדון ברמות הגבוהות ביותר. ובזכות מחלקות הנוער שלנו, העתיד של המועדון עדיין נראה ורוד מאוד. מתקני האימונים שלנו הם מהטובים בעולם והאולד טראפורד, ביתנו, נחשב לאחד מהאיצטדיונים הטובים בעולם".

אלכס פרגוסון נולד בגלזגו שבסקוטלנד ב-31 בדצמבר 1941. כשחקן כדורגל, לא נחשב פרגוסון ככשרוני במיוחד, אף שרשם לעצמו עונה מוצלחת בגלזגו ריינג'רס ונקרא לשחק בשורות נבחרת סקוטלנד בכדורגל. לאחר פרישתו ממשחק הוא החל לעבוד כמאמן. הוא התחיל באברדין הסקוטית, וזכה איתה באליפות סקוטלנד, ובכך שבר את המונופול של סלטיק ושל ריינג'רס, וכן זכה עמה בגביע המחזיקות. לאחר מכן מונה למאמן נבחרת סקוטלנד בכדורגל, במקומו של ג'וק סטין, שהלך לעולמו לאחר התקף לב, מייד לאחר העלייה למונדיאל 1986. פרגוסון אימן את הנבחרת במונדיאל עצמו, אבל לא נחל הצלחה משמעותית: הנבחרת שלו הודחה כבר בשלב הבתים ולא עלתה לשלב הבא.

בשנת 1986 הגיע פרגוסון ליונייטד. המועדון היה בתהליך של שקיעה, לאחר שבמשך חצי יובל שנים לא עלה בידו לזכות באליפות. פרגוסון הכניס רוח חדשה למועדון, ועד מהרה נודע כמנג'ר תקיף ובעל יכולות מקצועיות גבוהות ביותר. ב-1992 רכש מלידס את החלוץ הצרפתי אריק קנטונה, בעיסקה הנחשבת עד היום לאחת החשובות בהיסטוריה של הכדורגל האנגליץ. השפעתו של קנטונה הייתה מיידית והוא לקח את הקבוצה לעונה מצוינת ולזכייה באליפות בעונת 1992/1993, 26 שנה לאחר האליפות האחרונה של היונייטד. שנה לאחר מכן, זכתה הקבוצה בדאבל היסטורי.

בעונת 1995/1996 ביצע פרגוסון מהפכה בהרכב כאשר העלה הרבה מאוד צעירים לקבוצה הבוגרת (דייוויד בקהאם, פול סקולס, פיל וגארי נוויל, ניקי באט וקית גילספי) והקבוצה זכתה שוב בדאבל לאחר חזרתו של קאנטונה. בסוף אותה עונה קנטונה החליט לפרוש מכדורגל, דבר שפגע קשות ביונייטד. אבל, עונת 1998/1999 נחשבת לעונה הטובה ביותר בהיסטוריה של מנצ'סטר יונייטד: היא זכתה בטרבל. בעונה זו זכתה הקבוצה באליפות לאחר מאבק אדיר עם ארסנל; הניפה את הגביע האנגלי לאחר משחק חוזר עם ארסנל בחצי הגמר;  וזכתה בליגת האלופות לאחר מהפך שנחשב לאחד מהגדולים בהיסטוריה של הכדורגל, כשניצחה בקאמפ נואו את באיירן מינכן באצטדיון קאמפ נואו בברצלונה, לאחר שני שערים בתוספת הזמן, של טדי שרינגהאם ושל אולה גונאר סולשיאר.

פרגוסון הודיע שיעזוב את יונייטד בשנת 2002, אך תוך זמן קצר שינה את דעתו וחתם על חוזה חדש. פרשנים טוענים כי הכישלון של יונייטד בשנה זו הביא את פרגוסון לשנות את ההחלטה, מכיוון שרצה לפרוש בשיא לאחר זכייה בתואר כלשהו. אם אכן כך הדבר, הרי שהשנה הנוכחית היא בדיוק השיא הזה. יונייטד זכתה באליפות אנגליה כבר לפני מספר שבועות.

