יגעתי ודפדפתי ולא מצאתי את המקור למונח "המין החלש". במילון של אבן שושן, בערך  "מין", מוזכר ה"מין החלש", כמו גם "המין היפה", ללא כל  אסמכתא. יש נשים לא יפות וגברים יפים. אבל יש, גם יש, התייחסות למין החלש במסגרת "הבריאה" – ב"שרשרת המזון" שבה המין החזק טורף והמין החלש נטרף. כאשר מדובר באנשים הכוונה היא למין האנושי. וגם כאן הכוח הוא אלמנט שהיה, הווה, ויהיה דומיננטי. ואכן, מידי פעם הנושא הזה עולה בהקשר אחר – ניצול מיני. בעיקר מדובר בניצול של גבר את האישה, אם כי באחרונה גם התוודענו לאשה שניצלה גברים ונשים.  והיו עוד גברים מעולם שנוצלו.

כמו בכול נושא חדשותי חם, ההתפרצות להגיע ראשון אל הציבור היא כמו ההתפרצות לאוטובוס של אגד פעם, בקווים הארוכים. ברכב הראשון יושבים הסקוּפיסטים, בשני הפרשנים, אבל די בהם כדי לנעוץ שיניים  בבשר ודם בכמויות כאלה שהעורבים, הכלבים והחתולים עוד  משאירים הרבה שאריות ואין כבר מי שיאסוף. גם המכורים לסנסציות שבעו. אך יש גם פלוס למאחרים, ואני נמנה עימם, והוא מה שקרוי "מחשבה שנייה". לקוראים ניתנת האפשרות לראות גם זווית אחרת. ויש עוד יתרון: לראות את הדברים ביחסיות שלהם, בפרופורציה, זאת ששוחרי הרכילות והתקשורת שונאים. מדובר כמובן בלביבה החמה ששמה עמנואל רוזן.

אשר ל"מין החלש", אם נחזור למקורות שלנו, לא מוזכרת אשה כזאת. שרה אמנו העיפה את הגר מיד לאחר שצחקה כל הדרך בחזרה מבית היולדות עם יצחק. רבקה הוליכה שולל את יצחק בעלה כדי לזָכות את עשיו בנה בברכת אביו .היחידה מבין האמהות שנחשבה רכה במיוחד היא רחל. אבל אפשר שהסיבה היא מותה המוקדם בדרך אפרתה. מרים אחות משה הייתה ג'דה. רָחָב נכנסה לפנתיאון הלאומי בתור מאטה הארי של ההתנחלות הישראלית הראשונה. והיו עוד, כמו דבורה ויעל, ורות המואבייה שנכנסה למיטתו של בועז והביאה לנו את דוד המלך. עד שבאה ההלכה וקבעה סייגים לתורה, שבין היתר "כבודה של בת מלך – פנימה". ובעולם הנוצרי הייתה הפסקה גדולה בין מרים לבין ז'אן ד'ארק, אף שתקופת הרנסאנס מצטיינת בניאופים בשלטון ובחוגי הכס הקדוש, ובאנגליה באה התקופה הוויקטוריאנית הצבועה.

ברשומה שפרסמתי ב-17 ביולי 2006 תחת הכותרת "אל תהרגו את הארוטיקה" סביב נושא החוק נגד הטרדה מינית – אז כמו הפעם ,במקרה של עמנואל רוזן, התגובות היו חסרות  פרופורציה. שכן במקרים רבים מה שקרוי "האובייקט" המיני  הוא לאו דווקא האשה. אך  מה לעשות שהטבע אצל רבים מן  היצורים מביא את האשה לגירוי מיני, או להבלטת הצד היצרי שלה. אבל, יש לזכור, כי  הפונקציה הבסיסית של המין ומשחקי האהבה כמבוא היא אחת: פריה ורבייה. ציינתי באותה רשומה כי "הטבע תכנת את האדם ככה שמין ומשחקי מין יביאו להמשכיותה של האנושות. פעם התוצאה הזאת הייתה בלתי נמנעת. מין הסתיים בדרך כלל בהריון ובלידה, כמו גם בתמותה גבוהה של הילודים. אולם מקדמת דנה המין היה קשור בתחושות מענגות ושירים, סיפורים  ואגדות חוברו סביבו ובשבחו. בין היתר ב'שיר השירים' שלנו במלל או ב'קמא סוטרא', גם במראה. האמצעי, עכשיו ובהיסטוריה, לא בהכרח משמש מטרה זאת, והוא מהווה הנאה בפני עצמה. אבל גם הנאה זאת היא דבר טבעי, אנושי מאוד, מרגש, מהנה  ומביא הרפיה וביטחון עצמי לבני אדם במתחים שהוא עובר, ולאו דווקא בין בני זוג ע"פ הכתובה או הקוד הקתולי".

הטבע הוא שקבע שאובייקט המשיכה הוא האשה, שכן האשה היא שנושאת את העובר ברחמה. ואם לא די במשיכה הטבעית של האשה,היא עושה הכל, או כמעט הכל, כדי לצאת מן הבית מטופחת ומושכת. החרדיות, רובן (למעט נשות חסידי "אגודת ישראל", שבדרך כלל מקפידות על לבוש נאה) לא זקוקות לזה, גם לא הבדוויות, כי אצלן הלידות באות מתוך כפייה. לא שואלים אותן. אך מי זאת האשה החרדית או הבדווית שתתלונן על אונס, ומי בבית הדין הרבני, השרעי, או בערכאות השיפוטיות יקבל טיעון כזה בחברה זאת. שם זה לא אונס. שם זה נוהג. יש גם נוהג של "רצח על רקע כבוד המשפחה".

הארוטיקה היא חלק חשוב ואינטגרלי בחיינו. היא לא רק עניין של ממש, אלא גם עניין של דמיון, והדמיון אף הוא מתנת הטבע. לסופיה לורן הנבונה, היפה והמושכת מיוחסת אמירה כי "משיכה מינית מורכבת מחמישים אחוזים של מה שיש לך ועוד חמישים אחוזים ממה שאנשים חושבים שיש לך".

עד כאן מה שכתבתי לפני כשמונה שנים. בעקבות המאמר ההוא תגובות לא מעטות דנו אותי בצוננים וברותחים, כיצד אני משווה, ואיך אני נותן הכשר, וכיוצא באלה תגובות, שחלקן תמימות ורובן צבועות.

הטרדה היא הטרדה היא הטרדה

ברקע לאותו רחש-בחש סביב עמנואל רוזן, אני מבקש לעמוד על  כמה גורמים. הגורם הראשון הוא עצם הטרדת אדם, מכל סיבה, נגיד אם האיש חב לך כסף ולא מחזיר לך ואתה מטריד אותו באמצעות "גובים".  או שהוא מתרועע עם אחותך וזה לא מוצא חן בעיניך. יש דרכים חוקיות לטפל בהטרדה כזאת. שלא לדבר על הטרדת אדם חסר אונים כמו קשיש, או פגוע נפש. זה אמור, לא פחות או יותר, בכל הקשור בהטרדה מינית. ואין זה משנה אם ההטרדה היא מכיוון שהבחורה מושכת אותך, או יצרך דוחף אותך, או שהאשה נתונה למרותך, בחיים  האזרחיים או הצבאיים. זאת גם אם האשה מופיעה חשופת חזה או ישבן או כל אבר אחר. פעם חשיפת רגליה של האשה נחשבה אלמנט מגרה. אין לאדם כל זכות להטריד את האשה, גם אם הוא בטוח שכוונתה הייתה לגרות אותו מינית, אלא אם כן מדובר בזונה שעושה זאת תמורת כסף. גם כאן ישנם סייגים. אני מרחיק לכת בכיוון זה ומוכן להחיל כלל זה על עוד שורה של הטרדות כמו רעש מופרז בלילות ברבעים מאוכלסים וכיוצא באלה, ובעיקר רעש של  צעירים. התייחסתי להיבט זה ברשומה שעסקה בפינוי המאהלים בשדרות רוטשילד, כאשר השתתפתי בהפגנות בשיח באוהלים. אבל במשך שנה דיירי השדרה סבלו, בסובלנות. משום כך המשך המטרד היה בלתי נסבל.