אלכס פרגוסון הוביל את מנצ'סטר יונייטד לאינספור תארים. המספרים שלו כמעט בלתי נתפסים: 13 אליפויות, חמישה גביעים, ארבעה גביעי ליגה, עשרה מגיני צדקה, שתי זכיות בליגת האלופות, אחד בגביע המחזיקות, אחת בגביע אופ"א, אחת בגביע הבין-יבשתי, אחת בגביע העולם למועדונים. וכל אלה עוד לפני שמזכירים את תאריו בתקופה הטרום-מנצ'סטרית שלו, כלומר כשאימן את אבדרין: שלוש אליפויות סקוטלנד, ארבעב גביעים סקוטיים ששני גביעי ליגה, גביע אופ"א אחד וגם סופרקאפ אחד. שחקנים רבים שעברו תחת ידיו הפכו לכוכבי ענק. הרשימה בלתי נגמרת: פול אינס, ראיין גיגס, פטר שמייכל, האחים פיל וגארי נוויל, דייוויד בקהאם, רוי קין, פול סקולס, אנדי קול, יאפ סתאם, דווייט יורק, רוד ואן ניסטלרוי, ריו פרדיננד, ויין רוני, אדווין ואן דר סאר, דימיטרי ברבאטוב, חאווייר הרננדז, פטריק אברה וכמובן – כריסטאנו רונאלדו.

אפס, רבים טוענים שההישג הגדול ביותר של פרגוסון הוא הצלחתו לסנות שלוש שושלות שונות במנצ'סטר, על אף השינויים הרבים והתהפוכות בעולם הכדורגל. הוא השכיל להעניק ליונייטד סגנון ייחודי, להתאים את הסגל הרחב שלו לאופיין של היריבות ולאלץ אותן לשנות את מערכיהן. הדימוי הלוזרי שדבר ביונייטד עד ראשית שנות התשעים התפוגג כשהפכה הקבוצה לעונג התקפי של ממש והוכיחה שאינה נשברת בקלות גם תחת לחץ פסיכולוגי גבוה.

בשנת 2004 הגיע פרגוסון למשחקו האלף כמאמן היונייטד, מול אולימפיק ליון. בשנת 2006 כריסטיאנו רונאלדו כבש את השער ה-2000 של יונייטד תחת פרגוסון, מול אסטון וילה. בשנת 2008 פרגוסון זכה עם יונייטד פעם נוספת בליגת האלופות, לאחר שקבוצתו גברה על צ'לסי של אברהם גרנט בדו-קרב פנדלים. בשנת 2011 שבר את שיא מספר הזכיות בפרמייר ליג, והעמיד אותו על 19 זכיות, אחת יותר משל היריבה המיתולוגית ליברפול. האליפות השנה היא העשרים של המועדון.

במנצ'סטר ידעו להכיר לו תודה. ב-5 בנובמבר 2011, במהלך משחק מול סנדרלנד, נערך טקס בו נקרא היציע הצפוני של אולד טראפורד, על שמו. ב-23 בנובמבר 2012 הוצב פסל בדמותו באולד טראפורד.

"אני רוצה להודות למשפחתי", סיכם פרגוסון את הודעתו, "אהבתם ותמיכתם היתה הכרחית. אשתי קאתי היתה דמות המפתח לאורך הקריירה שלי. מלים אינן יכולות לתאר את משמעות הרגע הזה בשבילי", הוסיף. "אני רוצה גם להודות לשחקנים ולצוות, בהווה ובעבר. אני רוצה לומר להם תודה על כך שהיו מקצוענים ושהשקיעו מעצמם כדי להביא רגעים בלתי נשכחים למועדון. בלעדיהם, ההיסטוריה של המועדון הגדול הזה לא היתה עשירה כל כך".

עם פרישת פרגוסון, החלה חרושת שמועות אדירה לגבי מחליפו האפשרי. השם הלוהט ביותר הוא של ז'וזה מוריניו, שמסיים השנה את עבודתו בריאל מדריד. מוריניו אימן בעבר את צ'לסי, ואף זכה עימה באליפויות.