חוקית, ההגדרה במובן  הרחב להטרדה מינית היא "כל התנהגות בעלת אופי מיני של אדם אחד שיש בה כדי לפגוע באדם אחר, כגון: יריבות במקום העבודה, הבטחות על רקע מיני, נסיונות להשגת טובות הנאה בדיבורים, ברמזים, בנעיצת מבטים באיברי גוף אינטימיים של האשה, קריצה, סימן ביד וכיו"ב". שונה הדבר תכלית השינוי אם מדובר באונס, מעשה פלילי חמור ביותר. ואין זה משנה אם לאחר מעשה האשה, מטעמים שלה, לא התלוננה על כך. עילה מסוג  כזה על ידי האנס, בדיעבד, היא גם שקרית וגם לא עומדת בפני החוק.

אך יש גם גורם אחר שאני מבקש לעמוד עליו והוא כניעה הקשורה באדנות, בין אם מדובר בכניעה של איכר לבעל האחוזה ובין אם בבעלים של בסטה בשוק, או שמדובר בכניעה של אדם כדי שלא לפגוע בקריירה שלו, או כדי לקדם אותה. וזה אמור גם כלפי גבר וגם כלפי אשה. כיצד ייתכן שבימינו, כאשר כל עורקי התקשורת פתוחים, אשה לא תתלונן על גבר, במקרה זה סלבריטי טלוויזיוני,  שהטריד אותה מינית או עשה בה מעשים מגונים או מעבר לזה? ממה היא חששה? כי ה"מה" הוא החשוב כאן, לא ה"מי". שכן איש לא מעלה על דעתו שנשקפה לה סכנת חיים מצד אותו אדם. אפשר שחששה למקום העבודה. אז במה זה שונה מה"פרוטקשן" הכפוי של בריונים, כאשר אלה "המוגנים" משלמים את מחיר "ההגנה" ולא פוצים פה? יש דוגמה הפוכה, לפי הדיווחים בעיתונות, סטודנטיות שגילו במגוריהן מצלמות, הודיעו על כך מיד למשטרה. אם הן עשו זאת כלפי הנהלת המוסד, או לא, הפנייה למשטרה הייתה במקומה. בין היתר מכיוון שאנחנו יודעים שלעתים קרובות מוסדות חינוך או אקדמיה מעדיפים להחניק אירועים כאלה בפנים, כדי ששמם לא יוכתם. ומסתבר שגם התקשורת. ומדוע כל קהילות הנשים, בתקשורת ומחוצה לה, שהסיפור הגיע לאוזניהן, לקח להן כל כך הרבה זמן כדי לחשוף את הפרשה? וגם זאת לאחר שהייתה חנוקה ופרצה החוצה, במקרה על ידי נשות תקשורת. ואם שמתם לב, בחקירת המשטרה לא נכללות עבירות שמיוחסות לרוזן שעליהן חל חוק ההתיישנות. זה אומר הרבה.

 תלמיד שאל את רבו: "איך אני יודע אם חמרא (בארמית) זה חמור או יין? (שגם שמו חמרא).
על כך השיב לו הרבי: "מסתכלים היכן הוא עומד. אם הוא עומד במרתף, אז זה יין.
אם הוא עומד באורווה, אז זה חמור"

פעם אמרו כי פורנוגרפיה תלויה בגיאוגרפיה. דברים רבים שתלויים ועומדים קשורים במקום ובנסיבות. מסופר שתלמיד שאל את רבו: "איך אני יודע אם חמרא (בארמית) זה חמור או יין? (שגם שמו חמרא). על כך השיב לו הרבי: "מסתכלים היכן הוא עומד. אם הוא עומד במרתף, אז זה יין. אם הוא עומד באורווה, אז זה חמור". זה אמור בכל הקשור בניואנסים שבחיינו, שהם-הם הממתיקים את חיינו או ממררים אותם. כאשר גבר קורץ לאשה ברחוב, והיא משיבה לו בקריצה והם עוברים, זה  נחמד מאוד. נותן הרגשה טובה. כאשר הם לא עוברים אלא שָבים וקובעים פגישה בבית קפה, סימן שהקריצה הפעילה איזו משיכה מסוימת, אם הרצון הוא הדדי. אם אותו גבר נמצא בקרבת האשה זמן ממושך, למשל עובד איתה ביחד, או שהיא כפופה לו והוא לה, אם לא נוצרת איזו זיקה בין שניהם, ולזיקה אני מתכוון לזיקה ארוטית, שניהם, או אחת או אחד מהם, עשויים טפלון. פעם אמרו שהם עשויים מברזל. בדרך כלל, הגבר הוא זה שיוצר את הקשר המיוחד, אם כי יש מקרים  אחרים, ולאו דווקא חריגים, שהאשה היא מדרבנת ולא רק  מעוררת בגבר את הדחף המיני. בייחוד אמורים הדברים כאשר השניים נמצאים מחוץ למסגרת הנורמטיבית הרגילה בבית. למשל, צוותי אוויר, צוותי מודיעין, צוותי ייעוץ בחו"ל וכדומה. כללי המשחק הם שונים.

כאילו מתוך תנא דמסייע מקרי, קראתי באחד מערבי השבוע מותחן  של מישקה בן דוד ("מפגש בברלין" בהוצאת ספריית מעריב), ובו הקטע הבא של  איש מודיעין בכיר מאוד, שמשפחתו אוהבת ואהובה על ידו. כאשר בסיטואציה מסוימת הוא מתכנן משהו עם מזכירתו היפה  והוא מביט בעיניה התכולות, עולים בו ההרהורים הבאים: "למה עוד לא עשיתי  את זה. הנה אשה יפה, מושכת, שרוצה אותי – וגם מוכנה להסתכן למעני. אשה שמלווה את מה שאני עושה כבר כמעט שנה, באהדה רבה. שותפה כמעט. מכירה אותי טוב מרבים רבים אחרים. יש לה בעל חתיך, יש לה ילדים, היא לא תרצה יותר מזיון, שיכול להיות כייפי איתה…"  העלילה די רגילה, אין כאן עבירות על החוק. אולי בגבול המצפון והמוסר, אבל לא בהקשר של האשה אלא בהקשר של בכיר המודיעין. כאן תופעה ידועה. האשה האחרת מושכת, היא על ידו והוא  גבר. גם אם כל הסיפור בדיוני, תופעה זאת היא נורמלית לחלוטין. "לא תחמוד" אינו עומד בפניה.

מסופר כי לאחר מלחמת העולם השנייה, כאשר חֵיל הכיבוש האמריקני יצר קשרים אינטימיים עם צעירות יפניות, התפרסם בניו יורק טיימס מכתב של צעירות אמריקה ובו השאלה: "מה מצאתם ביפניות שלא מצאתם בנו?" על כך השיבו החיילים: "שום דבר, פרט לעובדה שאתן שם והן כאן". בכך איני מתעלם כי בכל צבא, ובייחוד בחיל כיבוש, ישנם אנסים, ואם הם נתפסים הם בדרך כלל מואשמים.

בכתבה ("הארץ" 3.6.13)  מאת שרון  שפורר וגילי איזיקוביץ' תחת הכותרת "תקשרת חסרת גבולות", מביאות שתי העיתונאיות עדויות של נשים על התנהגות עמנואל רוזן כלפיהן. מכאן עולות כמה תהיות. אחת: האם בכך שרוזן חיזר אחר אשה או נשים, האם כפרשן או כפובליציסט מדיני היטה את דעתו לטובת איזה אדם שמקורב לאותה אשה? אני בספק. לחילופין, האם בכך שחיזר אחר אשה הוא סייע, בתוקף מעמדו הבכיר, לקדם את האשה הזאת, וזאת מתוך הסכמתה המלאה? במקרה זה, העניין הוא לחלוטין סוגיה מערכתית, והמערכת, או במקרה זה הערוץ (אם הדבר הובא לידיעתו או שהתעורר חשד) צריך היה לנקוט נגד השניים צעדים משמעתיים עד  כדי הדחה. אבל גם במקרה זה לא מדובר במקרה פלילי.

אפשרות אחרת, וזאת האפשרות הסבירה, היא שרוזן השתמש במעמדו כדי לכפות יחסים אינטימיים על נשים, מתוך הנחה שבסופו של דבר הן יוותרו, מכיוון שלא ירצו להסתכן בחשיפת הפרשה, וכתוצאה מזה, פגיעה בשמן הטוב או באפשרות קידום. כלומר, עבירה שיש עמה גם סחיטה. במקרה זה לא רק רוזן הוא מושא השערוריה, אלא כל אלה שידעו או חשדו, ולא פחות מכך האשה, שלא התלוננה מיד, מתוך חשש סביר או מתוך פחד להתלונן, שמא יתנכל לה או למשפחתה. רק בשלב מאוחר אחר, בנסיבות אחרות,  היא או הן פתחו את הפיות. הרי לא מדובר בדברים שקרו אתמול, אלא כאלה שהתמשכו. ואגב, רוב הפרשיות מסוג זה היו מתמשכות ונתגלו בשלב זה מאוחר יותר. ואין צורך להביא דוגמאות.

והתמיהה הגדולה מכולן. אותם עיתונאיות, או עיתונאים, שישבו מול המצלמות ביום שני שעבר – האם גילו זאת רק לפני שבוע? או שהערוץ שבו הועסק רוזן חשד או הגיעו לאוזניו שמועות – כל זה קרה באחרונה, כאשר מדובר בשָנים. מן הדיווחים עולה תמונה אחרת. אז מדוע השתיקה?

אני מוכן לעמוד מול האשמתי במאצ'ואיזם, שכן במקום לסנגר על הקורבן אני כאילו מעמיד אותו באותו  מישור של אשמה עם התוקפן. אבל אשה בימינו, גם במעמדה שלה וגם מתוך אסרטיביות קולקטיבית, חייבת להגיב, ולהגיב מיד. לא משום שהיא "המין החלש", אלא משום שהיא המטרה המינית נגד רצונה. אני לא רואה בנשים "מין חלש", כשם שאני לא רואה בהן "מין יפה". שני מושגים שהודבקו להן על ידי אותה פילוסופיה מאצ'ואיסטית והדוניסטית גברית, שראתה בהן אובייקט מיני. גם יפה ומושכת למיטה, וגם חלשה מכדי להתנגד.

האנשים שמודעים לכך ושותקים הם שותפים

בשעתו הדביקו לגולדה מאיר  כראש  ממשלה תואר של "הגבר היחיד" בממשלה. ראיתי אותה בעת מלחמת יום הכיפורים, כאשר היא, כאשה, כראש ממשלה, סמכה על הגנרלים שהקיפו אותה. אבל לא בכך בלטה נשיותה ורגישותה. גולדה מאיר הייתה אשה מאוד סנטימנטלית. לאחר רצח הנשיא קנדי היא, כשרת החוץ, הייתה בארה"ב, ואנשי משרדה ניסו לאתר אותה במשך כמה שעות ולא הצליחו. עד שגילו אותה יושבת בחדר אחד מול מרקע הטלוויזיה, מתייפחת ולא יכולה לעצור בפרץ דמעותיה. גולדה הייתה לגמרי אשה, אבל בן אדם החלטי. זאת גם בתקופה שבה אשה נחשבה ל"מין החלש". יחד עם זאת, כל הדברים האלה פועלים במסגרת איזו "נורמה". לדעתי בכל התנהגות, עבירה או פשע, האנשים שמודעים לכך ושותקים הם שותפים. זה אמור לגבי כל הנגועים בדבר.

ואין יום כמעט שבו לא מדווח בתקשורת כי אשה זאת הייתה בת 21 כאשר רוזן נטפל אליה ואחת הייתה בת 18. שתיהן היום מבוגרות בהרבה.

רוזן ונסיך

 מסקנה היא, בין השאר, כי העיקרון של "בלמים ואיזונים" חל בכל שטחי חיינו, במאקרו ומיקרו, בשוק ההון, ובמשק הבית, בעיר הגדולה ובסקס הקטן. טיפשים לא עושים שטויות. להפך, לפעמים הם עושים מעשה נבון. הבלים שייכים לחכמים, כאשר הרדיפה אחרי כל דבר, כולל סקס, מעבירה אותם על דעתם. ככל שהאדם מפורסם יותר, כן  הוא במקרים מסוימים פגיע יותר. הפרשה של עמנואל רוזן עדיין לא הסתיימה. המשטרה פתחה בחקירה, ואז או שתמליץ להעמידו לדין או לא. ואם יועמד לדין, השאלה אם יורשע או לא. עדיין לא הוכח שום דבר. אבל אפשר לומר כי בהשוואה לאותו גבר יהודי צרפתי נאה ומפורסם, דומיניק סטראוס קהאן, הוא ייצא "בזול".

סטראוס-קאהן היה ידוע לא רק כרודף נשים, אלא גם כמושך נשים, והוא כנראה החליף אותם, לצד רעייתו (העשירה והמפורסמת) לעתים מזומנות. באוקטובר 2008 פתחה קרן המטבע הבינלאומית בחקירה פנימית לבחינת חשדות כי שסטראוס-קאהן ניצל את מעמדו כדי לקדם אשה בשם פירושקה נאג' (בהונגרית התרגום הוא –  מאוד, הרבה), כלכלנית הונגרייה שעבדה בקרן המטבע, שעימה קיים רומן. סטראוס-קאהן נוקה מחשד הטרדה ומחשד ניצול מעמדו, ונשאר בתפקידו, אך במסקנות הוועדה צוין שהרומן "מצער ושיקף כושר שיפוט לקוי באופן חמור". אבל ייצרו של גבר גדול ממדים זה לא עמד לו, נכון יותר – עמד לו.

שלוש שנים לאחר מכן, במאי 2011, נעצר סטראוס-קאהן בארצות-הברית בחשד להתעללות מינית, נסיון אונס וכליאת שווא של חדרנית בבית מלון במנהטן. הוגש נגדו כתב אישום, והוא כפר באישומים נגדו. ב-1 ביולי שוחרר ממעצר הבית בו היה נתון, עקב ערעור אמינותה של החדרנית המתלוננת. באוגוסט 2011 ביטל בית המשפט בניו יורק את האישומים נגדו, ובדצמבר 2012 הגיעו השניים להסדר פיצויים בתביעה אזרחית שהגישה החדרנית.

ביולי 2011 פתחה התביעה הכללית בצרפת בחקירה מקדימה בעקבות תלונתה של הסופרת, טריסטן בנון, כי סטראוס-קאהן ניסה לאנוס אותה בשנת 2003, ובאוקטובר 2011 נסגר התיק מחוסר ראיות. חקירה נוספת של התביעה הכללית בצרפת, שעסקה בהאשמה שהיה מעורב באונס קבוצתי, נסגרה אף היא בספטמבר 2012, לאחר שהצעירה חזרה בה מההאשמות ולא הגישה תלונה.

לסיכום, ישנן כמה אמירות בהקשר זה, של מפגש בין אנשים, חלקם בארמית וחלקן בעברית. אחד הוא  "הר בהר לא ניפגש, אדם באדם ניפגש" וודאי גבר באשה. ואם מדובר בהר, ישנה האמירה: "ההר הוליד עכבר". כלומר, שערורייה ציבורית תקשורתית שנגמרת בעניין זוטא. ואם מדובר בעכבר ישנה אמירה: "לא העכבר גנב, אלא החור גנב". וכדי שלא תהיה אי הבנה לגבי פשר האמירה האחרונה. הכוונה היא לאותו חור שחור כאן, ולא בחלל, שבו פועלת השיטה  שבה משווקים ומאדירים את "האח הגדול"  שמושך כסף גדול ושהציבור סוגד לו כמו שסגד בשעתו לגלדיאטורים בזירה, כאשר הניפו את  הפגיון וכאשר נעצו אותו בלב היריב. קאהן, רוזן ודומיהם הם שותפים למחוללי השיטה, בזירה הפרסומית הסלבריטאית, והם גם קורבנותיה.

[related-posts title="עוד בנושא הטרדה מינית"]

זרקור – האתר של צבי גיל | דף הפייסבוק של צבי גיל